על רקע הדיווחים כי צה”ל שוקל להרחיב את שליטתו באזורים נוספים ברצועת עזה במטרה ליצור “מרחבי ביטחון”, עולה שאלה קריטית: אילו אזורים ייבחרו? האם המוקד יהיה בצפון הרצועה ובמזרחה, סמוך ליישובים הישראליים, או דווקא בדרום, באזור רפיח וציר פילדלפי? "מעריב" שוחח הבוקר (שלישי) עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שהציג עמדה נחרצת בנוגע לכיוון שאליו צריכה ישראל לפנות.
לדברי עופר, ההחלטה היכן להרחיב שליטה צבאית חייבת להתבסס בראש ובראשונה על שיקולים ביטחוניים ישירים: “מקווה שמדובר בקצה הצפוני: בית חאנון, בית לאהיה, עטאטרה, מחנה הפליטים ג’אבליה, וגם בצד המזרחי, למשל אזור שוג’עייה וחוזעה ליד ח'אן יונס – ולא בפילדלפי ורפיח. צריך להתמקד באזורים שהם נחוצים ביטחונית בגלל קרבתם ליישובים ולמרכזי אוכלוסייה ישראליים כמו שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, נחל עוז וניר עוז. לפחות בחלקם, יש להחזיק עשרות שנים קדימה ולהקטין את שטח הרצועה".
עופר מוסיף: "עלינו לשים לב כי אזור צפון הרצועה והעיר עזה – הוא האזור החשוב ביותר עבור חמאס. הדרישה העיקרית של חמאס בעת המשא ומתן לעסקת החטופים הייתה חזרת העקורים לצפון הרצועה. הם מעלים על נס את שמו של עיז א-דין אל חדאד כמפקד הצבאי שהחזיק מעמד בעיר עזה – והוא יהיה ה'מוחמד דף' הבא שלהם. כעת, הוא מפקד על אחיזתם השלטונית-אזרחית בעיר עזה – ובפרט בחלקה המערבי שלא נהרס בלחימה וכעת בו מתרכזים מאות אלפי בני אדם שחזרו צפונה".
עזתים מתפנים מג'באליה (צילום מסך דו"צ)
לדבריו, דווקא שליטה באזורים אלו של צפון רצועת עזה תחזק את ביטחונם של התושבים הישראלים בדרום, תרחיק את איום הרקטות ותמנע יצירת תשתיות טרור חדשות במרחק נגיעה מהגבול.
אולם, אם ישראל תבחר למקד את מאמציה בדרום הרצועה, עופר מזהיר מפני השלכות חמורות: “אם לעומת זאת יתמקדו ברפיח/פילדלפי מתוך מחשבה שהדבר הכי חשוב הוא ניתוק עזה מהברחות ממצרים – זהו פרס למצרים. לא מוטלת עליהם שום אחריות למנוע הברחות בסיני (כי המיקוד הוא בגבול), הם משוחררים מהסיכון שהעזתים ילחצו על יציאה ממעבר רפיח, ובתוך זמן קצר לאחר שישראל תמצק את אחיזתה 360 מעלות סביב עזה – אנחנו מעשית הופכים לכוח כובש ואז חלים עלינו דיני אמנת האג המחייבים אותנו לדאוג לאוכלוסייה".
לדבריו, ברגע שישראל תתבסס בכל גבולות עזה, כולל בדרום, האחריות הבינלאומית על האוכלוסייה תיפול עליה, והיא לא תוכל עוד להתנער ממנה.
מעבר רפיח (צילום: REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa)
עופר מתריע כי המציאות שבה ישראל מוקפת בחובה הומניטרית בעזה אינה רחוקה. “שום הכנסה של ‘חברה אמריקאית’ לא מורידה חובה חוקית זו. תוך כשבועיים יטענו כי נגמר המזון. שום חישובי מתפ”ש לא ישנו את יכולת חמאס לייצר תמונות רעב. ישראל תצטרך לפתוח מחדש מעברים ולספק מזון – כי אנו מסרבים להטיל אחריות זו על מצרים ומסרבים לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים ולכניסת מזון/סיוע ממצרים".
הדיון על הרחבת השליטה הישראלית בעזה צפוי להימשך, אך עופר מדגיש כי ההחלטות שיתקבלו כעת ישפיעו באופן משמעותי על עתיד המערכה. לטענתו, יש הכרח להתמקד באזורים המהווים איום ישיר על ישראל, ולא להיגרר למהלך שיעניק למצרים “שקט” ויותיר את ישראל לשאת באחריות הומניטרית כבדה.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
חיסול אחראי הסיוע הלוגיסטי של כוח רדואן בארגון חיזבאללה בדרום לבנון| צילום: רשתות ערביות
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.