פעם נתניהו הזיז עם טראמפ את הכלים במזרח התיכון

בכהונה הראשונה שלו, נתניהו הזיז לצד טראמפ את הכלים על לוח השחמט של המזרח התיכון: הוא הוביל אותו לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן, להעביר את השגרירות לירושלים, להכיר ברמת הגולן, ולהגות את הסכמי אברהם. בכהונה השנייה, על אף שנפתחה עם הבטחות גדולות, איומי גיהנום ותוכניות טרנספר מעזה, טראמפ מתייחס אליו יותר כמו עוד משבצת על הלוח, שאפשר לדלג עליה אם זה לא מסתדר עם האינטרסים שלו. וכך עשה, עם החותים, השליטים הסורים, השייחים' הסעודים והקטאריים ובל נשכח את ארדואן הטורקי ששודרג למעמד חברו הטוב באזור.

רק בזירה אחת, בינתיים, הנשיא טרם כפה על נתניהו מציאות חדשה, גם לא בסוף ביקור התחנופים ההיסטורי במזרח התיכון: סיום המלחמה בעזה. שליחיו, סטיב ויטקוף ואדם בוהלר, שהגיעו לישראל כדי לקבל את פניו של עידן אלכסנדר, היבהבו מעל ממשלת ישראל במצפן מוסרי כאשר הבטיחו למשפחות החטופים הנותרות שהם מחויבים למשימה עד הסוף, ובלחץ של טראמפ, נתניהו שיגר משלחת מו"מ לדוחא לעוד סבב של שיחות. אבל כמו בסבבי עבר, המנדט שלה היה מוגבל, והפער המרכזי נותר בעינו: בישראל מוכנים לדבר רק על מתווה ויטקוף, עסקה חלקית שתאפשר להמשיך את המלחמה ותשאיר חטופים מאחור, בעוד חמאס, וכל בני בריתו המחוזקים של טראמפ באזור, דורשים לראות את הסוף.