עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, בן 24 מקיבוץ ניר עוז, שנחטף לעזה ב־7 באוקטובר על ידי מחבלי חמאס, חשפה השבוע כי בנה לוקה, ככל הנראה, במחלת ניוון שרירים תורשתית, הפוגעת בבני משפחתה. יחד עם מתן נחטפה באותו בוקר גם בת זוגו, אילנה גריצ’בסקי, ששוחררה בעסקת החטופים בנובמבר האחרון. עינב, העומדת כיום בראש מטה המאבק של משפחות החטופים להשבת יקיריהם, סיפרה כי בבני משפחתה התגלתה בעבר מחלת ניוון שרירים, וההערכה היא שגם בנה נושא את הגן הפגום, אף שעד כה לא הציג סימפטומים קליניים. מצבו בשבי, בו אין גישה להשגחה רפואית או לתרופות, מעורר דאגה רבה.
המונח "ניוון שרירים" (Muscular Dystrophy) מתאר קבוצה של מחלות גנטיות תורשתיות הפוגעות במערכת השרירים. המחלה מתפתחת כאשר מתרחש פגם בגן האחראי על ייצור חלבון חיוני לפעולת השריר, מה שמוביל לפירוק הדרגתי של סיבי השריר, לאובדן מסת שריר, ולחולשה מתמשכת. קיימים למעלה מ־30 סוגים של ניוון שרירים, אשר נבדלים זה מזה במנגנון הגנטי, בגיל הופעת התסמינים, באיברים המושפעים ובקצב ההחמרה.
סרטון של החטוף מתן צנגאוקר, פורסם ביום 7.12.2014 (צילום :חמאס)
במקרה של מתן צנגאוקר, שטרם פיתח תסמינים גלויים טרם חטיפתו, סביר כי מדובר באחד מסוגי ניוון השרירים המאוחרים והאיטיים יותר, שנפוצים בגיל הבגרות. הסוגים השכיחים בקרב מבוגרים כוללים:
ניוון שרירים מיוטוני (Myotonic Dystrophy) – : זהו הסוג השכיח ביותר של ניוון שרירים במבוגרים. הוא מאופיין בקושי בהרפיית השריר לאחר כיווץ (תופעה הנקראת מיוטוניה), חולשה מתמשכת, עייפות, ולעיתים גם תסמינים סיסטמיים כמו קטרקט, הפרעות קצב לב, בעיות פוריות, הפרעה בתפקוד המערכת האנדוקרינית ופגיעה בתפקוד המוחי. תסמיני המחלה מתחילים לעיתים בגילאי 20–30 ומתקדמים באיטיות יחסית.
Facioscapulohumeral Muscular Dystrophy (FSHD) : סוג נוסף שמתחיל לרוב בבגרות מוקדמת, ומתבטא בחולשה מדורגת של שרירי הפנים, הכתפיים והזרועות. החולים עשויים להתקשות בעצימת עיניים, חיוך והרמת ידיים. מהלך המחלה משתנה מאוד – יש חולים שנשארים עצמאיים למשך עשורים.
Limb-Girdle Muscular Dystrophy (LGMD) : קבוצת מחלות המתבטאות בהיחלשות הדרגתית של שרירי חגורת האגן והכתפיים. ההחמרה איטית בדרך כלל, והניידות נשמרת לעיתים לאורך שנים רבות. חלק מהצורות מופיעות בבגרות, ולעיתים רק בשנות ה־30 וה־40 לחיים.
האבחנה של ניוון שרירים נעשית באמצעות שילוב של בדיקות גופניות, היסטוריה משפחתית, בדיקות דם (לרוב מדד גבוה של האנזים CPK המצביע על פירוק שריר), בדיקות גנטיות מתקדמות, ולעיתים גם ביופסיית שריר או בדיקת EMG. כיום ניתן לאבחן את סוג המחלה ברמת ה־DNA גם כאשר טרם הופיעו תסמינים – מה שעשוי להסביר את דבריה של עינב צנגאוקר.
החשש העיקרי במצבו של מתן הוא האפשרות שמחלת ניוון השרירים תתפרץ או תחמיר דווקא עכשיו – בשבי, בסביבה שאין בה כל תנאים לניטור רפואי, תמיכה שיקומית או טיפול תרופתי בסיסי. מחלות ניוון שרירים, גם הקלות והמתונות שבהן, דורשות מעקב קבוע אחר תפקוד השרירים, קצב לב, נשימה, מצב תזונתי ואיזון מלחים בגוף. השהות הממושכת בתנאים קיצוניים – חוסר תנועה, היעדר תזונה מספקת, מחסור בחלבון, חום גופני משתנה, ולחץ נפשי מתמשך – עלולה לפגוע במערכות הגוף הרגישות ביותר בחולים אלה, ולהאיץ תהליכים של פירוק שריר ואובדן תפקוד.
במקרים מסוימים של ניוון שרירים, הפגיעה היא אמנם איטית – אך כאשר נפגעים שרירי הליבה, ובמיוחד שרירי הנשימה והלב, המחלה הופכת מסכנת איכות חיים לסכנת חיים של ממש. שרירי הסרעפת והריאות עשויים להיחלש בהדרגה מבלי שהחולה יבחין בכך – עד אשר מופיעים קשיי נשימה, כשל נשימתי או התדרדרות פתאומית. גם פגיעה בתפקוד שריר הלב עלולה להוביל להפרעות קצב מסכנות חיים, שעלולות להתבטא בדום לב, במיוחד בהיעדר טיפול רפואי זמין.
ניוון שרירים. סכנת דום לב ואי ספיקה נשימתית (צילום: שאטרסטוק)
מעבר לכך בידוד, חוסר בפעילות גופנית וחשיפה לזיהומים מגבירים את הסיכון לירידה חדה במסת השריר ולסיבוכים מערכתיים. הגוף שזקוק לפעילות ולחיזוק עלול לאבד מסת שריר במהירות – תהליך שנקרא "סרקופניה משנית" – וכניסת הגוף למצב של תשישות שרירית עלולה להיות בלתי הפיכה, במיוחד בגיל צעיר.
כל אלה הופכים את מצבו של מתן צנגאוקר לדחוף במיוחד. גם אם המחלה טרם פרצה בגלוי, הרי שהיא עלולה להתבטא בכל רגע – דווקא כאשר אין סביבו את האפשרות הבסיסית ביותר לעצור את ההחמרה. החזרה הביתה – ולא רק החופש – היא עבורו עניין בריאותי, קיומי וחיוני להצלת חיים.
למרות שאין כיום ריפוי מוחלט למחלה, קיימים טיפולים תומכים הכוללים פיזיותרפיה, עזרי תנועה, טיפולים נשימתיים, תרופות להקלה על מיוטוניה ולעיתים ניתוחים. בשנים האחרונות נבדקים טיפולים ביולוגיים וגנטיים מתקדמים שעשויים לעכב את התקדמות המחלה ואף לתקן באופן חלקי את הפגם הגנטי.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
אילוסטרציה: שינה (צילום: iStock)
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
מתקן התפלה בחדרה (צילום: רויטרס)
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
מלח שולחן (צילום: מעריב אונליין)
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד: • דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד. • מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים. • מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד. • אצות ים – מקור עשיר במיוחד. • תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
בלוטת התריס (צילום: אינג'אימג')
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.