אוזי אוסבורן הלך לעולמו בגיל 76, ואיתו הלך אולי גם רעש מסוים שנשמע בעולם במשך יותר מחצי מאה. לא רעש של ווליום בלבד, אלא של מהפכה. יותר מסולן אייקוני, או "נסיך האופל" כפי שכונה, הוא היה גוף מוזיקלי שלם, מלא סתירות: רוק סטאר קלאסי וטרגי, נביא מטאל אפוקליפטי עם חוש נדיר לפופ, אמן שהרס את עצמו שוב ושוב – וחזר מהאפר, חזק יותר, רועש יותר.

הקריירה של אוסבורן נעה בין התמכרויות לסמים ולאלכוהול, אשפוזים תכופים והסתבכויות עם החוק לבין אלבומי מופת מוצלחים. בין שערוריות מתוקשרות לבין רגעים של חסד מוזיקלי אמיתי. הוא בנה עולם צלילי חדש: קודר, אלים, חסר מעצורים, שהשפעתו ניכרת עד היום.

מעטים הצליחו כמו אוסבורן לנסח מחדש את גבולות הרוק. הוא היה הראשון שהפך את האימה לפואטיקה מוזיקלית, את החרדה הקיומית לתרבות פופ. תחת ידיו, הדיסטורשן קרא תיגר על הסדר החברתי והנורמות. הוא ידע להפוך את הכאב הפיזי והנפשי לחומר גלם למוזיקה. לצד התהום, הייתה שם תמיד תבונה אומנותית רבה, אינטואיציה נדירה לזהות מה יכה בקהל בלב. כך נעשה אוסבורן דמות ייחודית: ילד רע שמבין הפקה, איש אפל עם חושים חדים של כוכב־על, שחקן שחי את הדמות שלו גם כשאיש כבר לא ידע איפה נגמר הפרפורמר ומתחיל האדם.

ייעוד מגיל 14

רק לפני שבועיים, בעיר הולדתו ברמינגהאם באנגליה, אוסבורן עלה לבמה בפעם האחרונה לצד חברי להקת בלאק סבאת’ שלו. הוא כבר לא עמד, אלא ישב על כיסא שחור, גופו תשוש, פניו חיוורות, אך עיניו ברקו באותה להבה ישנה. ברגע נדיר של שקט בהופעה הוא פנה לקהל: "אני אומר לכם – תיהנו מהחיים. הלוואי שיכולתי, אבל זה כבר מאוחר מדי בשבילי".

"אוסבורן הוא לא רק מוזיקאי, הוא מעצב תרבות במובן הרחב ביותר", אומר המוזיקאי אלי זולטא, מייסד וסולן להקת המטאל הישראלית אלמנה שחורה. "הוא יצר קוד, השפיע על התפיסה שלנו, על איך שאנחנו מתנהגים. הוא היה אייקון שגרם לדור שלם להתחבר לצד האפל בתוכו. הוא היה מקום לברוח אליו, לחלום ולחגוג עם הדמיון. לרבים הוא היה דמות מיתולוגית, כמעט כמו הארי פוטר לצעירים".

"הכוח של אוזי היה ביכולתו לרתק ולמגנט אנשים אליו, לספר סיפור טוב, להביע אמת ושקיפות כנה. לא תמיד הוא היה מוזיקאי מושלם במובן הטכני, אבל הכריזמה והאותנטיות שלו היו כאלה שקשה היה להתעלם מהן. הוא דימם את חייו במוזיקה שלו מהשנייה הראשונה. הוא שם הכל בשירים שלו: הפרנויות, הכאב, השמחה. עליי הוא השפיע באופן אישי ומוזיקלי. האלבום ‘Under Cover', שבו הוא חזר לשירים שעיצבו את נעוריו, נגע בי מאוד. הוא תמיד חיפש לחדש, להישאר רלוונטי ולקחת סיכונים. אי אפשר להגיד שהוא היה דמות חיובית, כי היו בו גם צדדים שליליים, אבל הוא הלך עד הסוף. הוא לא פחד לשרוף את עצמו בכל פעם מחדש".

