פגיעת הטיל בבזן: "התקרה קרסה, עשן. צעקתי מי חי"

רונן אוסקר: "כשנפל הטיל היה רעש מאוד חזק הכול התפרק עלינו, הכל נדלק, היה עשן מאוד מאוד סמיך. זה עניין של 4-3 שניות. אחרי הפיצוץ סובבתי את הראש וכבר לא ראיתי את החבר'ה. הסתכלתי לצדדים ואני לא רואה כלום. כלום. כלום, כלום. אינסטינקט במוח אומר לך מה לעשות, ואז אתה מחפש את הדלת להתחיל לרוץ לכיוון הדלת. גם את הדלת לא ראיתי. הרצפה הצפה קצת קרסה ולמזלי אני הגעתי לדלת ואז התחלתי לקרוא, לקרוא. פתאום שמע אותי המהנדס, והוא בא לכיוון הקול שלי ואז נתנו אחד לשני יד. אמרתי לו אנחנו חייבים-חייבים-חייבים איזה פנס לחפש את היציאה ומזל שהיה לו את הטלפון ביד והוא האיר ואנחנו ראינו את הדלת ככה ממרחק כמה סנטימטרים".

"היו פרסומים עכשיו באירוע שהיו לא נכונים, שצריך לתקן אותם", ביקש אוסקר להוסיף, "אמרו שאחרי נפילת הטיל כאילו שחדר בקרה יצר קשר והקשר נעלם. לא היה שום קשר, היה טיל שאנחנו רואים אותו במסכים. ותוך שניות הוא פוגע לנו על הראש. הכל התפרק. השתררה דממה. וזה כל הסיפור".

"התחלנו את הערב בכיף, אכלנו יחד ארוחת ערב. והתכוונו להעביר את הלילה בצורה בטוחה כמה שניתן, לשמור על המתקנים. בסביבות 04:30 התקבלה התרעה אז התקבצנו כולנו בחדר הבקרה שהוא מרחב מוגן", שיחזר לוואלה הניצול השני, שגם היה הבכיר במשמרת, המהנדס התורן, בוגר הטכניון ניסים שושנה בן ה-38 מקרית ים.

"ישבנו דרוכים, אבל במטח הראשון סך הכול היה נראה שעברנו בשלום, יש לנו מצלמה שמצלמת את הארובות וממש ראינו את היירוטים. ראינו שאנחנו בסדר, נרגעתי. ואז בא עוד מטח ואחר כך עוד אחד ואז בשלישי שמענו שריקה במצלמה ראינו את הטיל מתקרב לעברנו, ובשלב הזה אנחנו לא יודעים בדיוק איפה יפגע, אבל רואים שהוא מתקרב לכיוון בזן. ופתאום מאפס למאה, מגן עדן לגיהנום, הכל מתמוטט, הכל. הרצפה עולה אל התקרה, התקרה יורדת לרצפה. רעש מטורף".

"זה לקח לי כמה שניות להבין שאני לא מת כי באותם רגעים אני פשוט נחנק. נפלתי על הרצפה. ואז אני צועק 'מי חי? מי חי?' ואז אני שומע רק קול אחד שצורח לי. ואני מגשש לפי הקול כי אני לא יכול לראות כלום. פיניתי דרך בין ההריסות והאש. פתאום אני תופס יד שבדיעבד אני מבין שזה היה רונן אוסקר ואז אני גם קולט שיש לי טלפון ביד השנייה שהשרירים שלה שותקו. הורדתי את החולצה, שמתי אותה על הפנים כדי שאני אוכל לנשום, פילטר בסיסי כזה. הטלפון די הציל אותנו. באמצעות הפנס הצלחנו לראות משהו כמו 20-10 סנטימטר קדימה, לפנות הריסות ולחלץ את עצמנו לכיוון הדלת שהייתה תקועה קצת. אנחנו פרצנו אותה עם הכתף ביחד. מכיוון שלא שמענו את החבר'ה, הנחנו שהם התעלפו. אנחנו היינו חיים אז חשבנו שגם הם חיים. הנחנו שהם התעלפו. רונן ירד למטה ביחד איתי שם עליו מסיכת נשימה ועלה לנסות להציל אותם. אני בדרך עשיתי הכל לסגור את כל הכניסות גז למתקן כדי שלא יתפוצצו. סגרנו את כל הגז. ואז ראינו את רונן יורד הוא אומר שהוא לא מסוגל להיכנס מבחינת החום. תוך כדי, הזעקנו את הכבאים שהגיעו מהר ועלו למעלה להוציא את החבר'ה אבל אז מצאו שאי אפשר להיכנס גם עם החליפות כי החום שמה הגיע למעל 1,000 מעלות".