דעות
סטארט-אפ ישראלי על סיקור המלחמה המוטה של ה-BBC
Published
שנה 1 agoon
אי־שם בערבות לונדון מוקם בימים אלה סטארט־אפ מבוסס AI, שמטרתו לגלות הטיות נגד ישראל בכלי תקשורת ציבוריים בכל העולם. למה ציבוריים? כי הם מחויבים בחוזה לדיווח מאוזן ולהגינות מול משלמי המיסים. הפעילות של ד"ר הרן שני־נרקיס, חוקר מוח ב־UCL, קיבלה תהודה עם פרסום דוח מקיף לפני כחצי שנה הבוחן סיקור מעוות של המלחמה בשידורי ה־BBC שהגיע לשפל בלתי נתפס בערוץ BBC בערבית. לדבריו, הדוח הדרמטי, שפורסם בעיתונים ״דיילי מייל״, ״טלגרף״ וה״ניו יורק פוסט״, בפוקס ניוז ובכלי תקשורת אחרים, היה רק יריית הפתיחה.
הרן, בוא נתחיל מההתחלה: ספר לי על הקבוצה שהקמת.
"זה התחיל מדיבור עם חבר, שגם הוא חוקר מוח כמוני, מיד אחרי 7 באוקטובר. תהינו אם אפשר לבדוק את הסיקור של ה־BBC בצורה מחקרית. מדובר בגוף התקשורת הגדול בעולם – מיליארד כניסות לאתר כל חודש – אבל הוא גם מחויב בתקנון משפטי להיות בלתי מוטה. לנו זה נורא ברור שהוא מוטה נגדנו, אבל פרו־פלסטינים טוענים שה־BBC מוטה דווקא נגדם".
ברור. הנרטיב הפרו־פלסטיני גורס שהגינות היא ש־100% מהתקשורת תהיה נגד ישראל.
"אני חושב שיש פה קצת מעבר לזה. הרי אנחנו חיים בעידן של אובדן האמת. במסגרת הזאת אומרים שה־BBC הוא פרו־ישראלי, כי אפשר לטעון כל דבר. אז למה לא. בעבר לא קראו ל־BBC פרו־ישראלי – זה דבר חדש. אבל כחוקרים, המטרה היא לגלות את האמת. אז הקמנו צוות מחקרי במטרה לבדוק אם ה־BBC עומד בהתחייבות שלו לסקר את המלחמה באופן בלתי מוטה. זו בעיה מורכבת – צריך לחשוב איך מכמתים הטיה ולמה משווים את זה. לכן אספנו אנשי אקדמיה והתחלנו לדבר על תוכנית".
כולם היו ישראלים?
"בשלב הראשון כן, ומכל הקשת הפוליטית, כולל כאלה שהם מאוד ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל, כי היה לנו חשוב גם להבין איך מנטרלים את ההטיה שלנו. זה מה שמדענים עושים – מבינים מה ההטיה שלהם וחושבים איך לתכנן את הניסוי כדי שלא יושפע ממנה".
אבל גם באקדמיה יש המון הטיות.
"בכל מקום יש. בכל מחקר יש הטיות ולכל חוקר יש הנחות, ומחקר טוב הוא כזה שמתגבר על ההטיות. אתן לך דוגמה – הייתה לנו תחושה שהרבה פעמים הדיווח משתמש בשפה מעורפלת. נניח, אם יורים על ישראל, ידווחו על עצמים שעפו באוויר, אבל אם ישראל יורה – ידווחו באופן מאוד ברור מי ירה מה וכמה פלסטינים נפגעו. השאלה הייתה איך בודקים את זה במספרים גדולים לאורך זמן.
"אם הטעות באמת תמימה, לאורך זמן היא צריכה לקרות לגבי שני הצדדים. אז ערכנו ניסוי. נתנו למודל AI כתבה, והוא בדק אותה לפי שאלות שהצגנו לגבי כמה ישראלים נפגעו וכמה פלסטינים, וכך עשינו עם 1,500 כתבות. במקביל, נתנו גם לבני אדם לקרוא את הכתבות ולבחון אם הם מבינים מהדיווח אם יש הרוגים ישראלים ואם יש הרוגים פלסטינים. אם הכתבה לא העבירה את זה באופן ברור, בני האדם התבקשו לקרוא עוד כתבות מהאתר מאותו יום ולהבין באילו נפגעים מדובר".
