מתחת לפני השטח רוחש מאבק יצרי בין הבשלנים התוניסאים לאלו הטריפוליטאים סביב תבשיל כהה, חידתי, שרק בגרות קולינרית מאפשרת להכילו באמת: הטבחה מול הפקיילה. בעוד הטריפוליטאים מתהדרים בעלי סלק המבושלים עד כלות, בני תוניס נשבעים אמונים לעלי תרד טורקי שנטחנו לכדי משחה ירקרקה־שחורה. על אף חומרי הגלם השונים, התוצאה כמעט זהה, הן מבחינת המרקם האפלולי והעבה, והן בטעמי האומאמי העמוקים, שכן התרד והסלק נמנים עם אותה משפחה בוטנית ועוברים תהליך בישול איטי זהה.
רותם מימון, "חצי תוניסאי" כפי שהוא מעיד על עצמו, מנחה סיורי אוכל בשוק נתניה. "הטריפוליטאים ניצחו כאן, אבל לא מטעמים גסטרונומיים, אלא מטעמים דמוגרפיים", הוא טוען. "בשוק של נתניה יש יותר מוסדות טריפוליטאיים ששרדו את מבחן הזמן ומגישים מנות כמו עסבנה ומסרן, שכבר כמעט נעלמו מהשולחן הביתי. אבל אם לבחון על פי איכות ועומק הטעמים, אני בכל זאת בצד שלנו. סנדוויץ’ תוניסאי, למשל, הוא בעיניי הכריך האולטימטיבי".
שוק נתניה, יש שיאמרו, אינו שונה מהותית מאחיו התל־אביבי או הירושלמי. אך מימון טוען שהייחוד טמון לא רק במה שעל הצלחת, אלא במה שסביבה: הזיכרון, הרגש. כשאוכלים מנה שיש מאחוריה סיפור – היא טעימה יותר.
מימון, עורך מדור האוכל והטיולים של עיתון הארץ, מתגורר במושב ניצני עוז, דקות נסיעה מנתניה. "נתניה הייתה עיר הבירה שלנו", הוא נזכר. "שם היו בתי הקולנוע, המסעדות, החתונות. אבא שלי היה חקלאי, ודודי החזיק בסטה בשוק. בילדותי לא תפסתי את העושר הזה. רק כשגדלתי, טיילתי, אכלתי במסעדות מישלן וראיתי שווקים בעולם – הבנתי ששוק נתניה הוא שמורת טבע קולינרית שזמנה קצוב".
רותם מימון (צילום: אלון צרפתי)
מה מייחד את השוק הזה? "הוא נותר כמעט אחרון מסוגו: שוק של סחורה ולא של חוויות בוטיק. עדיין אפשר למצוא כאן מתכונים שעברו מדור לדור, תבשילים שמכינים בדיוק כמו שהכינו בעבר. בתי האוכל שבו לא עוצבו על ידי אדריכלים, ולא מבקשים להגיש אויסטרים מנורמנדי, אלא אוכל של בית. יש בו אותנטיות חסרת פוזה, ויש בו עוד רגעים של אמת, שראוי לשמר".
הסיור שהוא מעביר עם מיקה פודארט עובר בשמונה תחנות חובה: הוא נפתח במיץ גת וקובניות אצל נתן, ועובר לבוריקה אצל אלי כהן במקום שפועל מאז 1963. אצל בוקובזה מוגשים דגים כבושים בנוסח יהדות צפון אפריקה ומזרח אירופה. פריקסה – מהמנות הבלתי נמנעות – מוגש אצל "הסנדוויץ’ של סוסו" או בגרסה עכשווית אצל השף בן מכלוף. אצל תומר ממעדני אטלן תמצאו קוסקוס, מפרום, טבחה וקציצות דגים.
בהמשך, הסיור חורג מהשוק הפיזי, למעדניות רוסיות וגרוזיניות שמשגשגות ברחוב סמוך. משם עוברים ל"חומוס עוזי", עם חומוס עיראקי שאפשר לתארו כ"פול וחומוס בתצורת תבשיל". התחנה הבאה מוקדשת לקהילת יוצאי אתיופיה: מסעדת "מלקם מגיב" בהנהלת תמר ממו מגישה אוכל טבעוני מסורתי, אינג’רה וסלטים מתובלים. מימון אוהב לסיים בקפה ונציה – מוסד שנפתח ב־1967 ונראה שהזמן עצר בו מלכת. "אחת משלוש הקונדיטוריות הטריפוליטאיות המקוריות שנותרו בישראל", הוא אומר. "כאן אוכלים עבמבר ובוקה די דאמה ושותים רוזטה, הלוא הוא המשקה הלאומי של נתניה".
