"מהיבט פסיכיאטרי, מדובר במהלך המעורר דאגה של ממש", אומר ד"ר אופיר ליבנה, פסיכיאטר מומחה במנטליקס. "אדם ששב היום משבי כל כך ממושך בעזה – חוויה קיצונית של ניתוק, טראומה וחוסר ודאות – יימצא ברגעים הראשונים של עיבוד ראשוני של האירוע הטראומטי. שלב זה מאופיין לרוב בהלם, בלבול רגשי, ולעיתים אף נתק רגשי או עוררות-יתר. כל החלטה שלו שתתקבל בשלב כה מוקדם עלולה להיות מונעת מלחצים חיצוניים או צורך "לספק את הסחורה", ולא מתוך שיקול דעת רגשי או נפשי יציב".
לדבריו, "הטסה של חטוף ביום שחרורו למדינה עוינת, לפגישה עם דמות פוליטית רבת השפעה ממדינה זרה, עם זרקור תקשורתי כה מוטרף, מעוררת שאלה אתית וקלינית כאחד: האם נשמרת כאן רווחתו הנפשית של האדם, או שמא טובתו משועבדת לשיקולים פוליטיים ותדמיתיים?
חשוב להדגיש כי הליך השיקום הנפשי לאחר שבי ממושך אינו מסתיים ברגע החיבוק הראשון, אלא מתחיל בו. הניסיון "לגייס" את האדם לאירועים ציבוריים כה טעונים, במיוחד כשהם מתקיימים מחוץ למולדתו וללא תיווך ותמיכה טיפולית מספקת, עלול לפגוע בתהליך ההחלמה ואף להחריף הסתמנות פוסט טראומתית".