סימני שאלה בקרב תושבי הצפון בנוגע למצב שוק העבודה

בתחילת החודש חזרו מפונים רבים מיישובי קווי העימות שבצפון אל בתיהם, לאחר שפיקוד העורף אישר את החזרה. ועדיין, בעיקר עם חידוש הלחימה בעזה ולאחר ירי הטילים מלבנון למטולה, עולים סימני שאלה רבים בקרב תושבי הצפון, שחלקם לא חזרו עדיין לביתם, בעניין הביטחון העתידי.

בתוך כך פרסם שלשום שירות התעסוקה את תוצאותיו של סקר צרכים מיוחד שהוא ערך בקרב תושבי קריית שמונה והסביבה הנמצאים בחל”ת. על פי הסקר, 30% מהתושבים שנמצאים בחל”ת אינם צפויים לחזור למקום עבודתם הקודם ו־11.5% שרויים בחוסר ודאות תעסוקתית. כללית, רק 25.8% מתושבי קריית שמונה וסביבתה חזרו לעבוד, בעוד 74.2% עדיין מחוסרי עבודה.

בסקר הנרחב השתתפו 1,465 אנשים מקריית שמונה והיישובים הסמוכים לה. בנוסף לתושבים שהצהירו שאין בכוונתם לחזור לעבודתם הקודמת, לאלה המתכננים לשוב אליה אין ודאות שמעסיקיהם הקודמים יוכלו להבטיח את העסקתם, גם אם החוק מחייב זאת.

“שירות התעסוקה שוקד בימים אלה על פרטיה האחרונים של האסטרטגיה התעסוקתית לצפון ולתושביו, ולצד זאת נערך לסייע לאלפים השבים לבתיהם לחזור למעגל העבודה באופן מיטבי”, אומרת עו”ד ענבל משש, מנכ”לית שירות התעסוקה.

“עשרות יועצי הקריירה שלנו יצרו קשר בימים האחרונים עם רבים מהשבים צפונה ואנחנו פועלים לבנות תוכניות תעסוקה מותאמות אישית וממומנות. נגיע לכל הנדרשים לסיוע ולא נשאיר אף אחד ואף אחת מאחור. אני קוראת לכל השבים צפונה להיעזר בכלים שיש לנו להציע, והם רבים ומגוונים”.

המצב על הפנים

“בכל 30 השנים שבהן אני בתחום ההשמה וכוח האדם לא נתקלתי במצב קשה שכזה”, מודה איוב נדים, הבעלים של חברת ההשמה וכוח האדם “מריאן” בקריית שמונה, שפועלת באזור. “יש מפעלים בקריית שמונה שהעובדים שלהם נשארו במשרות גם בעיצומה של המלחמה והם עדיין עובדים, כך שאין להם צורך להיעזר בנו. למשרות ניקיון יש ביקוש, ואני מקווה שבקרוב גם ענף החקלאות יחזור לפעול ואז גם לשם נספק עובדים.

בנוגע לעבודות בניין, מסעדנות ושירותי לקוחות יש בעיה כפולה. או מקומות שנפגעו כלכלית ולא יכולים להרשות לעצמם להחזיק עובדים בכמות רגילה והם מצמצמים את כוח האדם, או שאנשים פשוט לא רוצים לעבוד במשרות האלה, כל אחד מהסיבות שלו. ההערכה שלי היא שיש כאלה שמסתפקים בפיצויים שהממשלה כרגע נותנת להם ויש כאלה שמפחדים כי עדיין אין ביטחון באזור. אני אומר לך דוגרי – המצב על הפנים.

יש מקרים שאני צריך לספק עשרה עובדים לבית מלון, אני מצלצל לאנשים שמחפשים משרה, ואף אחד מהם לא חוזר אליי. רק 10% מהאנשים שאני פונה אליהם למשרות שאנחנו מספקים בענפים השונים חוזרים לעבוד. לפני המלחמה הייתי מצליח לאייש משרות מעל ומעבר. אנחנו מתקרבים לעונת החקלאות, וצפוי מחסור בעובדים, אז חקלאים מנסים לגייס עובדים מסוריה במקום עובדים ישראלים”.

ספר על התנודות בשוק המשרות בתקופת המלחמה.

“בתקופת הפינוי היה אפס עבודה. לא עבדנו בכלל. העובדים שלי היו בחל”ת עד לפני חודש, כשתושבים התחילו לחזור לקריית שמונה, ואז התחלנו להתניע מחדש את העסק פה ושם. יש גם עובדים שלי שהיו בחל”ת והחליטו לעזוב את העבודה, מצאו עבודה אחרת ולא חזרו. גם לי יש מחסור בעובדים. עכשיו, רוב האנשים שחוזרים לעבוד הם צעירים בני 30־40. שאר שכבות הגיל לא חזרו לעבוד.

אתה צריך להבין גם שעכשיו, כשהעלו בשני שקלים את שכר המינימום, שזה לא סכום דרמטי לעובדים, אנשים שמקבלים מהמדינה דמי אבטלה יעדיפו לעבוד בשחור על פני לחפש עבודה, כי יותר משתלם להם. המדינה צריכה לפתור את זה”.

מתי להערכתך העניינים יחזרו לקדמותם?

