עבר ממנהרה למנהרה: פרטים חדשים על השבי של אברה מנגיסטו

למעלה מחודשיים עברו מאז שחרורו של אברה מנגיסטו משבי חמאס, אך תהליך השיקום עוד ארוך. מי שהיה כלוא בעזה במשך עשר וחצי שנים, חוזר לאט-לאט לחיים – אך נושא עימו צלקות קשות מהשבי. בריאיון ל"מעריב" משתף גיל אליאס, קרוב משפחתו של אברה, בפרטים חדשים מהתקופה הארוכה במרתפי חמאס.

“המצב מורכב", אומר אליאס. “אברה משתקם, היה עשר וחצי שנים בשבי החמאס – זה לא פשוט. בחודשים האחרונים הוא מצליח לשתף יותר, אבל עדיין בטראומה מכל מה שהוא עבר שם."

לדבריו, אברה מדבר בזהירות רבה על תקופת השבי, ולעיתים קרובות עוצר את עצמו. “על השבי עצמו הוא בקושי מספר, אבל הוא מספר על זה שהוא עבר בין משפחות, בין משפחה למשפחה. כמעט כל שבועיים העבירו אותו ממקום למקום, ממנהרה למנהרה. היום אנחנו מבינים שכמעט אצל כל משפחה שהיא שייכת לארגון היה אצלם מנהרות בתוך הבתים עצמם. הוא אומר: ׳כן הייתי אצל משפחה ואז מורידים אותי לאיזה מקום׳. הוא היה נשאר במקום הזה ביחד עם עוד שומר, ואם הוא היה צריך שירותים או דברים נוספים – הוא היה צריך לבקש הכול.

"הוא לא מתאר ומספר מעבר – הוא מתכווץ אם שואלים ומבקשים לדעת עוד. הוא מתאר את המנהרות בכך שהוא אומר: ‘הייתי יורד למטה מדרגות ומגיעים למקום’. אם מנסים להבין מה העומק או כל מיני דברים כאלה – הוא מתקשה להסביר."

למרות הקושי לשחזר את רוב הפרטים, יש רגעים שחקוקים בזיכרונו – רגע הכניסה לעזה, ורגע היציאה. “הוא בעיקר זוכר את הכניסה לעזה", אומר אליאס. “הוא מספר שהוא ראה חיילים בכניסה ושאלו אותו ‘לאן אתה הולך?’, הוא אמר להם שהוא עובר וככה פשוט עזבו אותו – הוא יודע להגיד את זה. הוא זוכר גם את הסוף, בשחרור, כשקיבלו אותו החיילים."

ומה מצבו של אברה כיום?
“המצב של אברה כיום יחסית בסדר, בעיקר עם המשפחה. מנסה לשתף. לאחד שהיה עשר וחצי שנים בשבי החמאס – יהיה לו שיקום ארוך. ואם באמת המדינה תתאמץ ותיתן את כל האמצעים ואת כל הכלים – אפשר לעשות איתו תיקון ולקבל אותו בחזרה."