ביטחון
עסקת חטופים? את מי שנותר בעזה אפשר להחזיר רק בדרך אחת
"מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, יועץ לשעבר באמ”ן, חבר ב”מבטחי ישראל” ומחבר סדרת “הצופן התרבותי” – חמישה כרכים בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון, הדנים באופני החשיבה של אויבי ישראל.
בריאיון, התייחס גרוזברד לשתי האפשרויות המרכזיות שמונחות כיום בפני מדינת ישראל בשאלת החטופים בעזה – והזהיר: “שתי האפשרויות העומדות כרגע על הפרק לא יביאו לשחרור החטופים".
לדבריו, האפשרות הראשונה היא הסכם עם חמאס, אך “האם ניתן לסמוך על חמאס שיחזיר את כל החטופים ויישאר ללא מגן אנושי? סביר להניח שבמהלך המשא ומתן, וגם לאחר החתימה, הוא ינצל את שליטתו בחטופים כדי למקסם את הישגיו – הוא יאמר שהוא מוכן להשיב את כל החטופים רק לאחר שנוכיח שאנו רציניים ונאפשר פרק זמן ארוך של הפסקת אש".
עוד אמר: "רק לאחר שאנו נסוג נסיגה מלאה ללא חגורת ביטחון ולאחר השבת שלטונו המלא ברצועה, רק לאחר התחלת שיקום והבטחת סיוע כלכלי מקיף, ידרוש איסור טיסה שלנו בשמי הרצועה, קבלת שטחי דייג והכנסת פועלים מהרצועה לעבודה בישראל ועוד. לא תהיינה סוף לדרישותיו, ואילו אנו נגרר לעוד ויתורים משום שכבר ויתרנו על יותר מדי כדי לשבור כעת את הכלים. הכניעה לחמאס תהיה שלמה ואנו חזרנו לשישה באוקטובר – אלא שהפעם יודעים כל אויבנו כיצד ניתן להכניע אותנו".
גרוזברד מתח ביקורת חריפה על עמדת הציבור הישראלי: “בזה תומך רוב הציבור, שלצערי לא למד דבר מעסקת שליט. ייתכן שאם היא לא הייתה קורית מצבנו כעת היה שונה. קל יותר להיות אמפתיים לחטופים משום שזה הופך אותנו לאנשים טובים ומוסריים בעיני עצמנו, וקשה יותר כצ’רצ’יל בזמנו לא להיכנע להסכם שלום שהוצע לו באופנים שונים עם היטלר – הסכם שמטבע הדברים קיפל בתוכו גם שחרור שבויים בריטיים. שלא תהיינה אי הבנות, אני לא מאמין שיש מישהו במדינה שליבו לא נקרע בגלל החטופים".
האפשרות השנייה, לדבריו, היא לעבור ללחימה עצימה לשם כיבוש הרצועה ושחרור החטופים. אולם גם כאן הוא פסימי: “לשם כך צריך לגייס כוחות מילואים שחוקים, שרבים מהם יסרבו להתגייס. אז יתגלה קלוננו הפעם לא רק בפני אויבנו אלא גם בפני עצמנו. ניאלץ להכיר במה שאנו מסרבים: שפשוט אין לנו יכולת לכבוש את הרצועה ולהשליט בה ממשל צבאי, משום שהצבא ‘הקטן והחכם’ שלנו הוא פצפון ולא מסוגל לעמוד במשימה הזאת – הדורשת כוחות הרבה יותר גדולים. נבין שמה שלא הצלחנו לעשות בשנה וחצי האחרונות כנראה גם לא נצליח לעשות בעתיד הנראה לעין, ופקודות לא יעזרו כאן".
בהנחה שהצבא ינסה להתקדם ולכבוש את הרצועה, אמר גרוזברד: “נניח שנורה לצבא הסדיר להתקדם לאט בכיבוש הרצועה, וייקח כמה שייקח לשם הקמת ממשל צבאי ברצועה. הנה כבשנו את כל הרצועה, הקפנו את מנהרות החטופים ואנו קוראים לאנשי חמאס להציל את עצמם בתוספת בונוסים כספיים ולשחרר את החטופים. סביר להניח שהם יבחרו להתאבד עם החטופים, בגלל הלחץ הקבוצתי הקיים בחברתם להילחם עד הסוף. פריצה עם כוח צבאי למנהרות קרוב לוודאי תהרוג את החטופים על שומריהם. על כן, גם כיבוש מלא של הרצועה לא ישחרר את החטופים".
אם כך, מה הפתרון? ד”ר גרוזברד מציע כיוון אחר לחלוטין: “לוחמה פסיכולוגית". לטענתו: “עלינו להשתמש באוכלוסייה בעזה כדי שתלחץ על חמאס, ובייחוד על שומרי החטופים, לשם שחרורם. לא לחץ שלנו אלא לחץ שלהם. זוהי הדרך היחידה שתעבוד".
הוא מסביר את הרקע התרבותי: “צריך להבין את אופייה הקולקטיבי של האוכלוסייה בעזה. אם רוצחים שם בחורה על רקע כבוד המשפחה, מה זה אומר? שאחד ערב לשני. כלומר, הבחורה חייבת לשמור על כבוד המשפחה והרוצח חייב להציל כבוד זה. נקמת דם – חייבים לרצוח מישהו ממשפחת הרוצח, ולאו דווקא את הרוצח עצמו, משום שכולם ערבים לכולם. שומרי החטופים מוכנים למות כשהידים למען כבודם, אבל לא להיות מושפלים ומנודים בחברתם".
לפי גרוזברד, יש לנתב את הכעס של תושבי עזה כלפי חמאס: “יש לנתב את הכעס שיש בקרב תושבי הרצועה נגד חמאס, שמתבטא בהפגנות, הגירה וייאוש להחלשת הארגון ובמיוחד לפגיעה בשובי החטופים. ניתן לעשות זאת בדרכים רבות ושונות ובאופן יצירתי".
הוא פירט כמה צעדים: “להעביר לתושבים את המסר שהסבל שלהם קשור לחטופים ויש ביכולתם להתקומם: ליצור ‘מלשינון’ באמצעות ניידי העזתים על כל איש חמאס, וודאי על משפחות שובי החטופים; לאסור את משפחות סוהרי החטופים ולאיים על שלומם; להעניק הטבות כולל מזון למשתפי פעולה; להשפיל אנשי חמאס ומשפחותיהם בציבור; להפיץ את שמות שובי החטופים שגורמים סבל לבני עמם; לדרוש מהציבור העזתי שיסגיר אותם".
בנוסף הציע גרוזברד: “להתייעץ עם ציבור זה משום שהם יודעים טוב מאתנו כיצד ניתן ללחוץ על בני עמם. להשתמש ב’נוהל שכן’ בכניסה למנהרות ראשית כדי לדבר על לב השובים לשחרר את החטופים (אכן בניגוד להנחיות בג”ץ). הפצת שמועות בחברה העזתית על אנשי חמאס ובעיקר על השובים – טכניקה זאת היא יעילה במיוחד, משמועות בענייני מוסר וכלה בבגידות".
גרוזברד סיכם: “עולם שלם של לוחמה פסיכולוגית שמבין את אופי החברה העזתית איננו מנוצל להשבת החטופים. ניתן ליצור אווירה רודפנית כנגד אנשי חמאס ובעיקר כנגד השובים ומשפחותיהם. אם נבין שכבודם הוא מקור כוחם של השובים והשפלתם בידי בני קבוצתם שקולה עבורם למוות נדע להשתמש ברגשות קולקטיביים אלה כדי לשחרר את החטופים".
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
