לאחר פרסום ההודעה הרשמית של חמאס אמש (ראשון), לפיה החייל עידן אלכסנדר – אזרח אמריקני ולוחם צה"ל – ישוחרר בתוך 48 שעות וללא תמורה, נשמעות הערכות רבות על המהלך החריג, המניע מאחוריו והשלכותיו האזוריות. מלשכת ראש הממשלה נמסר הבוקר כי "השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה יתאפשר בשל המדיניות התקיפה שהובלנו בגיבוי הנשיא טראמפ, ובזכות הלחץ הצבאי של חיילי צה"ל ברצועת עזה. ישראל לא התחייבה להפסקת אש כלשהי או לשחרור מחבלים, אלא רק למסדרון בטוח שיאפשר את שחרורו של עידן".

מעריב שוחח עם סגן אלוף במילואים עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון ובכיר לשעבר באמ"ן זרוע הים, כדי להבין את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של הסכם השחרור, ואת המשמעויות הרחבות שלו בזירה הבינלאומית.

"‘תנו לטראמפ מתנה והוא ייתן לכם מתנה גדולה יותר’ – זה היה המסר העיקרי של המתווכות לחמאס טרם הסכמתו לשחרר את עידן אלכסנדר כ’מחווה’ לארה"ב ללא בקשת תמורה", אומר יגור. "זו גם התובנה העיקרית של כלל השחקנים במזרח התיכון בחלוף 100 ימים לכהונתו – איש עסקים ניתן לקנייה וזו השפה שיש לשוחח בה עימו".

לדבריו, מדינות רבות באזור כבר הפנימו את דפוס הפעולה החדש של הממשל האמריקני: "קטאר שנקטה בשיטה הזו בעשורים האחרונים כחלק מהניסיון לחדור למערב ולבסס את השפעתה, הפנימה זאת ואתמול הצהירה כי תעניק לנשיא ארה"ב מתנה בדמות מטוס אייר פורס 1 חדש בשווי של כ-400 מיליון דולר, ואילו ערב הסעודית הצהירה כבר לפני כחודשיים על השקעות עתק בשווי 600 מיליארד דולר בארה"ב. טורקיה עצמה מתחפשת לגורם אחראי שמוכן לסייע לארה"ב במאמציה ליציבות במזרח התיכון, והשבוע אף תארח את כנס שרי החוץ של נאט"ו באיסטנבול".

יגור דוחה את הפרשנויות בתקשורת על פערים מתרחבים בין ישראל לארה"ב: "אני לא בין אלו שסבורים שארה"ב נטשה את ישראל, ובניגוד לפרשנויות בתקשורת לא ‘שופך את התינוק עם המים’. להערכתי ישראל וארה"ב מתואמות בניסיון להשיג את מטרות המלחמה בדרך שונה מזו הצבאית בלבד".

"ההתרחקות לכאורה ביניהן נובעת הן מרצונו של טראמפ להשיג הישגים השבוע מול מדינות ערב ואיראן מבלי שייראה שישראל עומדת מאחורי הדברים, והן מכך שטראמפ בגישתו הבדלנית מיצה את פרק המלחמות (גם בזירות נוספות) ומעוניין לדבר בשפת ההזדמנויות ולא רק בשפת האיומים", ציין.

המתח בתוך המחנה הרפובליקני גם הוא משמעותי לטענתו: "טראמפ עצמו נמצא כעת בליבו של מתח בין תומכיו הבדלנים (בהובלת סגן הנשיא ואנס ו-MAGA) לבין תומכיו האוונגליסטים ואנשי הריאל פוליטיק שהם מאוד פרו-ישראלים בגישתם". לדבריו, טראמפ מזהה בנתיב הכלכלי החדש (IMEC) את הציר המרכזי של הארכיטקטורה האזורית שהוא מבקש להוביל: "טראמפ מזהה בעיקר הזדמנות בדמות הנתיב הכלכלי החדש (IMEC) מהודו, בואכה אמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל כשער יציאה מרכזי לסחר מהמזרח עם אירופה – ומולו שני מוקשים עיקריים שיכולים לפגוע בה: איראן והנשק הגרעיני, ועזה".