סיור אוכל בשוק בנתניה עם רותם מימון ומיקה פודארט, בימי שישי (פעמיים בחודש), 295 שקלים, להרשמה: 050־8432843 ובאתר www.mikafoodart.com
יפן התל–אביבית
בלב ההמולה התל־אביבית, ברחוב לילינבלום שהפך בעשור האחרון לחממת טרנדים גסטרונומיים, מסתתרת “Gaijin" – איזקאיה עכשווית שמשלבת בין דיוק יפני חסר פשרות ובין שיק תל־אביבי מודע לעצמו. זהו מקום שמבקש לחרוג מהקונבנציונלי, להתרחק מה"פאסט סושי" ולהציע חוויה טוטאלית של חומר גלם, טכניקה ואסתטיקה.
כבר בכניסה ניכרת הכוונה: מרחב מינימליסטי, עץ בהיר, תאורה מדודה, בר אלכוהול נועז עם מבחר סאקה ו־וויסקי יפני, ומטבח פתוח שבו סועדים נצמדים לכיסאות נמוכים ומביטים בשף גיל־עד דאבוש מנצח על הקומפוזיציה. כיאה למטבח יפני, אין כאן קיצורי דרך – כל רכיב, טמפרטורה, חיתוך, מדויקים כקליגרפיה. הסשימי שהגיע לפתיחה, אקמי ו־או־טורו, מוגש כלוח של טוהר: פרוסות דקות, נקיות, בטמפרטורה מושלמת שמבליטה את עושר השומן והמרקם החלק כמשי. אם הסשימי הוא שירה, ההמאצ'י אבורי הוא כבר קונצ׳רטו: נתח שומני של דג צהוב, צרוב קלות באש חיה, שיוצר קונטרסט בין פנים נא לרובד מעושן ועדין מבחוץ.
עברנו לניגירי – שלב שבו ניכר עד כמה חשוב האורז, והוא מדויק להפליא: דביק במידה, חמוץ במידה, חמים קלות, ועליו נתח דג עשיר ושמנמן. בשלב הזה טעמנו את ה־Unagi – צלופח שנצלה לקונית על הגריל, בטכניקה שלא חונקת את טעמו אלא מדגישה אותו. ביס של עומק, מתקתקות קרמלית ועור פריך. לידו, מנת תרד ואספרגוס בטמפורה – תוספת תמימה לכאורה, שבוצעה בעידון קלאסי.
ניגירי ב-"Gaijin" (צילום: אסף קרלה)
לא פחות חשובה התחושה הכללית: הקצב של הסעודה, העיצוב שנע בין זן לאורבניות, הסאונדטרק המדויק והשירות שמצליח להיות מוקפד וגם נינוח. זהו מקום שראוי לחזור אליו – ולו רק כדי לבדוק מה השתנה ומה נותר בדיוק כפי שצריך. “גאיג'ין", לילינבלום 29, תל אביב, 052־3119298 (לא כשר)
עם גרידת לימון, גבינה או רוטב משוגע. במנה של שף או בשיפודייה שיודעת את העבודה. ליד המבורגר או סתם ככה בצלחת – בתוספת מלח בלבד. צ'יפס הוא מאכל שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול, בעיקר בכמה מקומות שהפכו אותו ליצירת מופת. לפניכם רשימה רותחת
מה שאני צריכה כדי להפוך את הימים החמים האלה לנסבלים קצת יותר זה בריזה במרפסת, קפה קר ולצידו משהו מתוק ומפנק: גלידות ומתוקים צוננים תוצרת בית. נתחיל במתכון להכנת גלידה ביתית. לפני כשלושה עשורים המתכון פורסם לראשונה במדור המיתולוגי שלי בעיתון "לאשה" שנקרא "עוגת השבוע", ומאוחר יותר הוא שובץ באחד מספרי העוגות שיצא תחת שם זה.
