פיזור הכנסת: מה אפשר ללמוד מהבחירות בפולין לגבי ישראל?

אבל יש עוד לקח שאפשר לקחת מהפולנים – והוא אפילו גדול וחשוב יותר: העובדה שבמציאות שבה המדינה חצויה כמעט שווה בשווה בין שני מחנות פוליטיים, חילופי שלטון הם כמעט נתונים. למה זה קורה? גם כאן מדובר בתופעה גלובלית (רפובליקאים-דמוקרטים בארה"ב, שמרנים-לייבור באנגליה וכך הלאה): האזרחים חשים תסכול נוכח השיטה שאינה משרתת אותם עוד.

הפערים הכלכליים גדלים, בעוד הכלכלה מתכווצת – או צומחת מעט מדי ולאט מדי, הייאוש בקרב צעירים גדול וחוסר הנחת הזה שמתרגם בשגרה להפגנות נגד הממשלה, מקפלן ועד לאפודים הצהובים, מתבטא גם בחוסר יציבות בקלפי.

פעם היו "מערכניקים" ו"לכודניקים" מושבעים. היום למצביע מימין של גלריה רחבה, מבן-גביר, דרך נתניהו ובנט, ועד ליברמן, ולמצביע משמאל – מיאיר גולן דרך לפיד או גנץ ועד… ובכן… בנט וליברמן!

איך זה משתלב עם התופעה הראשונה שאובחנה מעלה בנוגע להתייצבות האוטומטית לצד הקבוצה עם הצבע שלכם?

ובכן, זה מוזר, אבל משתלב: אם ניקח את המועמד המוביל כרגע בסקרים, נפתלי בנט, נגלה שיצביעו לו גם מי שמאמינים שייטיב לשמור על גבולות הארץ והמסורת היהודית וגם מי שבטוחים שהוא יקדם תהליך מדיני וחקיקה ליברלית-פרוגרסיבית…

אבל הלקח אינו רק פילוסופי, לבוחרים. בראש ובראשונה הוא מיועד לנבחרי הציבור עצמם.

מי שהיום הוא שר, דוד אמסלם (רגש אשמה מובחר בסגנון פולני יוגרל בין מי שיצליח להיזכר בתוך חמש השניות הקרובות באיזה משרד הוא מכהן) התבטא בשבתו באופוזיציה כי כאשכר ישובו הוא וחבריו לשלטון הם "ירמסו" (כלשונו) כל חקיקה שקידמה ממשלת השינוי.

אמר – ואכן פעל כסוכן כאוס, קבלן הריסות שמצליח לחרב, אבל לא לשים אבן על אבן לבניין חדש (אלא אם כן מחטף ג'ובים עבור חברי מרכז הליכוד ומקורביהם נחשב "עשייה").

גם האופוזיציה הנוכחית מבטיחה יותר ויותר שכאשר תשוב לשלטון תבטל את כל חוקי המהפכה המשפטית שעברו בכנסת הנוכחית. חלק מהם אולי ראויים להיגנז בדין, אחרים ראויים דווקא לקידום, בנגעם בחוליי מערכת המשפט הקיימת – רק שאפילו יו"ר האופוזיציה מבטיח מראש ביטול גורף שלהם. למה? כי מה שטוב לקרעי לא יכול להיות טוב ללפיד. האמנם?