בימי אפטר־מלחמה, חיפה מנסה לחזור לשגרה. גם שוק תלפיות, שלא רחוק ממנו נפל טיל, מתנער מההלם. בתוך השוק קשה לפספס את אכרם עבד, בעל המסעדה “עראבסקה” שברחוב לונץ 7 – מסעדה ערבית גאה, שלא מנסה להתחנף, לדבריו. עבד פתח את המסעדה למען אמו, אמאל – דור 13 בחיפה, ואחת הנשים הראשונות שניהלו בסטה בשוק תלפיות בתקופה שבה לא הייתה כמעט נוכחות נשית בין הדוכנים. “היא האישה הראשונה שעמדה בשוק תלפיות, מכרה הרבה דברים, ירקות, פירות, אבטיחים ואוכל שבישלה”, הוא מספר.
הכול השתנה בשנת 2005, כשאחיו נהרג בתאונה טראגית. אמאל נכנסה לדיכאון והתרחקה מהשוק. “אני לא יכולתי לראות אותה שוקעת”, הוא אומר. “רציתי להוציא אותה מזה. רציתי לבנות משהו חדש, שיביא את האוכל שלנו בגאווה, בלי להתנצל”.
לפני שפתח את המסעדה, עבד בישל עם קשישים בבתי אבות. “היה מרגש לראות את הקשישים מבשלים את המתכונים שגדלו עליהם”, הוא נזכר. “אהבתי את זה, אבל חלמתי לפתוח מקום. כאב לי שהאוכל הערבי הביתי נמכר או בדוכנים או על הדרך. רציתי להוציא אותו לשולחן – שיתייחסו אליו בכבוד, שיעריכו אותו”.
המסעדה הפכה מהר מאוד לאבן שואבת בשוק תלפיות לא רק בזכות הטעמים המצוינים, אלא גם בזכות האישיות של אכרם. על כל שולחן מונחים דגלי גאווה קטנים, ובכניסה תלוי דגל ישראל. “ביום העצמאות כל המקום מלא בדגלים”, הוא אומר. “יש תגובות לא פשוטות – תולשים, יורקים, אבל אני לא מתייחס. אני לא מפחד. אני פעיל חברתי כבר יותר מ־20 שנה, מהיוזמים של מצעד הגאווה בחיפה. זה חלק ממני”.
הזהות המינית של עבד מעולם לא הוסתרה. גם כיום, כשהוא בזוגיות עם גבר יהודי, אכרם חי את חייו בגאווה גלויה: ״אני אף פעם לא הייתי בארון”, הוא אומר. “מי שרצה לקבל – קיבל. כן, היו ימים קשים, והייתה בעיה של קבלה בחברה הערבית, אבל אני ניפצתי סטיגמות. הלכתי בדרכה של אמא שלי. היא עמדה פה בשוק, מכרה מה שרצתה, לבשה מיני כשזה לא היה מקובל. גם אני כזה”.
אכרם עבד (צילום: אנטולי מיכאלו)
ועל הזוגיות עצמה הוא מוסיף: “אנחנו זוג והוא יהודי. בקהילה הגאה זה קורה לא מעט שערבים ויהודים יחד. זה מפריע יותר ליהודים מאשר לערבים. יהודי ירגיש יותר נוח לשמוע שהבן שלו יוצא עם אמריקאי, לא עם ערבי. אני לא יודע למה, אבל זאת התחושה. אצלי בבית קיבלו את זה לגמרי”.
בין גאווה למאבק, בין זהות למורכבות, אכרם מדבר בפתיחות נדירה. “אני חושב שהחברה הישראלית היא גזענית, כי המדינה קמה על גזענות”, הוא אומר. “זה שיח שצריך לתקן מהיסוד, דרך בתי הספר. אם הייתי מהגר בצרפת – הילד שלי היה צרפתי. פה זה לא ככה. אני ערבי, אבל גם ישראלי. אני לא אוהב ליפות את הדברים. כשאומרים ‘עם ישראל’ מתכוונים ליהודים. ברור שזו מדינה יהודית, אבל לא צריך לגרום למישהו שהוא לא יהודי להרגיש סוג ב’. אני אוהב את התרבות הישראלית, אבל יש מה לתקן”.
