קטש זרק פצצה לעיתונאים, ואוהדי מכבי ת"א צריכים לחשוש

"הרוחות של יד אליהו" הם לפעמים פשוט האוהדים של מכבי. אלה שתמיד לוקחים אותם כמובן מאליו. המפונקים. השבעים. שלא מתרגשים כבר מאליפויות בליגה. בפועל: ברגע שהאוהדים הירושלמים כבר החלו לחלום על ניצחון ראשון בסדרה, הקהל של מכבי התעורר, והזכיר שאין שום דבר מסוכן יותר בטבע מאריה פצוע. עד סוף הרבע נשאר מהיתרון של ירושלים רק 2 נקודות. ברבע הרביעי כבר בקושי אפשר היה לשים לב שיש קהל ירושלמי בהיכל.

בשלב מסוים התוצאה הראתה 77:78 לצהובים, ומישהו מיהר ללחוש לשמעון מזרחי באוזן שזאת התוצאה, כאילו ששמעון לא שם לב. הקלישאה אומרת שכשמכבי מובילה בתוצאה הזאת, אותה תוצאה בה היא גברה ב-1977 בגמר גביע אירופה על וארזה, היא תמיד מנצחת. זה כמובן לא נכון, עובדתית, אבל במשחקים מהסוג הזה, כשהכל עומד על כף המאזניים, האמונה הטפלה הזאת עדיין מחזיקה. בדיווחים במדורי הספורט יכתבו שזה היה משחק מותח עד הרגע האחרון, אבל כל מי שמיהר להסתכל על שמעון כשהתוצאה הראתה 77:78 ידע שהמשחק גמור.