דעות

פרשת איש השב"כ והמסמכים המסווגים | ברוך קרא עושה סדר

Published

on



הספין התורן הבא הציג את חקירת השב"כ כ"חקירה נקמנית". לפי אותו ספין, סגל חשף מסמך שכביכול הביך את ראש השב"כ, ולכן כנקמה הוא חוקר מי הדליף אותו. ראשית, אני לא חושב שבר צריך להתבייש באותו מסמך, ולדעתי גם אינו מתבייש בו, להפך; חדירת הכהניזם למוסדות השלטון היא עניין שהשב"כ צריך להיות ער אליו מאוד, שכן הכהניזם הוצא מחוץ לחוק. ארגון כהנא ותנועת כהנא חי הוכרזו, כזכור, כארגוני טרור. האם העובדה שכיום הארגונים הללו מסתתרים מאחורי שמות אחרים צריכה להסיר דאגה מלב השב"כ? אותו שב"כ שבשנות ה-90 כשל, כזכור, להגן על ראש ממשלה מכהן? לכן, מבחינה זו סגל לא חשף את ערוותו של ראש השב"כ, אלא להפך, חשף את ערנותו המבורכת בנושא.

אבל נניח בצד את כל ההסבר הזה (שכאמור, מבהיר בעיקר למה א' לא העביר את המסמך אליי ואל עיתונאים רבים נוספים), ובואו נעלה שאלה פשוטה: האם יש ארגון ביון בעולם כולו שלא יחקור דלף של מסמכים מתוכו? נסביר שוב, ולאט: שב"כ הוא הארגון שאמון על שמירת הסוד במדינה כולה. האם כשהמידע דולף ממנו, מקודש הקודשים, הוא יכול פשוט להניח לזה? לא מדובר במידע בעל פה, אלא במסמכים שהוציא איש שירות שאפילו לא שייך לשרשרת העיסוק הרלוונטי; כלומר, הוא חיפש את המסמכים הספציפיים וביקש להעביר אותם לכמה עיתונאים – שניים מהם מצא, שלושה לא. שני מסמכים נוספים שרצה למסור – גרס.

ועכשיו לספין השקרי הבא: יש עשרות הדלפות; למה חקרו דווקא את זו? התשובה הפשוטה היא "זה לא נכון". כלומר, אולי יש עשרות הדלפות (אין לי מושג), אבל המדיניות הקבועה היא שכל עוד אין מידע על מסמכים שדלפו ממש, אין חקירות. במלים אחרות, מרגע ששב"כ ידע שדלף מסמך, ובמקרה הנוכחי הוא ידע זאת בפשטות כי המסמך הוקרן על מסך הטלוויזיה, לא היה לו בכלל שיקול דעת בשאלה אם לפתוח בחקירה. אין ולו מקרה אחד שבו השב"כ זיהה מסמך שיצא משורותיו, ולא חקר את האירוע. אגב, אולי דלפו מסמכים כאלה, אך אם לא הוצגו בפומבי, לא בהכרח הארגון יודע שהכתב קיבל את המסמך הגולמי. מכל מקום, בתגובה לספין הזה הודיע השב"כ כי הוא הוא חוקר כ-20 מקרים של הדלפת מידע מסווג מתחילת המלחמה.

הטענה החזקה והרצינית ביותר שיש למבקרי השב"כ בפרשה הזאת היא על דרך החקירה והמעצר. אחרי שיחות רבות שניהלתי עם כל הצדדים הרלוונטיים, דעתי התחזקה עוד יותר: אין כל הצדקה בעולם למעצר בחקירה הזאת (כמו רוב המעצרים בישראל), קל וחומר שאין כל הצדקה למניעת מפגש עם עורכי דין שהחזיקה שישה ימים. מלכתחילה היה ברור לחוקרים שלא מדובר במרגל למדינת אויב, אלא בפעיל פוליטי בתחפושת איש שב"כ. אין להקל ראש במוטיבציה הזאת, וברור שהשב"כ היה צריך גם לבדוק מה נשאר אצלו בבית. כל זה לא מצדיק את פעולות המעצר האלימות הללו. האם המעצר הוא "נקמה" של בר בעובד השב"כ? אני לא חושב, וממילא הטענה נחלשת כשרואים שתנאים דומים הושתו על נחקרים נוספים תחת בר – לא רק פלדשטיין ורוזנפלד, אלא גם ארבעת יורי הנורים מעל בית ראש הממשלה בקיסריה. אבל כאמור, מה שחשוב כאן הוא לא המוטיבציה, אלא הפגיעה בחירות של אדם שטרם הוכחה אשמתו. זו רעה חולה ברשויות האכיפה בישראל בכלל, ללא הבדל דת, גזע ומין – היד על הדק המעצרים קלה מדי.



Source link

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כל העדכונים

Exit mobile version