"כשאומרים את המילה מטאל, הקונוטציה הראשונה שעולה לי בראש היא אוזי אוסבורן", אומר ישי שוורץ, מוזיקאי, מפיק בולט בתחום המטאל בישראל. "אוזי הוא המטאל בשבילי. האלבום הראשון של בלאק סבאת' הקדים את זמנו בטירוף, גם מבחינת התכנים וגם מבחינת הסאונד".

"אומנם כל הלהקה חתומה על זה, אבל אוזי היה הפנים של המהפכה. הוא השפיע הרבה גם על המוזיקה הישראלית, החל מהמוזיקאים של המוזיקה המזרחית בשנות ה־70, כמו יהודה קיסר, שהושפעו ממנו בנגינה, ועד אמני פופ ורוק רבים שהיצירה שלהם הושפעה ממנו, גם אם לא יודו בזה. אוזי לא הצליח כי הוא נראה טוב או כי היה לו קול משובח. היה לו קול מיוחד, שירה מייבבת כזו, שלא דומה לשום דבר אחר. אבל הוא היה כריזמטי, מטורלל וחד־פעמי".

אוסבורן נולד ב־1948 בפרבר של ברמינגהאם, למשפחה קתולית קשת־יום, בת שישה ילדים. את ההשראה למוזיקה מצא כששמע בגיל 14 את "She Loves You" של הביטלס – רגע מכונן שבו, לדבריו, הבין שהוא רוצה להיות רוק סטאר. הוא עזב את בית הספר בגיל 15, לאחר שנים של מאבק בדיסלקציה ובפגיעות נפשיות ומיניות שעבר בבית הספר.

עבודותיו הראשונות כללו שליחויות, שרברבות, קצבות ואפילו כיוון צופרים למכוניות – אך עיקר מרצו תועל אז לפשיעה זעירה: פריצות לבתים ולמכולות. בגיל 17 נתפס ונשלח לשישה שבועות בכלא. מאחורי הסורגים הוא קעקע על אצבעות ידיו את האותיות א’, ו’, ז’, י’, שם החיבה שדבק בו לשארית חייו.

בשנת 1968, כשהיה בן 20, הוא הקים עם הגיטריסט טוני איומי, המתופף ביל וורד והבסיסט גיזר באטלר את להקת בלאק סבאת’. השילוב בין קולו הייחודי של אוסבורן לנגינה הכבדה והאפלה של חברי הלהקה הוליד את מה שיהפוך לאבן דרך בתולדות הרוק – ולפרק ראשון באגדה האישית. אלבומה הראשון של הלהקה, שנושא את שמה, זכה להצלחה מסחררת והציב אותה במרכז הבמה העולמית. האלבום השני, "Paranoid", הרחיב את ההשפעה המוזיקלית של הלהקה וחיזק את מעמדה כמייסדת הז’אנר שזכה לשם הבי מטאל.

עם יציאת אלבומה השמיני ("Never Say Die") נאלצה הלהקה להיפרד מאוסבורן בעקבות התמכרותו לסמים ולאלכוהול. "זו הייתה תקופה קשה מאוד בחיי", סיפר אוסבורן בריאיון עיתונאי. "ההתמכרות לסמים ולאלכוהול השתלטה עליי, לא הצלחתי לשלוט בעצמי. כשהלהקה החליטה לפטר אותי, זה היה כמו להיתקל בקיר. הרגשתי כמו כישלון ענק, אבל גם הקלה מסוימת. ידעתי שאני צריך להשתנות, להילחם בעצמי, וזו הייתה נקודת המפנה בשבילי".