על חיפה הוא מדבר אחרת: “חיפה מדהימה. את תפגשי כאן את הכול. העיר הזו צריכה להוות דוגמה. אבל גם פה, אחרי השביעי באוקטובר, אם אני כערבי מביע דעה ישר אומרים לי ‘לך לעזה’. אני עשיתי הרבה לחברה הזאת, גם ליהודים. נלחמתי על זהותי הישראלית. אבל המדינה לא באמת רוצה שאני ארגיש שייך”.
לדבריו, חיפה היא גם מקום מקלט לערבים דוברי ערבית מהערים האחרות: “בערים גדולות אחרות – עברית היא השפה השלטת. אז ערבים באים לחיפה, שוכרים דירה, ואז קורים דברים שפחות נעים לראות. יש מקרים של עישון נרגילה, זריקת גרעינים – אבל לא צריך להכליל. לא כל ערבי מתנהג ככה. זה מישהו עשה זה לא אומר שכולם. חסר ישראלים שמתנהגים לא בסדר? אז אני מכליל? לא!״
עראבסקה (צילום: בתיה גלעדי)
"גם אחים רבים לפעמים, אבל בסוף הם זוכרים שהם אחד בשביל השני"
מאז ה־7 באוקטובר, לדבריו, משהו השתנה: ״הפעם הערבים לא יצאו לרחובות, וזה שינוי ענק. לדעתי, הם הבינו שהמכה הזאת יכלה ליפול על כל אחד. כולנו היינו עלול להיות שם. זה שונה מבעבר. אז היו מהומות, עכשיו לא. זה שינוי מאוד גדול שהחברה הערבית עוברת״.
הטילים שהגיעו לחיפה לא פסחו גם עליו; ״הכניסה למקלט מלווה בתחושת מחנק”, הוא מתאר. “תחושה קשה, כמעט בלתי נסבלת. עולם עתיק, לא מודרני. את יושבת שם ומחכה, מקווה שהכול יהיה בסדר, ואז באות החדשות עם הרס וכאב. זו תחושה שחודרת עמוק, כמו צל בלב”.
ועדיין – הוא מאמין בשותפות. “כשיושבים יחד במקלט, כולם שווים. הפחד, הכאב, חוסר הוודאות זהים. אם נצליח לדבר באמת, בכנות, מתוך כבוד, החיים כאן יהפכו ליפים יותר. גם אחים רבים לפעמים, אבל בסוף הם זוכרים שהם אחד בשביל השני”.
על שאלה האם מדובר בניצחון, הוא עונה בנחרצות: ״אני לא יכול לקרוא לזה ניצחון. יש חטופים שעדיין מתחת לאדמה, אנשים שלא חזרו לבתים שלהם, משפחות שלא ישנו לילה אחד בשקט. אין הסכם מדיני באופק. מלחמות הן לא ניצחון – הן שבר, ואבדות. ניצחון אמיתי הוא כשיש שלום, רווחה, שירותים נגישים, חיים בכבוד”.
“אני לא רוצה שהאוכל שלי יתחנף. אני רוצה שיבינו – ככה מבשלים בבית ערבי”
ב־“עראבסקה” לא נחים. בספטמבר הקרוב תחגוג המסעדה חמש שנים, ואכרם כבר עובד על הדבר הבא: “אני משתעמם מהר. מחליף תפריט כל כמה חודשים. עכשיו אני מתחיל פסטיבל עדות, בכל חמישי נארח ערב שמחבר עדה יהודית עם המטבח הערבי. נתחיל עם יהדות מרוקו – מה שאכלו באמת במרוקו. בכל ערב יהיו 6 מנות. זה היה חלום, לשחק עם זהויות וליצור משהו חדש”.
המנות במסעדה משקפות את החזון הזה: קובה לבנונית, עלי גפן ממולאים, שושברק, מקלובה, סיגרים במילוי גבינות, חומוס עשיר – הכול נעשה באהבה ובמלאכת יד. “אני לא רוצה שהאוכל שלי יתחנף. אני רוצה שיבינו – ככה מבשלים בבית ערבי”.