“כשיהיה שקט בלבנון וכשיהיה בטוח לתושבים בצפון, אנשים ירצו לחזור לעבוד פה. יש ביקוש לעובדים אבל אנשים לא רוצים לעבוד כי הם מחפשים את הביטחון. אנשים מבולבלים כי אין רגיעה. יש סוג נוסף של אנשים, שמצאו משרות באזורי הפינוי ולא רוצים לחזור. כל המשק מושפע מזה. בכל מקרה, אני תמיד אופטימי”.

“לפני המלחמה שוק העבודה באזור קריית שמונה פרח, היה ביקוש למשרות והיו אנשים שחיפשו עבודות באזור”, מספר מוחמד, הבעלים של חברת ההשמה “אינור” הפועלת בקריית שמונה ובסביבתה.

“עכשיו זה יותר מאתגר כי אנשים מחפשים עובדים, אבל כשאני פונה לאנשים שמחפשים משרות, הם לא רוצים לעבוד באזור הזה מתוך פחד, בייחוד עכשיו עם חידוש המלחמה. נחזור ונגיד שהכל תלוי במצב הביטחוני. המצב עכשיו לא הכי טוב. מישהו שמחפש משרה לא רוצה להתחייב כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. לכן, באזורים האלה של קריית שמונה, מטולה והסביבה אנשים מעדיפים לחכות כדי שדברים יתבהרו לפני שהם מתחילים לעבוד”.

כמה אחוזים מהאנשים שניסית לגייס באזור התחילו לעבוד?

“בערך 9%, לעומת 100% בתקופה שלפני המלחמה. אם הביטחון יחזור לאזור שלנו, אנשים ימצאו משרות שהם רוצים ולא תהיה שום בעיה. עכשיו, כשבכל יום אנחנו זוכים להפתעות אחרות ולחידוש מלחמה, אי אפשר לסמוך על זה. אבל אי אפשר גם לעצור ולחכות, אז אנחנו מנסים לעשות את המיטב עם מה שיש ולזרום עם המצב הזה”.

לְמה כל הטרחה?

קובי כהן (32), תושב מטולה, פונה ב־7 באוקטובר מביתו. במהלך הירי הבלתי פוסק מלבנון, חנות כלי הבית שבה עבד כשכיר במשך שמונה שנים נהרסה כליל מהפגזה. לכהן אין מקום עבודה לחזור אליו. “זה מצב קשה”, הוא מודה. “מצד אחד, אני שמח לחזור הביתה, גם כשאי אפשר להגיד שבטוח פה, אבל אני רוצה להאמין בצבא ובממשלה, שידאגו לנו.

מצד שני, אני לא יודע איך אני יכול לחזור לעבוד עכשיו. אם אמצא מקום עבודה, ולמחרת יגידו לי שמפנים אותנו שוב בגלל חידוש הלחימה, אז לְמה כל הטרחה והפינג פונג הזה? המקום שעבדתי בו נהרס, והבעלים של החנות בחר שלא לחזור לצפון, ואפשר להבין אותו, אני לא שופט.

אבל המשרות היחידות שאני רואה שלא מצריכות התחייבות לטווח ארוך הן ניקיון ובניין, ואני לא בנוי לעבודות כאלה. משרות מכירה, שאלו המשרות שאני מחפש, תפוסות כרגע, והרבה עסקים סגורים עדיין בגלל המצב. אז אני ממשיך לחפש, ומקווה לחזור לשוק. אני מאמין שכל עוד לא יהיה שקט פה, השוק הזה יהיה קשה. בינתיים אני חי מהפיצויים שהמדינה נותנת לי ומכסף שחסכתי לאורך השנים”.

מיטל (43), תושבת קריית שמונה, עבדה במשך 15 שנה בבית אריזה בעיר. כשהמלחמה פרצה היא הוצאה לחל”ת ומאז לא הוחזרה. “מקום העבודה הזה היה הבית שלי במשך הרבה שנים, גדלתי בו ואהבתי אותו ואת האנשים, ואני עדיין מאוד אוהבת, אבל מאז שפונינו לא חזרתי לעבוד”, היא מספרת. “כרגע כוח האדם בבית האריזה צומצם ב־60%. אני עכשיו באי־ודאות בעניין החזרה שלי לבית האריזה.

הבעלים אומר שברגע שהעסק יתרומם הוא יחזיר את העובדים, אבל אני לא יכולה להסתמך על זה. לפני שלושה שבועות חזרתי לקריית שמונה, ואני עוד לא מחפשת עבודה חדשה כי אני לא יודעת מה נסגר עם המצב הביטחוני ועם מקום העבודה הקודם שלי. יש פה סוג של אבסורד, אבל כל המצב במדינה אבסורדי, לא?”.

שירות התעסוקה מעמיד שורה ארוכה של כלים לעזרת תושבי הצפון הזקוקים לעבודה. בנוסף, השירות מציע לתושבי הצפון השבים לבתיהם מעטפת מקצועית של עשרות יועצי קריירה וקואצ’רים תעסוקתיים, שיקבלו את השבים בלשכות התעסוקה הסמוכות לבתיהם בקריית שמונה, בחצור הגלילית, בקצרין, במסעדה, בצפת ובנהריה.