עם השנים הוא עבר לא מעט שדרוגים ושיפורים, כשבכל פעם נשענתי על הגרסה המקורית וערכתי לה שינויים בהתאם לרוח התקופה. פעם הגלידה התאימה לילדים, בפעם אחרת למבוגרים, אבל תמיד היא הייתה פינוק קריר ומתוק לקיץ. דבר אחד לא השתנה: מעולם לא עשיתי שימוש במכונת גלידה.
לא נעים לי לומר, אבל עד היום איני משתמשת במכונה להכנת גלידה. נכון, אני עוסקת בתחום הקולינריה וידועה כחובבת גאדג'טים למטבח, אבל לא מצאתי לנכון לרכוש מכונה כזו, גם לא את הפשוטה והקטנה. במקום זה ערכתי ניסויים, שילבתי טעמים, הוספתי תוספות איכותיות ועבדתי על גרסה מהירת הכנה, הכי טובה שאפשר. גם אם במטבח שלכם לא מככבת מכונת גלידה, עדיין תוכלו להכין את גלידת שוקולד האגוזים המובאת כאן.
זו גלידה משפחתית שתשמח לקבל תוספות כמו פקאנים מסוכרים, פירות מסוכרים, פצפוצי שוקולד, עוגיות אוראו מרוסקות ועוד תוספות כיד הדמיון הטובה עליכם. כל תוספת שנכנסת לבלילה – גבינה שמנה, שוקולד מיוחד, תמציות איכותיות, ממרחים, עוגיות או פירות – משפיעה על הגוון, המרקם והטקסטורה של הגלידה, וכמובן על הטעם. אפשר לחלק את הכמות לשניים: מחצית מהגלידה השאירו בטעם וניל, ולמחציתה הוסיפו שוקולד מריר מומס או חצי קופסה של ממרח שוקולד אגוזים.
המתכון השני שמובא כאן הוא להכנת קרם בוואריה עם שוקולד לבן ופצפוצי שוקולד. זו מנה מרשימה לכל הדעות, אם כי היא לא מצריכה עבודה רבה או שימוש בטכניקה מסובכת, וגם לא חומרים מורכבים. במנה זו אני אפילו משלבת גביעי מעדני חלב פשוטים (לא עלינו!), אבל כשהיא מוגשת לשולחן, היא סוחטת מחמאות שגורמות לי נחת. אני בטוחה שזה גם מה שיקרה אצלכם.
נסיים ב"כדורי שוקולד" בלי שוקולד. זהו קינוח מתוק שמתאים לסיום של ארוחה בשרית, משום שהמתכון הוא פרווה. וזה לא היתרון היחיד של הקינוח הזה: הוא גם מתאים למי שמקפיד על תזונה מאוזנת ובריאה. במתכון הזה השתמשתי בתמרים, אבקת חרובים וזרעי צ'יה במקום בשוקולד.
את החמאה החלפתי בשמן קוקוס, ובמקום ביסקוויטים השתמשתי בסוגים שונים של אגוזים, שאותם טחנתי עד דק. במקום לצפות את הכדורים בסוכריות צבעוניות, גלגלתי חלק מהם בשומשום קלוי ואת חלקם בתערובת של אגוזים, פיסטוקים וזרעי צ'יה. את הכדורים המצופים הכנסתי לכלי אטום ואחסנתי במקפיא. כך תמיד יהיה לי קינוח מתוק ומפתיע בסיום ארוחה או סתם מול המרקע.
גלידת שוקולד ואגוזים
החומרים (לתבנית כיכר): • 500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 38% שומן, קרה • 2־1 טיפות תמצית וניל איכותית או ליקר שוקולד • 1 גביע (400 גרם) חלב מרוכז • 100 גרם שוקולד מריר, מומס במיקרוגל במספר פולסים, או ממרח שוקולד אגוזים • 100 גרם שוקולד מריר עם אגוזים, שבור לפיסות קטנות או גרוס
לעיטור: • ½ כוס ברס בוטנים או אגוזים (בוטנים קלויים מקורמלים, להשיג בחנויות למוצרי אפייה) • ½ כוס פולי קקאו גרוסים
גלידת שוקולד ואגוזים (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: יוצקים לקערת מערבל חשמלי את השמנת המתוקה ומקציפים במהירות בינונית־גבוהה, עד לקבלת מרקם של קציפת מוס. רצוי לא להקציף יתר על המידה.
