צו 8 למילואים: האם יש לממשלה זכות לזמן עשרות אלפים?

כל זה קורה לאחר שראש הממשלה הקדיש את סוף השבוע לריב מבויים עם קטאר. למה מבוים? כי קטאר הייתה גורם מממן בלשכתו. נתניהו יודע שהחקירה נמשכת, הוא גם לוקח בחשבון שמי מהעצורים עוד ישמש עד מדינה נגדו. אז נכון – ראינו כבר כמה זמן אורך משפטו באישומים אחרים, אבל משפט הציבור הפעם עלול (מבחינתו) להיות מהיר יותר.

פה כבר לא מדובר (רק) על שלמונים, לכאורה, אלא על פגיעה בביטחון המדינה, עבירה שקשה יותר לסלוח עליה. לכן על נתניהו להקטין את גובה הלהבות כל עוד הוא עצמו אינו נחשד בכלום.
פתאום הקטארים הם אלה שאשמים בתקיעת המשא ומתן על גורל החטופים. רגע, זה לא אותו אדם שאך לפני פחות מחודש, בניסיון להגן על מה שנחשף בלשכתו, הסביר לנו שקטאר אינה מדינת אויב אלא מדינה מורכבת?

ואת ראש הממשלה הזה, צריכים עשרות אלפי מילואימניקים לשרת: שקרן כרוני, מקדם חוק השתמטות, מקדם (באמצעות ח"כ בוארון ממפלגתו) חוק שישדרג את שכרו בעוד כ-5,000 שקלים לחודש, מקדם תגמול והחזר הוצאות לזאת שמכונה "רעייתי" – בעוד משרתי המילואים כבר נואשו מלפתח את העסקים העצמאיים שלהם או להתקדם במקום עבודתם.

תגידו – לא את המלך אלא את הממלכה. כלומר – את מדינת ישראל ייקראו היום עשרות אלפי חיילי מילואים לשרת. זה היה נכון ומוצדק במאה אחוז בתחילת המערכה, אפילו בהמשכה, כלומר – כשעוד היה לה עדיין קשר עם ביטחון מדינת ישראל ולא רק עם ביטחון הקואליציה.

סירוב לצו מילואים, בפרט זה המכונה צו 8, הוא עבירה על החוק, אבל בשעה שהוא נשלח כבר בפעם החמישית או השישית לאותם אנשים, במדינה שבה רוב האזרחים אינם נושאים בנטל (וחלק גדול מהם מעולם לא נשא בו), אין לי כאזרח זכות לדרוש מהם כלום.

אני יודע רק מה אני הייתי עושה במקומם: הייתי יוצא להגן על מדינתי פעם, פעמיים, שלוש… אבל אי שם באזור הסבב החמישי, יש סיכוי טוב שהייתי נאלץ להגן על משפחתי ופרנסתי – ומוצא דרך חוקית להשתחרר מהעול.