בהקשר האיראני, יגור מציין: "אתמול הסתיים לאחר 3 שעות סבב השיחות החמישי בין ארה"ב לאיראן, סבב שהאיראנים הגדירו כ’קשה אך מועיל’ ושהשיחות הבאות יידונו בנושאים הטכניים (כלומר בתכלס) לאחר התייעצות של כל צד עם ראשי המדינות. דבריו של וויטקוף עצמו בסוף השבוע היו חדים מאוד – או הזדכות איראן על העשרת האורניום והרס פיזי של מתקני ההעשרה, או שהנושא יטופל ‘בדרך אחרת’ נעימה פחות".

בנוגע לעזה, חמאס נמצא בלחץ: "לאחר נטילת האחריות המתוכננת של ארה"ב על חלוקת הסיוע והמזון ברצועה, חמאס בלחץ גדול (!). זה לא רק הריגת המשת"פים המואצת ברצועה בשבוע האחרון וזה לא רק שחרור עידן אלכסנדר, אלא גם הודעה ששחרר אתמול לפיה הוא מוכן למו"מ מוגבר שיכלול גם ניהול של עזה בידי ועדה מקצועית עצמאית. ההסכמה הזו שלו אמנם לא חדשה והוא מנסה ככל יכולתו להימנע מלעסוק בפירוק נשקו, אבל אלו צעדים שמראים שמה שמניע אותו הוא הלחץ האזרחי והפיכתו למיותר – ופחות זה הצבאי. וברור שבמצב עניינים זה גם טראמפ מעדיף שלא לחזור ללחימה עצימה בטרם נוסה הנתיב הזה".

"אגב, בסקר הפלסטיני שפרסמתי אתמול (ושווה מאוד לעיין בתוצאותיו), 50% מהפלסטינים בעזה מוכנים להגליית בכירי חמאס ולהגירה שלהם מרצון מעזה. אלו מספרים גבוהים מאוד", אמר.

לסיום, יגור פורש שורת המלצות לישראל במציאות החדשה: "מה על ישראל לעשות: 1. לא לשבת בחיבוק ידיים. 2. לנסוע לביקור בהודו – שהיא הצד השני של הארכיטקטורה האזורית של טראמפ – ולהתחבק ולחבק ולהעביר מסר. 3. לדבר עם טראמפ בהזדמנויות ובמתנות – הכלכליות בעיקר, נכסיות – ליזום הקמת בסיס אמריקני מזרח תיכוני חדש בשטחה (אולי בסיס לצי), לקרוא לנכסים בשטחה על שם טראמפ, לשרטט את המודל הכלכלי של דרך המשי החדשה ועוד ועוד. 4. ליצור עם ארה"ב תוכנית מרשל לשיקום האזור. הובלה כלכלית משותפת כתנאי לשיקום (שבצידה רווחים כלכליים)".

עוד הוסיף: "5. להתחיל לדבר על סיום המלחמה בדרכים הצבאיות. בשלב הזה, כל עוד לא הוסר האיום, רק לדבר – אבל מעשית ליצור אופק מדיני. 6. לפעול גם מול האוונגליסטים בארה"ב בעיצוב הסדר האזורי החדש – בסוריה, בלבנון העלמת תופעת מחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון, ירדן ובאיו"ש. 7. להעלות מחדש לשיח ולכותרות את נושא הגליית חמאס ופירוקו מנשקו. 8. להאיץ מאוד (!!!) את חלוקת המזון בעזה ע"י מי שאינו חמאס ואת תוכנית ההגירה מרצון – זה מלחיץ מאוד את חמאס וצפוי להביא לשחרור חטופים הרבה יותר מהר ממה שאנו חושבים, כולל ויתורים נוספים עד כדי הגליית בכיריו מהרצועה".

"בכל מקרה, אם הצד השני יחשוב שיש אפשרות להכניס ולו סיכה בין ארה"ב לישראל כמו שהיה בעת ממשל ביידן, הסדר האזורי החדש יעוצב כשישראל מובלת ולא מובילה – ועלינו להיזהר מכך בכל דרך. התיאום והשיתוף בין ישראל לארה"ב הם אבן הראשה ליום שאחרי", סיכם.