מוסיפים את החלב המרוכז ואת תמצית הווניל או ליקר השוקולד וממשיכים להקציף במהירות נמוכה תוך שמירה על מרקם המוס התפוח.
מוסיפים בתנועות קיפול עדינות את השוקולד המומס ומבליעים במסה. מוסיפים את חתיכות השוקולד ומבליעים היטב בגלידה.
מעבירים את התערובת לתבנית בשכבה אחידה. מעטרים עם מעט ברס בוטנים או אגוזים ופולי קקאו. מכסים בניילון נצמד ומעליו מניחים יריעת אלומיניום. סוגרים היטב. מכניסים למקפיא למספר שעות או למשך הלילה.
יש להוציא את הגלידה מהמקפיא כרבע שעה לפני ההגשה.
דרגת הקושי: בינונית משך ההכנה: 20 דקות, לא כולל זמן הקפאה סוג המנה: חלבית
טיפסקל: # השימוש בחלב מרוכז הופך את הגלידה למתוקה מאוד. תוספת של שמנת מתוקה תעדן את המתיקות. אפשר להוסיף עד מכל שלם (250 מ"ל). # אפשר להוסיף לגלידה אגוזים מסוכרים גרוסים, כדורי שוקולד לבן וחום, קורנפלקס מצופה שוקולד ועוד. # חשוב להותיר מעט רווח בין מסת הגלידה לשולי התבנית או כלי ההקפאה, כי המסה מתפשטת. # אם תרצו לפרוס את הגלידה הקפואה לפרוסות, כמו עוגה, רפדו את התבנית בניילון נצמד לפני ההקפאה והשאירו שוליים רחבים. אני מעדיפה להשתמש בתבניות כיכר מסיליקון ובעזרת כף גלידה לחלץ כדורים מתוך התבנית. # חשוב לאטום היטב את התבנית בניילון נצמד ואחר כך ברדיד אלומיניום.
קרם בוואריה שוקולד לבן ופצפוצי שוקולד
החומרים (ל־15 רינגים מספר 7 או לתבנית 22 ס"מ או ל־2 תבניות כיכר קטנות):
לבסיס הקרם: • 150 גרם פירורי ביסקוויטים איכותיים (או אוראו או שקדים) או עוגה או לשונות חתול (בישקוטים)
לקרם הבוואריה: • 50 גרם שוקולד לבן קצוץ • 25 גרם חמאה • ½ שקית ג'לטין • ¼ כוס מים רותחים • 2 מעדני חלב בטעם וניל • 1 מכל שמנת מתוקה (250 מ"ל) • 2 כפות אבקת סוכר • 2 כפות ברס בוטנים (בוטנים מקורמלים) גרוסים • 100 גרם שוקולד מריר או פצפוצי שוקולד קצוצים דק
לעיטור: • כ־15 יחידות קטנות של קצפיות (נשיקות) מוכנות • ½ כוס ברס בוטנים (בוטנים מקורמלים) קצוצים • 2 כפות סילאן או סירופ מייפל
קרם בוואריה שוקולד לבן (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: מרפדים תבנית בנייר אפייה. חשוב לבדוק שהתבנית יכולה להיכנס למקרר או למקפיא ושתוכל להכיל את הרינגים. מסדרים את הרינגים בתבנית. תבנית אחת לא מספיקה? קחו 2 תבניות.
מסדרים בתוך הרינגים שכבה של פירורי ביסקוויטים בעובי של כ־1 ס"מ. מהדקים היטב לבסיס ולדפנות. לחלופין קורצים בסיסים מעוגת טורט או מסדרים חצאי בישקוטים ברינגים.
מניחים בקערת זכוכית בינונית את השוקולד הלבן והחמאה וממיסים בפולסים במיקרוגל.
בקערית נפרדת מערבבים את הג'לטין והמים עד להמסה חלקה של הג'לטין. מוסיפים את התערובת בבחישה נמרצת ומהירה אל השוקולד המומס.
בקערה נוספת מערבבים את מעדני החלב. מוסיפים אליהם את השוקולד הלבן והג׳לטין ומערבבים היטב.