אכרם עבד (צילום: בתיה גלעדי)
עבד (42) לא מפחד להתבטא גם על פוליטיקה: ״הפוליטיקאים הערבים לא מייצגים אותי. הם נבחרים כי אין לנו משהו אחר. אולי יום אחד אני אכנס לפוליטיקה. אני רוצה שיהיו מרפאות בכפרים, שיטור, פחות פשיעה. המדינה הזניחה אותנו ואז מתפלאת. ציפו שחמאס יבנה סוכריות? ברור מה הוא עשה. גם בשיח בין ערבים אני מרגיש שינוי אף אחד לא רוצה לחיות תחת אבו מאזן, אבל גם לא רוצים שיזרקו אותם מהחברה הישראלית”.
ביום השביעי באוקטובר, כך הוא מספר, עוד לא ידע מה קרה: ״רקדתי. לא שמעתי חדשות. מישהי עברה ואמרה לי: ‘תגיד, אתה נורמלי? לך תראה חדשות’. מיד סגרנו. אחר כך פתחנו ובישלנו לחיילים. זה השפיע. אנשים פחדו. גם היום עוד מפחדים. תראי, אני יושב איתך ביום רביעי בצהריים, המקום ריק. אין ספק המלחמה השפיעה”.
אבל למרות הכול הוא מאמין בחיפה: “היחסים כאן מדהימים. אני רק מקווה שיישארו ככה. חיפה עשויה אחרת. כל ראש עיר דאג לכך. אבל בשביל שזה יקרה בכל הארץ, זה חייב לבוא מלמעלה”.
עראבסקה (צילום: בתיה גלעדי)
וכשמדברים איתו על ייצוג הוא לא מתפשר: ״אני לא יכול להיות נסרין קדרי. היא שרה בערבית, מביאה את התרבות שלה, אבל הייתה צריכה להתגייר. למה אני צריך למחוק את הזהות שלי כדי שיקבלו אותי? אני רוצה להביא את התרבות שלי שתישמע גם בבתים יהודיים. כמו שדנה אינטרנשיונל פרצה דרך בלי להתנצל. היא לא התחנפה והיא ניצחה. זה להיות ישראלי. אני רוצה שישראל תהיה גאה בי כאכרם, לא כאברהם”.
אולי תתמודד לראשות העיר? “יכול להיות. הייתי בונה שכונות מעורבות, יוזם תרבות משותפת. אולי זה עוד מוקדם, אבל זה בהחלט יכול לקרות”.
ומה החלום? “להקים מלא פנימיות. שאני לא אראה ילדים נאנסים כמו שאני נאנסתי עשרות פעמים. שלא אראה ילדים רעבים, כמו שאני הייתי הולך לישון רעב. שלא יהיו ילדים זרוקים כמו שנזרקתי. שיהיה עליהם פיקוח, שתהיה חוויה מתקנת למה שקרה לי. כשהייתי בפנימייה לא היו מצלמות, לא היה פיקוח, אז קרו מלא דברים נוראים. היו גם טובים, כן, אבל אתה זוכר את הרעים. זה החלום.
ובתחום האוכל – עוד מסעדות. אני לא מאמין בסניפים”, הוא אומר, ומוסיף: ״אבל תשימי לימון על המלפוף – תראי איזה טעים”.
ובאמת, חוויית האוכל ב־“עראבסקה” היא לא רק הטעמים המעולים. היא גם אכרם -האישיות הכי ססגונית, ישירה, כנה ומסקרנת בשוק תלפיות. איש שלא מפחד להיות כל מה שהוא, עד הסוף.
עם גרידת לימון, גבינה או רוטב משוגע. במנה של שף או בשיפודייה שיודעת את העבודה. ליד המבורגר או סתם ככה בצלחת – בתוספת מלח בלבד. צ'יפס הוא מאכל שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול, בעיקר בכמה מקומות שהפכו אותו ליצירת מופת. לפניכם רשימה רותחת
מה שאני צריכה כדי להפוך את הימים החמים האלה לנסבלים קצת יותר זה בריזה במרפסת, קפה קר ולצידו משהו מתוק ומפנק: גלידות ומתוקים צוננים תוצרת בית. נתחיל במתכון להכנת גלידה ביתית. לפני כשלושה עשורים המתכון פורסם לראשונה במדור המיתולוגי שלי בעיתון "לאשה" שנקרא "עוגת השבוע", ומאוחר יותר הוא שובץ באחד מספרי העוגות שיצא תחת שם זה.
