פרובוקציה? טראמפ מנער את לוח השחמט הגיאופוליטי

בהקשר לסד"כ הצבאי באירופה, ישנן יוזמות של בריטניה וצרפת להציב עשרות אלפים חיילים בנקודות מפתח בין רוסיה לבין אוקראינה. שתי מדינות נוספות שהצהירו על נכונותן למלא תפקיד בשמירת השלום באזור, הן טורקיה וסין. הראשונה, חברה בנאט"ו שמאז תחילת המלחמה ניהלה מגעים עם שני הצדדים, כולל אבטחת השיט בים השחור. השנייה, סין, המהווה צינור חמצן עבור רוסיה, הביעה נכונות למלא תפקיד יחד עם הא"א, בהתאם לגישתה המסורתית למנף הזדמנויות בזירה הבינ"ל לטובת שיפור תדמיתה, ללא נקיטת אחריות אמיתית.

לדינמיקה שתתפתח בריאד יש גם השלכות על ישראל. ראשית, ככל שהפסקת האש בין רוסיה לבין אוקראינה תתממש, כך איראן תאבד מנכסיותה מול רוסיה, התפתחות שעשויה להוביל ללחץ רוסי על איראן להתפשר במו"מ על הגרעין כחלק מהתמורות במגעים עם ארה"ב. על ממשלת ישראל להיות אקטיבית בשיקוף האינטרסים והדאגות שלה בהקשר זה, כולל אפשרות תקיפה באיראן.

שנית, תמורה אפשרית נוספת במו"מ בין רוסיה לבין ארה"ב, עשויה להיות הסכמה לשימור הנוכחות הרוסית בסוריה. על אף שנדמה כי ישראל צריכה לבחור בזירה זאת בין התמודדות עם נוכחות טורקית לבין נוכחות רוסית, לא מדובר במשחק סכום אפס, ויש לזכור שגם הנוכחות הרוסית בסוריה לא היטיבה עם ישראל בשנים האחרונות. לכן יש לפעול באופן עצמאי ולגבש הבנות מול ממשל טראמפ לחופש פעולה נגד כל סיכון לביטחון הלאומי של ישראל מכיוון סוריה.

בנוסף, ארה"ב מעורבת גם במאמצי המשא ומתן לסיום המלחמה בעזה והשבת החטופים, תוך ניצחון על חמאס. בהקשר זה, גם האמירה של טראמפ על הגירה מרצון מעזה, על אף שנתפסה תחילה כמנותקת מהמציאות, הובילה לשינוי מחשבתי במדינות האזור, ועודדה אותן לגבש תוכניות בסוגיה זו.

לבסוף, אין להתעלם מכך שסין מהווה הגורם המניע למאמצי ארה"ב בזירות השונות, ועל ממשלת ישראל לקדם מהלכים בהקשר לשרשראות אספקה, שיתוף פעולה טכנולוגי עם סין, ומעורבות בתשתיות בישראל שמטרידים את הממשל.

כיוון שכך, על ממשלת ישראל להפנים שמול ממשל טראמפ יש לנקוט בגישה מרחיבה ולקחת בחשבון אינטרסים, הזדמנויות וסיכונים בכלל הזירות, על מנת להימנע מהפתעות.

הכותב הוא יוסף רוזן, עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי, יזם ויועץ גאופוליטי.