מיזם "Never Again VR", שמאחוריו עומד רועי פרידמן, משתמש בהולוגרמות וטכניקת לכידה ווליומטרית ליצירת דמויות תלת-ממדיות של ניצולים המספרים את סיפורם, והיא נועדה להקנות תחושה דומה לזו של "זיכרון בסלון", רק וירטואלי. גם פרויקט "Dimensions in Testimony" שהזכרנו קודם, צולם בטכניקה שתאפשר בעתיד להציגו כהולוגרמות, וגם כאן – הכוונה ליצור תחושה של שיחה פנים אל פנים עם הניצול או העד.
פרויקט אחר הוא זה של חברת "D-ID" הישראלית, העוסקת בפיתוח של אוואטרים וסוכני בינה מלאכותית חכמים. לפני כשנתיים השיקה החברה פרויקט בשיתוף "מצעד החיים", המספר את סיפור מרד גטו ורשה בהתבסס על עדויות ומכתבים שכתבו המורדים ובמילותיהם שלהם, תוך שימוש בסרטונים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית מחוללת.
מכיוון אחר, גם המוסד המרכזי להנצחת השואה בישראל, יד ושם, עושה שימוש נרחב בטכנולוגיות הללו כדי לשמר את הזיכרון ולארגן את גוף הידע העצום שעליו הוא מופקד. המוסד מפעיל מלבד סיור וירטואלי בין כתליו, אפליקציה המוסיפה מידע וידע למבקרים ועמוד אינסטגרם פעיל – גם בינה מלאכותית ולמידה עמוקה לארגון של מאות מיליוני המסמכים, התמונות והעדויות. מערכות AI מסייעות בזיהוי ואינדוקס של תמונות ומסמכים, קישור בין פריטי מידע, יצירת מטא-דאטה עשירה יותר, ואף בזיהוי שמות של קורבנות שטרם נודעו מתוך עדויות ניצולים. יכולות אלו מאפשרות לחוקרים ולמחפשי מידע אישי (כמו בני משפחה) לאתר מידע וליצור קשרים חדשים שהיו כמעט בלתי אפשריים בעבר, ובכך להעמיק את ההבנה ולחשוף סיפורים אנושיים נוספים ולסייע בשימור הזיכרון והתיעוד.