עם השנים הוא עבר לא מעט שדרוגים ושיפורים, כשבכל פעם נשענתי על הגרסה המקורית וערכתי לה שינויים בהתאם לרוח התקופה. פעם הגלידה התאימה לילדים, בפעם אחרת למבוגרים, אבל תמיד היא הייתה פינוק קריר ומתוק לקיץ. דבר אחד לא השתנה: מעולם לא עשיתי שימוש במכונת גלידה.
לא נעים לי לומר, אבל עד היום איני משתמשת במכונה להכנת גלידה. נכון, אני עוסקת בתחום הקולינריה וידועה כחובבת גאדג'טים למטבח, אבל לא מצאתי לנכון לרכוש מכונה כזו, גם לא את הפשוטה והקטנה. במקום זה ערכתי ניסויים, שילבתי טעמים, הוספתי תוספות איכותיות ועבדתי על גרסה מהירת הכנה, הכי טובה שאפשר. גם אם במטבח שלכם לא מככבת מכונת גלידה, עדיין תוכלו להכין את גלידת שוקולד האגוזים המובאת כאן.
זו גלידה משפחתית שתשמח לקבל תוספות כמו פקאנים מסוכרים, פירות מסוכרים, פצפוצי שוקולד, עוגיות אוראו מרוסקות ועוד תוספות כיד הדמיון הטובה עליכם. כל תוספת שנכנסת לבלילה – גבינה שמנה, שוקולד מיוחד, תמציות איכותיות, ממרחים, עוגיות או פירות – משפיעה על הגוון, המרקם והטקסטורה של הגלידה, וכמובן על הטעם. אפשר לחלק את הכמות לשניים: מחצית מהגלידה השאירו בטעם וניל, ולמחציתה הוסיפו שוקולד מריר מומס או חצי קופסה של ממרח שוקולד אגוזים.
המתכון השני שמובא כאן הוא להכנת קרם בוואריה עם שוקולד לבן ופצפוצי שוקולד. זו מנה מרשימה לכל הדעות, אם כי היא לא מצריכה עבודה רבה או שימוש בטכניקה מסובכת, וגם לא חומרים מורכבים. במנה זו אני אפילו משלבת גביעי מעדני חלב פשוטים (לא עלינו!), אבל כשהיא מוגשת לשולחן, היא סוחטת מחמאות שגורמות לי נחת. אני בטוחה שזה גם מה שיקרה אצלכם.
נסיים ב"כדורי שוקולד" בלי שוקולד. זהו קינוח מתוק שמתאים לסיום של ארוחה בשרית, משום שהמתכון הוא פרווה. וזה לא היתרון היחיד של הקינוח הזה: הוא גם מתאים למי שמקפיד על תזונה מאוזנת ובריאה. במתכון הזה השתמשתי בתמרים, אבקת חרובים וזרעי צ'יה במקום בשוקולד.
את החמאה החלפתי בשמן קוקוס, ובמקום ביסקוויטים השתמשתי בסוגים שונים של אגוזים, שאותם טחנתי עד דק. במקום לצפות את הכדורים בסוכריות צבעוניות, גלגלתי חלק מהם בשומשום קלוי ואת חלקם בתערובת של אגוזים, פיסטוקים וזרעי צ'יה. את הכדורים המצופים הכנסתי לכלי אטום ואחסנתי במקפיא. כך תמיד יהיה לי קינוח מתוק ומפתיע בסיום ארוחה או סתם מול המרקע.
גלידת שוקולד ואגוזים
החומרים (לתבנית כיכר): • 500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 38% שומן, קרה • 2־1 טיפות תמצית וניל איכותית או ליקר שוקולד • 1 גביע (400 גרם) חלב מרוכז • 100 גרם שוקולד מריר, מומס במיקרוגל במספר פולסים, או ממרח שוקולד אגוזים • 100 גרם שוקולד מריר עם אגוזים, שבור לפיסות קטנות או גרוס
לעיטור: • ½ כוס ברס בוטנים או אגוזים (בוטנים קלויים מקורמלים, להשיג בחנויות למוצרי אפייה) • ½ כוס פולי קקאו גרוסים
גלידת שוקולד ואגוזים (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: יוצקים לקערת מערבל חשמלי את השמנת המתוקה ומקציפים במהירות בינונית־גבוהה, עד לקבלת מרקם של קציפת מוס. רצוי לא להקציף יתר על המידה.