"אחרי שהיו לנו את כל הדיווחים שנבדקו על ידי המודל ועל ידי בני האדם, השווינו ביניהם. בכל זיווג של דיווח יכול להיות overestimation, underestimation או איזון. כשספרנו את זה על פני 1,500 כתבות, גילינו שביותר מ־70% מהמקרים יש הסכמה בין המודל של ה־AI לבין מה שהבינו אנשים. מבחינת סוג הטעויות, היה איזון מושלם כשזה נגע לפלסטינים, לעומת סיכוי של פי עשרה לקבל underestimation כשמדובר בדיווח על ישראלים. זאת דוגמה טובה למשמעות של מחקר כמותי".
ממה נובעת ההטיה לדעתך?
"אני בכלל לא בטוח שזה נעשה במודע. אני חושב שיש שם אנשים עם הטיה כל כך עמוקה, שהם פשוט לא מסוגלים להציג את הישראלים כקורבנות. אבל זה לא משנה לצורך המחקר. אם עושים מדד טוב, אפשר לתכנן ניסוי שלא מושפע מההטיה שלך, ושהנבדקים לא יכולים לרמות בו, כי שואלים אותם הרבה שאלות ולא לגמרי ברור להם מה מנסים למצוא. זה עבד באופן דומה גם בניסוי שעשינו לגבי כותרות שמביעות סימפטיה. גילינו שדעה של אדם לא משפיעה על התשובה שלו לשאלה אם כותרת מייצרת סימפטיה. כלומר, אם כותרת אומרת שאימהות פלסטיניות מבכות את אובדן ילדיהן, זה לא משנה במי תומכים כדי לומר שהכותרת הזו מייצרת סימפטיה".
זו דוגמה אחת – אבל איך בונים מודל שבודק לעומק סיקור לאורך זמן? זה אינסופי.
"זו באמת רק דוגמה אחת למה שרצינו לייצר. אספנו מדענים מעולמות של עיבוד שפה באופן כמותי, ורצינו לחפש דרכים שמאמתות באופן אמפירי־מדעי, על פני הרבה פרמטרים ובמגוון שיטות. התחלנו מקבוצה של עשרה אנשים מישראל, אנגליה, צרפת וארה״ב. התחלנו להיפגש בזום והבנו שבעצם מדובר בעניין חוקי, אז התחלנו לחפש עורכי דין שיוכלו להגיע עם הדבר הזה לבית המשפט באנגליה. כך הגענו לעו״ד טרבור אסרסון, והחלטנו לחבור – הוא יקבל מאיתנו את הייעוץ המדעי ואת הכלי של הבינה המלאכותית וניתוח השפה, ואנחנו נקבל ממנו את ההדרכה המשפטית. הקמנו את RIME Research for Impartial Media, והתחלנו לעשות פגישות שבועיות.
"השיא הגיע בפברואר 2024, כשעשינו האקתון – אירוע שבו 40 אנשים מגיעים מכל מיני תחומים כדי לנסות לפתור בעיה ביום אחד מרוכז. הגיעו מדענים מהאוניברסיטה העברית, בן־גוריון, אוניברסיטת תל אביב, כמו גם קולומביה, UCL וקיימברידג׳. קיבצנו חוקרים ממדעי המחשב, אנליסטים, אנשי מודיעין, ערביסטים ומומחים במחקר כמותי סביב שפה אנושית. כולם עבדו בהתנדבות, ובספטמבר יצא הדוח. השגנו את המטרה שלנו".
תשעה חודשים בהתנדבות
מה היה המניע שלכם בתחילת הדרך?
"ציונות. צדק. רצון להיות מסוגל לישון טוב בלילה בידיעה שנתת משהו מהכישורים שלך למען מה שקורה כרגע במדינה שלך. אנשים חיפשו דרך לתת, וגם לתעל את הפחד והזרות הגדולה שהרגשנו באוניברסיטה. ב־8 באוקטובר דיברתי עם קולגה שאני מאוד אוהב באוניברסיטה, והוא אמר לי דברים ממש קשים. זה היה יום אחד אחרי הטבח, כשידעתי שגם אני הייתי יכול להיות קורבן שם. הייתה שיחה מטלטלת. הרגשתי נפש יהודי הומיה. ידעתי שזה המקום שלי ושזה מה שאני צריך לעשות עכשיו".
כמה זמן עבדתם יחד?
"תשעה חודשים בערך, והכל בהתנדבות. התמסרנו לזה לגמרי, על חשבון עבודה אחרת ועל חשבון זמן עם המשפחות שלנו, מתוך רצון אלטרואיסטי וציוני. לא שילמו לנו כסף, אבל אצל ישראלים בגלות, כמוני, התחושה שצריך לעשות משהו הייתה מאוד חזקה".
