על רקע הדיווחים כי צה”ל שוקל להרחיב את שליטתו באזורים נוספים ברצועת עזה במטרה ליצור “מרחבי ביטחון”, עולה שאלה קריטית: אילו אזורים ייבחרו? האם המוקד יהיה בצפון הרצועה ובמזרחה, סמוך ליישובים הישראליים, או דווקא בדרום, באזור רפיח וציר פילדלפי? "מעריב" שוחח הבוקר (שלישי) עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שהציג עמדה נחרצת בנוגע לכיוון שאליו צריכה ישראל לפנות.

לדברי עופר, ההחלטה היכן להרחיב שליטה צבאית חייבת להתבסס בראש ובראשונה על שיקולים ביטחוניים ישירים: “מקווה שמדובר בקצה הצפוני: בית חאנון, בית לאהיה, עטאטרה, מחנה הפליטים ג’אבליה, וגם בצד המזרחי, למשל אזור שוג’עייה וחוזעה ליד ח'אן יונס – ולא בפילדלפי ורפיח. צריך להתמקד באזורים שהם נחוצים ביטחונית בגלל קרבתם ליישובים ולמרכזי אוכלוסייה ישראליים כמו שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, נחל עוז וניר עוז. לפחות בחלקם, יש להחזיק עשרות שנים קדימה ולהקטין את שטח הרצועה".

עופר מוסיף: "עלינו לשים לב כי אזור צפון הרצועה והעיר עזה – הוא האזור החשוב ביותר עבור חמאס. הדרישה העיקרית של חמאס בעת המשא ומתן לעסקת החטופים הייתה חזרת העקורים לצפון הרצועה. הם מעלים על נס את שמו של עיז א-דין אל חדאד כמפקד הצבאי שהחזיק מעמד בעיר עזה – והוא יהיה ה'מוחמד דף' הבא שלהם. כעת, הוא מפקד על אחיזתם השלטונית-אזרחית בעיר עזה – ובפרט בחלקה המערבי שלא נהרס בלחימה וכעת בו מתרכזים מאות אלפי בני אדם שחזרו צפונה".

לדבריו, דווקא שליטה באזורים אלו של צפון רצועת עזה תחזק את ביטחונם של התושבים הישראלים בדרום, תרחיק את איום הרקטות ותמנע יצירת תשתיות טרור חדשות במרחק נגיעה מהגבול.

אולם, אם ישראל תבחר למקד את מאמציה בדרום הרצועה, עופר מזהיר מפני השלכות חמורות: “אם לעומת זאת יתמקדו ברפיח/פילדלפי מתוך מחשבה שהדבר הכי חשוב הוא ניתוק עזה מהברחות ממצרים – זהו פרס למצרים. לא מוטלת עליהם שום אחריות למנוע הברחות בסיני (כי המיקוד הוא בגבול), הם משוחררים מהסיכון שהעזתים ילחצו על יציאה ממעבר רפיח, ובתוך זמן קצר לאחר שישראל תמצק את אחיזתה 360 מעלות סביב עזה – אנחנו מעשית הופכים לכוח כובש ואז חלים עלינו דיני אמנת האג המחייבים אותנו לדאוג לאוכלוסייה".

לדבריו, ברגע שישראל תתבסס בכל גבולות עזה, כולל בדרום, האחריות הבינלאומית על האוכלוסייה תיפול עליה, והיא לא תוכל עוד להתנער ממנה.

עופר מתריע כי המציאות שבה ישראל מוקפת בחובה הומניטרית בעזה אינה רחוקה. “שום הכנסה של ‘חברה אמריקאית’ לא מורידה חובה חוקית זו. תוך כשבועיים יטענו כי נגמר המזון. שום חישובי מתפ”ש לא ישנו את יכולת חמאס לייצר תמונות רעב. ישראל תצטרך לפתוח מחדש מעברים ולספק מזון – כי אנו מסרבים להטיל אחריות זו על מצרים ומסרבים לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים ולכניסת מזון/סיוע ממצרים".

הדיון על הרחבת השליטה הישראלית בעזה צפוי להימשך, אך עופר מדגיש כי ההחלטות שיתקבלו כעת ישפיעו באופן משמעותי על עתיד המערכה. לטענתו, יש הכרח להתמקד באזורים המהווים איום ישיר על ישראל, ולא להיגרר למהלך שיעניק למצרים “שקט” ויותיר את ישראל לשאת באחריות הומניטרית כבדה.