בקערת מערבל חשמלי מקציפים את השמנת תוך הוספת אבקת הסוכר, עד לקבלת קציפה יציבה וחלקה. מבליעים לתוכה בפעם או פעמיים את בלילת השוקולד והמעדנים. מוסיפים את ברס הבוטנים והשוקולד הקצוץ ומבליעים לתערובת אחידה.
יוצקים את הבוואריה המוכנה לתוך הרינגים ומשטחים. מכניסים לחצי שעה למקפיא. מניחים במרכז כל רינג קצפית ("נשיקה") אחת. שומרים במקרר עד להגשה.
משחררים בזהירות מהרינג אל צלחת הגשה אישית, מזלפים מעל סילאן או מייפל ומפזרים ברס.
דרגת הקושי: בינונית משך ההכנה: כחצי שעה, לא כולל זמן ההקפאה סוג המנה: חלבית
טיפסקל: # אפשר להכין מראש את הבוואריה האישית ולשמור במקפיא לכל אירוע ואורחי פתע. # במקום רינגים אישיים, אפשר להכין את הבוואריה בכלי הגשה גדול ולפרוס למנות.
כדורי שוקולד תמרים
החומרים (ל־25־20 כדורים): • 500 גרם תמרים מגולענים ומעוכים • 3 כפות אבקת קקאו או אבקת חרובים • 3 כפות דבש • ½ כוס סוכר • 1 כף שמן קוקוס • 2 כפות מים או מיץ • מיץ מ־½ לימון • ½ כפית זנגביל (ג'ינג'ר) טחון • ¼ כפית ציפורן טחונה • 1 כפית קינמון טחון • 1 כוס שומשום קלוי • ½ כוס אגוזי מלך שלמים קלויים
לציפוי: • 1 כוס שומשום בהיר וכהה קלוי או זרעי צ'יה או פיסטוקים גרוסים או בוטנים גרוסים
כדורי שוקולד תמרים (צילום: פסקל פרץ-רובין)
אופן ההכנה: שמים בסיר את התמרים המעוכים ומחממים על אש נמוכה. מוסיפים תוך בחישה את אבקת החרובים או הקקאו, הדבש, הסוכר, המים, מיץ הלימון, הזנגביל, הציפורן והקינמון.
מוסיפים את השומשום והאגוזים ומערבבים. ממשיכים לבשל תוך בחישה כ־5 דקות. מסירים מהלהבה ומצננים מעט.
מניחים את השומשום או הצ'יה בצלחת. נוטלים מעט מעיסת התמרים ויוצרים כדורים קטנים בקוטר 2־3 ס"מ. מגלגלים בכל ציפוי שתבחרו ושומרים במקפיא. אפשר, כמובן, להשאיר את הכדורים כפי שהם, ללא ציפוי.
דרגת הקושי: קלה משך ההכנה: כחצי שעה סוג המנה: פרווה
יש רגעים בחיים שבהם מתחשק ביס מתוק, רך וחמים – עם ריח של קינמון וזיגוג לבן מעל. או במילים אחרון: בא לך סינמון רול (או בשמו העברי – שבלול קינמון) אבל לא בא לך לחכות עכשיו לבצק שתופח שעה, לגלגל 12 יחידות או ללכלך מיקסר. בדיוק בשביל זה נולד המתכון הוויראלי של Cake On The Run – דף אינסטגרם וטיקטוק של לורה, בלוגרית אפייה בריטית שלא מאמינה בלסבך דברים מיותרים.
במקום בצק שמרים והמתנה, לורה משתמשת בקמח תופח ובמשקה מוגז כמו סודה או לימונדה. במקום המתנה – פשוט מערבבים, מגלגלים ומחממים. והזמן? 90 שניות במיקרוגל, או עד 10 דקות באייר-פרייר. המתכון שלה מיועד למנה אחת, בלי שאריות ועם תוצאה שמרגישה כמו חיבוק קינמוני אישי באמצע היום.
היתרון הגדול? יש גם גרסה טבעונית וגרסה ללא גלוטן שמרגישה (ומן הסתם גם מריחה) בדיוק אותו דבר. מה צריך לעשות? להחליף את החמאה בממרח טבעוני, ולהשתמש בקמח ייעודי לרגישים לגלוטן, תוך הוספה קטנה של עוד נוזלים כדי לשמור על גמישות.