אוסבורן בפארק הירקון

אוסבורן פנה לקריירת סולו מצליחה, שהחלה בשנת 1980 עם יציאת אלבומו הראשון "Blizzard Of Ozz", שכלל את הלהיט הנצחי "Crazy Train". לאחר זמן קצר יצא אלבומו השני "Diary Of A Madman", שזכה גם הוא לביקורות טובות ולהצלחה מסחרית. בשנים הבאות, תחת ניהולה של אשתו השנייה שרון ארדן, שעזרה לו להיגמל מההתמכרויות, המשיך אוסבורן להוציא אלבומים מצליחים, ובהמשך אף חזר לשתף פעולה ולהקליט עם בלאק סבאת’.

בצד ההישגים המוזיקליים, דמותו של אוסבורן עוררה מחלוקות ויצרה כותרות שליליות. במהלך אחת מהופעותיו הוא נשך ראש של עטלף מת שהושלך לבמה – אירוע שהחריד את עולם הרוק. ב־1985 הוגשה נגדו תביעה אזרחית על ידי שלושה זוגות שהאשימו את שירו "Suicide Solution" בעידוד ילדיהם להתאבדות. אוסבורן זכה במשפט, שנמשך שנים.

"אוזי עבר הרבה תהפוכות בחייו", אומר שוורץ. "הוא היה נרקומן, אלכוהוליסט עם אין־ספור בעיות – ובכל פעם הוא קם כמו עוף החול, הוציא תקליטים, עשה סיבובי הופעות. המסר שלו היה שאתה יכול להיות במקום הכי שפל בחיים – ולצאת מזה, ואפילו להפוך את זה לכוח מניע. תמיד התבדחו בתעשייה על כך שלמרות כל הבעיות שלו, אוזי יכבה את האור אחרי כולם".

ב־1996 אוסבורן יזם את פסטיבל הרוק הכבד "Ozzfest", שהפך לאחד מאירועי המטאל המרכזיים בעולם. הוא התקיים במשך שנים בארצות הברית ובאירופה – וב־2010 אף הגיע לפארק הירקון בתל אביב.

"הייתה לי הזכות לפגוש אותו בתל אביב, ובהמשך ללוות אותו לכותל המערבי בירושלים", משחזר זולטא. "פגשתי אדם מצחיק, שנון, סתלבטן, חברמן. ילד בן 8 בגוף של איש מבוגר, שאין לו מושג בכלום, ובכל מה שהוא צריך הוא קורא לאשתו שרון שתסדר".

הפעם השנייה שבה אוסבורן הופיע בישראל הייתה ב־2018 באמפי פארק ראשון לציון. ב־2002 עלתה תוכנית הריאליטי "משפחת אוסבורן" בערוץ MTV. התוכנית, שתיעדה את חייו הפרטיים לצד משפחתו באחוזתה בלוס אנג’לס, הייתה להיט ענק. "הסדרה הפכה אותו לאייקון", טוען זולטא. "בזכות הריאליטי נוצר החיבור בין הדמות למילים".

"בין אוזי לבין אשתו שרון הייתה מערכת יחסים מאוד לא פשוטה", אומר שוורץ. "מצד אחד, הוא ניסה ב־1989 לרצוח אותה (במהלך התקף פסיכוטי – ד"פ). מצד שני, כשחלתה בסרטן הוא טיפל בה. היא הצילה את חייו והוא החזיר לה. הייתה שם נאמנות הדדית כמעט בלתי נתפסת".

אוסבורן עצמו חשף בשנים האחרונות שהוא חלה בפרקינסון. המופע המיוחד שבו השתתף לפני שבועיים היה למעשה מופע פרידה. "ההופעה הייתה מרגשת בטירוף", אומר שוורץ. "וכשחושבים על מותו הפתאומי, קשה לא לתהות האם אוזי הרגיש שמשהו עומד לקרות? אולי לכן הוא בחר להיפרד מהקהל. כך או כך, עוצמת הרגשות, האדרנלין והחוויה שהוא עבר שם עשו לו לדעתי משהו בלב".