קו המים, חיילי שמנת, לקראת אפס: ביקורת סדרות חדשות

לא משנה אם זיכרונות הצבא שלכם הם מבסיס צבאי בארה"ב או מהקריה – אחת הדרכים להתמודד עם הטראומה היא דרך צחוק. זה כמובן לא דבר חדש: מ"גבעת חלפון אינה עונה" אצלנו ועד "מ.א.ש" שמעבר לים, לצד ההערכה הרבה לגבורת החיילים, משהו בהיררכיה הצבאית תמיד נראה לנו, האזרחים, מגוחך. ובכל זאת, יש משהו באופן האינפנטילי שבו מוצגים הגנרלים בקומדיה החדשה של רשת פוקס שלא היה עובר אצלנו, בטח לא בעיצומה של הפוסט-טראומה הנוכחית.

ב"חיילי שמנת" – שעלתה במלואה אצלנו ביס וכבר חודשה בארה"ב לעונה שנייה – מגלם דניס לירי ("הצילו", "עידן הקרח") את קולונל פטריק קווין, איש צבא קשוח ורב הישגים שממתין לשיבוץ בתפקיד הבא בקריירה הצבאית המפוארת שלו. הבעיה? סרטון שבו הוא נשמע משתמש בקללה גזענית מתגלגל אל מפקדיו, וגורם לכך שהוא משובץ דווקא בתפקיד האחרון שציפה לו: לפקד על בסיס עורפי שמוגדר על ידי מפקדיו כ"בסיס הכי פחות חשוב של צבא ארה"ב בעולם".

הבסיס הזה ממוקם אי שם בהולנד, ומאוכלס בחיילים שרוכבים על אופניים, מייצרים גבינות, נהנים מקפיטריה עם כוכב מישלן, עושים מסיבות אוזניות ומשחקים באולינג. מה שנקרא – תפקיד שממנו אין שום דרך חזרה. ואם זה לא מספיק, המפקדת הנוכחית של הבסיס היא בתו המנוכרת של קווין, מגי (טיילור מיסיאק, "דייב"), שתמיד סבלה מאביה הפוץ ודווקא נהנית מאוד מהרוח המשוחררת של הבסיס בהובלתה.

לצידו של קווין נמצא גם העוזר שלו, מייג'ור אברהם שאה (דני פודי, "קומיוניטי", "מסע אגדי"), שקצת נהנה לראות את הבוס שלו מאבד את שפיותו, אבל במקביל מנסה לתווך לו את המציאות החדשה, ואולי, מי יודע, גם להציל את הקריירה שלו בדרך.