מוסיפים את החלב המרוכז ואת תמצית הווניל או ליקר השוקולד וממשיכים להקציף במהירות נמוכה תוך שמירה על מרקם המוס התפוח.
מוסיפים בתנועות קיפול עדינות את השוקולד המומס ומבליעים במסה. מוסיפים את חתיכות השוקולד ומבליעים היטב בגלידה.
מעבירים את התערובת לתבנית בשכבה אחידה. מעטרים עם מעט ברס בוטנים או אגוזים ופולי קקאו. מכסים בניילון נצמד ומעליו מניחים יריעת אלומיניום. סוגרים היטב. מכניסים למקפיא למספר שעות או למשך הלילה.
יש להוציא את הגלידה מהמקפיא כרבע שעה לפני ההגשה.
דרגת הקושי: בינונית משך ההכנה: 20 דקות, לא כולל זמן הקפאה סוג המנה: חלבית
טיפסקל: # השימוש בחלב מרוכז הופך את הגלידה למתוקה מאוד. תוספת של שמנת מתוקה תעדן את המתיקות. אפשר להוסיף עד מכל שלם (250 מ"ל). # אפשר להוסיף לגלידה אגוזים מסוכרים גרוסים, כדורי שוקולד לבן וחום, קורנפלקס מצופה שוקולד ועוד. # חשוב להותיר מעט רווח בין מסת הגלידה לשולי התבנית או כלי ההקפאה, כי המסה מתפשטת. # אם תרצו לפרוס את הגלידה הקפואה לפרוסות, כמו עוגה, רפדו את התבנית בניילון נצמד לפני ההקפאה והשאירו שוליים רחבים. אני מעדיפה להשתמש בתבניות כיכר מסיליקון ובעזרת כף גלידה לחלץ כדורים מתוך התבנית. # חשוב לאטום היטב את התבנית בניילון נצמד ואחר כך ברדיד אלומיניום.
קרם בוואריה שוקולד לבן ופצפוצי שוקולד
החומרים (ל־15 רינגים מספר 7 או לתבנית 22 ס"מ או ל־2 תבניות כיכר קטנות):
לבסיס הקרם: • 150 גרם פירורי ביסקוויטים איכותיים (או אוראו או שקדים) או עוגה או לשונות חתול (בישקוטים)
לקרם הבוואריה: • 50 גרם שוקולד לבן קצוץ • 25 גרם חמאה • ½ שקית ג'לטין • ¼ כוס מים רותחים • 2 מעדני חלב בטעם וניל • 1 מכל שמנת מתוקה (250 מ"ל) • 2 כפות אבקת סוכר • 2 כפות ברס בוטנים (בוטנים מקורמלים) גרוסים • 100 גרם שוקולד מריר או פצפוצי שוקולד קצוצים דק
לעיטור: • כ־15 יחידות קטנות של קצפיות (נשיקות) מוכנות • ½ כוס ברס בוטנים (בוטנים מקורמלים) קצוצים • 2 כפות סילאן או סירופ מייפל
קרם בוואריה שוקולד לבן (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: מרפדים תבנית בנייר אפייה. חשוב לבדוק שהתבנית יכולה להיכנס למקרר או למקפיא ושתוכל להכיל את הרינגים. מסדרים את הרינגים בתבנית. תבנית אחת לא מספיקה? קחו 2 תבניות.
מסדרים בתוך הרינגים שכבה של פירורי ביסקוויטים בעובי של כ־1 ס"מ. מהדקים היטב לבסיס ולדפנות. לחלופין קורצים בסיסים מעוגת טורט או מסדרים חצאי בישקוטים ברינגים.
מניחים בקערת זכוכית בינונית את השוקולד הלבן והחמאה וממיסים בפולסים במיקרוגל.
בקערית נפרדת מערבבים את הג'לטין והמים עד להמסה חלקה של הג'לטין. מוסיפים את התערובת בבחישה נמרצת ומהירה אל השוקולד המומס.
בקערה נוספת מערבבים את מעדני החלב. מוסיפים אליהם את השוקולד הלבן והג׳לטין ומערבבים היטב.
