פרשת המחנה בקמפניה לא דומה לשום סיפור שואה אחר

מוזיאון יד ושם העניק ב-1990 לג'ובאני פלטוצ'י את אות חסיד אומות העולם. נמסר אז שלא נמצאו קרובי משפחה מדרגה ראשונה והתעודה והמדליה נשמרו ביד ושם עד ש-15 שנה אחר כך, ב-2005, משטרת איטליה ביקשה לקבל בשמו את המדליה והתעודה על מנת להוקיר את פועלו וטקס נערך בירושלים, בהשתתפות השר לביטחון פנים גדעון עזרא, מפכ"ל המשטרה רב ניצב משה קראדי, שר הפנים האיטלקי ז'וספה פיז'אנו, מפכ"ל המשטרה האיטלקי ג'יובאני דה ז'נארו, יו"ר מועצת יד ושם פרופ' שבח וייס, שגריר איטליה בישראל סנדרו דה-ברנרדין, נשיא ארגון הקהילות היהודיות באיטליה פרופ' עמוס לוצאטו ונציג הליגה למניעת השמצה עו"ד אלסנדרו רובן. בטקס השתתפה שורדת שואה בשם אליזבת קוויט-פרבר, שככל הידוע הלכה לעולמה מאז. רחוב הפודים ברמת גן נקרא אף הוא על שמו. איטליה הקדישה לו בול דואר. ב-1995 העניק לו נשיא איטליה את מדליית הזהב לגבורה אזרחית. ב-10 בפברואר 2004, יום השנה למותו של פלטוצ'י, הומלץ כי הכנסייה הקתולית תכיר בו כקדוש. עוד נשוב אליו.

בשנת 2006, הבישוף פלטוצ'י והעיר קמפניה זכו גם הם במדליית הזהב לזכות אזרחית של איטליה. קמפניה מצדה כיבדה את שני הרופאים היהודים ד"ר מקס טנצר וד"ר חיים פייס באזרחות כבוד שהוענקה להם ב-2016. רחוב בעיירה נושא את שמם. בסמוך לשלט הרחוב, בנקודת תצפית על העיירה המקסימה ובדרך למנזר-מחנה-מעבר-מוזיאון, הציבו תלמידי בית הספר התיכון המקצועי המקומי מגן דוד תלת-ממדי ענק עשוי עץ. הוא משקיף גבוה מעל העיירה, עד היום.

"הרופאים היהודים שמצאו מקלט בהרי קמפניה, ירדו לעיירה כדי להעניק סיוע ולתת עזרה משמעותית לאוכלוסייה האזרחית: הצד השני של המטבע, כעת הם, בקו החזית, עזרו לחבריהם מקמפניה", נאמר אודות שני הרופאים טנצר ופייס, ששמם נישא בפי כול בעיירה, "זה סיפור אחר, שהוכתב על ידי הלב והאנושיות. סיפור של סולידריות מעגלית. בזלזול בסכנה שניצבה בפניהם, הם הקימו מעין מרפאת בית חולים-שדה כדי להעניק עזרה ראשונה לעשרות ומאות הפצועים. במשך יומיים ארוכים, בלי לישון או לאכול, בכלים ראשוניים, הם ביצעו כ-50 ניתוחים, עדינים ביותר, שכללו אפילו כריתת גפיים. כל זאת בניגוד לחוקי הגזע המבישים ותוך שהשבועה ההיפוקרטית גברה". ילדיהם הגיעו במיוחד לרגל המאורע מרומא וקזמאסימה, במחוז בארי, כדי לקבל בשמם את אותות הכבוד.

אנדרטת הנצחה צנועה הוקמה בפיאצה מרקטו ויום הזיכרון ל-17 בספטמבר, יום ההפצצה, הינו חלק מלוח האירועים השנתיים של עיריית קמפניה. הטרגדיה של אותו יום לא נשכחת. בעיירה מעריכים שהמספר המדויק של ההרוגים מעולם לא נודע. "נמצאו גופות מרוסקות וחרוכות, ללא זהות", אומרים בעיירה, "לכך נוסיף את אלו שמתו מאוחר יותר בבית החולים מהפציעות הקשות מאוד שנגרמו להם. ואז יש את הנעדרים, שמעולם לא נמצאו שוב. חלק מבני המשפחה שנותרו בחיים נאלצו להמתין 10 שנים ארוכות כדי לקבל תעודות פטירה מבית המשפט ובכך לגבות קצבת אלמנת או יתום מלחמה זעומה".