סתימה בשיניים: זה החומר הכי טוב ואסתטי שיש

תיעוד לביצוע שחזור בשן לאחר הסרת החלק הפגוע הולך כ-100 שנים לאחור.

בתחילה נהגו לבצע את השחזור עם זהב שיצרו כדי למלא את החלל, המילוי של החלל בזהב, או שנוצר במרפאה עצמה, או כיצירה במעבדה ואז "הודבק" לשן במרפאה.

בהמשך פיתחו את האמלגם הדנטלי שהוא סגסוגת של מתכות שבערבוב עם כספית הוא עובר שינוי מותאם: בתחילת התהליך הוא פלסטי ותוך שעה מתקשה לגוש אחד (לכן אחרי שימוש באמלגם המטופל מתבקש לא לאכול שעה). כמובן שהאמלגם הכסוף והזהב הצהוב שניהם אינם אסתטיים במיוחד.

לעיתים, חלק גדול מהשן חסר והיה צורך למנוע שבר של קירות השן שהפכו דקים במיוחד. כך נוצר המושג "3/4 כתר" שבו הקיר החיצוני של השן נשאר שלם לצורך אסתטי ויתר השן שוחזר בזהב שנוצר במעבדה והודבק לשן, או כתר אמלגם שבו רוב השן, כולל הקצה הלעיסי של קירות השן, שוחזרו באמלגם.

השרף המרוכב – בשנות השישים של המאה הקודמת התחילו לפתח חומר בצבע שן שנותן פתרון לשחזור יותר אסתטי למטופלים, אך עלותו הייתה גבוהה יחסית. זה נכנס באופן מסיבי יותר לשימוש בסוף שנות השמונים. לאט לאט השרף המרוכב, או בשמו הלועזי "קומפוזיט", החליף את האמלגם, וככל שהחומר ותכונותיו השתפרו עם השנים יותר ויותר נוהגים לבצע שחזורים בשרף מרוכב בצבע השן.