בקערת מערבל חשמלי מקציפים את השמנת תוך הוספת אבקת הסוכר, עד לקבלת קציפה יציבה וחלקה. מבליעים לתוכה בפעם או פעמיים את בלילת השוקולד והמעדנים. מוסיפים את ברס הבוטנים והשוקולד הקצוץ ומבליעים לתערובת אחידה.
יוצקים את הבוואריה המוכנה לתוך הרינגים ומשטחים. מכניסים לחצי שעה למקפיא. מניחים במרכז כל רינג קצפית ("נשיקה") אחת. שומרים במקרר עד להגשה.
משחררים בזהירות מהרינג אל צלחת הגשה אישית, מזלפים מעל סילאן או מייפל ומפזרים ברס.
דרגת הקושי: בינונית משך ההכנה: כחצי שעה, לא כולל זמן ההקפאה סוג המנה: חלבית
טיפסקל: # אפשר להכין מראש את הבוואריה האישית ולשמור במקפיא לכל אירוע ואורחי פתע. # במקום רינגים אישיים, אפשר להכין את הבוואריה בכלי הגשה גדול ולפרוס למנות.
כדורי שוקולד תמרים
החומרים (ל־25־20 כדורים): • 500 גרם תמרים מגולענים ומעוכים • 3 כפות אבקת קקאו או אבקת חרובים • 3 כפות דבש • ½ כוס סוכר • 1 כף שמן קוקוס • 2 כפות מים או מיץ • מיץ מ־½ לימון • ½ כפית זנגביל (ג'ינג'ר) טחון • ¼ כפית ציפורן טחונה • 1 כפית קינמון טחון • 1 כוס שומשום קלוי • ½ כוס אגוזי מלך שלמים קלויים
לציפוי: • 1 כוס שומשום בהיר וכהה קלוי או זרעי צ'יה או פיסטוקים גרוסים או בוטנים גרוסים
כדורי שוקולד תמרים (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: שמים בסיר את התמרים המעוכים ומחממים על אש נמוכה. מוסיפים תוך בחישה את אבקת החרובים או הקקאו, הדבש, הסוכר, המים, מיץ הלימון, הזנגביל, הציפורן והקינמון.
מוסיפים את השומשום והאגוזים ומערבבים. ממשיכים לבשל תוך בחישה כ־5 דקות. מסירים מהלהבה ומצננים מעט.
מניחים את השומשום או הצ'יה בצלחת. נוטלים מעט מעיסת התמרים ויוצרים כדורים קטנים בקוטר 2־3 ס"מ. מגלגלים בכל ציפוי שתבחרו ושומרים במקפיא. אפשר, כמובן, להשאיר את הכדורים כפי שהם, ללא ציפוי.
דרגת הקושי: קלה משך ההכנה: כחצי שעה סוג המנה: פרווה
יש רגעים בחיים שבהם מתחשק ביס מתוק, רך וחמים – עם ריח של קינמון וזיגוג לבן מעל. או במילים אחרון: בא לך סינמון רול (או בשמו העברי – שבלול קינמון) אבל לא בא לך לחכות עכשיו לבצק שתופח שעה, לגלגל 12 יחידות או ללכלך מיקסר. בדיוק בשביל זה נולד המתכון הוויראלי של Cake On The Run – דף אינסטגרם וטיקטוק של לורה, בלוגרית אפייה בריטית שלא מאמינה בלסבך דברים מיותרים.
במקום בצק שמרים והמתנה, לורה משתמשת בקמח תופח ובמשקה מוגז כמו סודה או לימונדה. במקום המתנה – פשוט מערבבים, מגלגלים ומחממים. והזמן? 90 שניות במיקרוגל, או עד 10 דקות באייר-פרייר. המתכון שלה מיועד למנה אחת, בלי שאריות ועם תוצאה שמרגישה כמו חיבוק קינמוני אישי באמצע היום.
היתרון הגדול? יש גם גרסה טבעונית וגרסה ללא גלוטן שמרגישה (ומן הסתם גם מריחה) בדיוק אותו דבר. מה צריך לעשות? להחליף את החמאה בממרח טבעוני, ולהשתמש בקמח ייעודי לרגישים לגלוטן, תוך הוספה קטנה של עוד נוזלים כדי לשמור על גמישות.