על רקע הדיווחים כי צה”ל שוקל להרחיב את שליטתו באזורים נוספים ברצועת עזה במטרה ליצור “מרחבי ביטחון”, עולה שאלה קריטית: אילו אזורים ייבחרו? האם המוקד יהיה בצפון הרצועה ובמזרחה, סמוך ליישובים הישראליים, או דווקא בדרום, באזור רפיח וציר פילדלפי? "מעריב" שוחח הבוקר (שלישי) עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שהציג עמדה נחרצת בנוגע לכיוון שאליו צריכה ישראל לפנות.
לדברי עופר, ההחלטה היכן להרחיב שליטה צבאית חייבת להתבסס בראש ובראשונה על שיקולים ביטחוניים ישירים: “מקווה שמדובר בקצה הצפוני: בית חאנון, בית לאהיה, עטאטרה, מחנה הפליטים ג’אבליה, וגם בצד המזרחי, למשל אזור שוג’עייה וחוזעה ליד ח'אן יונס – ולא בפילדלפי ורפיח. צריך להתמקד באזורים שהם נחוצים ביטחונית בגלל קרבתם ליישובים ולמרכזי אוכלוסייה ישראליים כמו שדרות, אשקלון, נתיב העשרה, נחל עוז וניר עוז. לפחות בחלקם, יש להחזיק עשרות שנים קדימה ולהקטין את שטח הרצועה".
עופר מוסיף: "עלינו לשים לב כי אזור צפון הרצועה והעיר עזה – הוא האזור החשוב ביותר עבור חמאס. הדרישה העיקרית של חמאס בעת המשא ומתן לעסקת החטופים הייתה חזרת העקורים לצפון הרצועה. הם מעלים על נס את שמו של עיז א-דין אל חדאד כמפקד הצבאי שהחזיק מעמד בעיר עזה – והוא יהיה ה'מוחמד דף' הבא שלהם. כעת, הוא מפקד על אחיזתם השלטונית-אזרחית בעיר עזה – ובפרט בחלקה המערבי שלא נהרס בלחימה וכעת בו מתרכזים מאות אלפי בני אדם שחזרו צפונה".
עזתים מתפנים מג'באליה (צילום מסך דו"צ)
לדבריו, דווקא שליטה באזורים אלו של צפון רצועת עזה תחזק את ביטחונם של התושבים הישראלים בדרום, תרחיק את איום הרקטות ותמנע יצירת תשתיות טרור חדשות במרחק נגיעה מהגבול.
אולם, אם ישראל תבחר למקד את מאמציה בדרום הרצועה, עופר מזהיר מפני השלכות חמורות: “אם לעומת זאת יתמקדו ברפיח/פילדלפי מתוך מחשבה שהדבר הכי חשוב הוא ניתוק עזה מהברחות ממצרים – זהו פרס למצרים. לא מוטלת עליהם שום אחריות למנוע הברחות בסיני (כי המיקוד הוא בגבול), הם משוחררים מהסיכון שהעזתים ילחצו על יציאה ממעבר רפיח, ובתוך זמן קצר לאחר שישראל תמצק את אחיזתה 360 מעלות סביב עזה – אנחנו מעשית הופכים לכוח כובש ואז חלים עלינו דיני אמנת האג המחייבים אותנו לדאוג לאוכלוסייה".
לדבריו, ברגע שישראל תתבסס בכל גבולות עזה, כולל בדרום, האחריות הבינלאומית על האוכלוסייה תיפול עליה, והיא לא תוכל עוד להתנער ממנה.
מעבר רפיח (צילום: REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa)
עופר מתריע כי המציאות שבה ישראל מוקפת בחובה הומניטרית בעזה אינה רחוקה. “שום הכנסה של ‘חברה אמריקאית’ לא מורידה חובה חוקית זו. תוך כשבועיים יטענו כי נגמר המזון. שום חישובי מתפ”ש לא ישנו את יכולת חמאס לייצר תמונות רעב. ישראל תצטרך לפתוח מחדש מעברים ולספק מזון – כי אנו מסרבים להטיל אחריות זו על מצרים ומסרבים לפתוח את מעבר רפיח ליציאת עזתים ולכניסת מזון/סיוע ממצרים".
הדיון על הרחבת השליטה הישראלית בעזה צפוי להימשך, אך עופר מדגיש כי ההחלטות שיתקבלו כעת ישפיעו באופן משמעותי על עתיד המערכה. לטענתו, יש הכרח להתמקד באזורים המהווים איום ישיר על ישראל, ולא להיגרר למהלך שיעניק למצרים “שקט” ויותיר את ישראל לשאת באחריות הומניטרית כבדה.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.