סקירה מדאיגה על המצב העגום שישראל הגיעה אליו בגלל הממשלה

מה כבר לא נאמר, ובצדק, על הממשלה הרעה הזו, ממשלת הפילוג והאינטרסים הפוליטיים של נתניהו, שהביאה עלינו את האסון הגדול בתולדותינו. אך לנוכח חולשתה המבישה של האופוזיציה, על אגפיה מימין ומשמאל, ולנוכח חדירתה של מכונת הרעל לכל מקום כמעט, נראה כי הכלבים נובחים והשיירה עוברת. למרות הכל, הממשלה הזו תיפול עוד לפני שתוציא את ימיה, ויש לקוות שזה יקרה לפני שהמדינה עצמה תיפול.

אם עד עתה הסתירה הממשלה את העדפותיה, שנועדו כולן לשרת את האינטרסים של ראשה ושל הקיצונים בה, הרי כעת הדברים נאמרים קבל עם ועולם. השבת החטופים אינה המטרה העליונה, הצהיר נתניהו, ואמות הסיפים לא רעדו. לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, הודיעה הממשלה, והרחובות לא מלאו במאות אלפי בני אדם. וכעת, לאחר שנה ושבעה חודשים של מריחת המלחמה משיקולים אישיים ופוליטיים, כשאנחנו בכל יום כ”פסע מהניצחון המוחלט”, נתניהו נזכר שהגיעה העת למוטט את חמאס.

הוא גורר שוב, בלי כל היגיון מינימלי, את המדינה ואת הצבא העייף להמשך המלחמה המיותרת, שאינה מובילה לשום הישג אסטרטגי, אלא רק לסכנה הולכת וגוברת לביטחונה של ישראל בזירות הרבות הפתוחות סביבה. המשך כהונתה של הממשלה הזו, העיסוק המתמשך והמתגבר בהפיכה המשטרית, השקרים, הרעל והפילוג, עלולים בשילוב הקיפאון המדיני להביא את ישראל לאסון נוסף, חלילה. זה לא מפריע לשופרות לצייר תמונה ורודה של יציבות ביטחונית וניצחונות מדומיינים, משל הכל גן עדן. אלא שהתמונה האמיתית גרועה ומדאיגה אפילו יותר ממה שנדמה.

בחזית עזה, על אף שעברו שנה ושבעה חודשים, חמאס אומנם נפגע, אבל ניצב עדיין על רגליו עם עשרות אלפי לוחמים, וכל עוד לא ישולב פתרון מדיני בלחץ הצבאי, לא נצליח להעביר את ארגון הטרור הזה מהשלטון. גם הבדיה שמוביל נתניהו בהחלטה על כיבוש עזה לא תביא הכרעה, אלא עוד מריחת זמן. אחר כך הוא ימצא שוב את מי להאשים, כפי שהאשים את הרצי הלוי בשיטת הפשיטות שהוא עצמו אישר. כל עוד חמאס בעזה, הסכנה לשבעה באוקטובר נוסף קיימת. השבת החטופים אף היא תקועה, ולנוכח גרירת הרגליים של הממשלה וסירובה לעצור את המלחמה המיותרת, חייהם של החטופים החיים נמצאים בסכנה גדולה במיוחד.

הטיפול בגרעין האיראני טומן בחובו סכנה נוראית. בצד ברבוריו הרבים של נתניהו לאורך שנים על איראן, המצגות והציורים, לא נעשה די כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, וכעת היא ממש על סף הפצצה. ההזדמנות לתקוף את מתקני הגרעין עכשיו, כשאיראן מוחלשת יחסית, מוחמצת. גם ארצות הברית של טראמפ לא ממש בעד תקיפה, והיא מנהלת משא ומתן עם איראן מעל ראשו של נתניהו.

בכלל, נראה שמסתמן קרע ביחסים בין טראמפ לנתניהו. זה החל בפגישת ההשפלה בבית הלבן, כשטראמפ הודיע לנתניהו כי הוא מקיים משא ומתן עם האיראנים, והמשיך בידיעות על בחישת נתניהו בממשל טראמפ, מה שהביא ככל הנראה לזעם מצד הנשיא ואף לפיטורי היועץ לביטחון לאומי מייק וולץ. גם בעניין החות’ים מסתמן שארצות הברית וישראל אינן רואות עין בעין.

גם גזרת לבנון לא שקטה. למעשה, ההתנהלות בזירה הזו חושפת את השקר הגדול של נתניהו בזירת עזה. נתניהו וחסידיו טוענים כי אם ישיבו את החטופים, ויתחייבו להפסקת אש, לא יוכלו לפעול שוב מול חמאס מפאת הערבויות הבינלאומיות. אלא שזה בדיוק מה שקורה בלבנון. גם לאחר שנחתם הסכם בערבותן של ארצות הברית וצרפת, ישראל ממשיכה לתקוף את חיזבאללה.

די בתמונת המצב הזו כדי להבין שלא הכל גן עדן, ושממשלת נתניהו ממשיכה לסכן את ביטחוננו ומורחת זמן משיקולים של הישרדות. לו קמו מעט הצדיקים בליכוד, שעוד נותרה בהם נשמת הלאומיות הליברלית, ואמרו לנתניהו די, היו מצילים את ישראל מאסון.