איפה זה עומד כרגע? הגשתם תביעה?
"כרגע הגשנו את הדוח, וה־BBC הגיש תגובה שאומרת שזה שטויות. הגשנו ערעור על התגובה הזו, ואנחנו מחכים לתגובה על הערעור. זה הולך להיות תהליך ארוך ומסורבל. לא יהיה רגע שבו הכל ישתנה בבת אחת, אבל יכול להיות שיהיה רגע שבו יבינו בממשלה שצריך לעשות רגולציה על השפות השונות שמשודרות במסגרת השידור הציבורי באנגליה, ורק אלוהים יודע מה קורה שם" (ראו מסגרת).
מתי החלטת להפעיל את המודל הזה גם על כלי תקשורת אחרים?
"מתישהו עשיתי פיבוט על מסלול החיים שלי. הייתי חוקר מוח, והיום אני בעצם מפתח שיטות שמבוססות על מודלי שפה גדולים כדי לכמת משתנים מתוך כמויות גדולות של טקסט. כבר לא מעט שנים אני עוסק במודלים של AI, ומבחינתי מודלי השפה החדשים הם הדרך להבין מה קורה מתחת למכסה המנוע בתקשורת של היום".
אז לאן אתה הולך עם זה בעצם?
"אני משתמש בכלים האלה למחקרים על תאגידי שידור ציבוריים אחרים בעולם, כדי לכמת הטיה של כלי תקשורת נוספים במקומות שבהם קהילות יהודיות מרגישות שזה קיים ופועל נגדן – קנדה, אוסטרליה, בלגיה ועוד. אני בעצם אומר, מספיק להגיד 'הנורווגים הכי שונאים אותנו' או 'הספרדים הכי אנטישמיים'. בואו קודם כל נדע מה באמת אומרים עלינו, לפחות בתאגידי שידור ציבוריים בעולם, כי בשידור ציבורי יש תקנון ויש מחויבות לדיווח הוגן, כך שמשפטית ניתן לפעול אם אפשר להוכיח הטיה".
למה לדעתך אין גורם מתכלל שעושה את זה בצורה מסודרת עבור כל היהודים או כל הישראלים?
"שאלה מצוינת. לא יודע".
אתה חושב שמשרד החוץ צריך לקחת את זה על עצמו במסגרת תקציב ההסברה החדש שלו?
"נראה לי מאוד הגיוני. זה הכלי הכי טוב שקיים היום, שיכול לדייק צרכים ולכוון את הממשלה איפה לפעול בהיבט ההסברתי. הוא נותן כלים כדי לתקוף בעיות אמיתיות, אמפיריות, כמותיות".
אם נניח המדינה הייתה לוקחת את זה על עצמה – באיזה תקציב מדובר?
"השאלה היא מה רוצים לבדוק. אם משרד החוץ היה באמת רוצה לבדוק כלי תקשורת ציבוריים גדולים במדינות מפתח, אני מניח שמשהו בסביבות מיליון דולר היה מספיק. שמחתי לשמוע שהוכרז על תקציב גדול לשיפור התדמית של ישראל בחו״ל. אני מאמין שפרויקט כזה ברמה הלאומית יכול להיות קריטי, ולתעל את הכסף הגדול למקומות הרבה יותר יעילים".
הטיה גם נגד ההינדים
איפה עומדת כיום החברה שהקמת?
"אני הולך היום בשני מסלולים – במסלול האישי אני בתהליך יציאה מהאקדמיה וביסוס החברה החדשה שהקמתי, InnoHives. המסלול השני הוא התנדבותי וקשור למחקר שעשינו – אני מרצה ומקדם את הנושא, יחד עם טרבור אסרסון, ואנחנו ממשיכים במסע עם קבוצה יותר מצומצמת מול גופים ולוביסטים, כדי להפיץ את מה שגילינו ב־BBC. היהודים הם לא הקהילה היחידה שסובלת מהדבר הזה".
מי עוד סובל?
"למשל הקהילה ההינדית. גם הם מרגישים שבכל מה שקשור למתחים מוסלמים־הינדים בהודו, הערוץ מסקר בצורה מאוד לא הוגנת. גם שם תמיד מציגים צד אחד כקורבן וצד שני כתוקף, בעוד המצב רחוק מלהיות כזה. באופן כללי יש תחושה שמדובר בגוף תקשורת עם אג׳נדות מאוד צרות והשקפה מאוד מוכתבת. זה בסדר כגוף תקשורת פרטי, אבל לא כגוף תקשורת ציבורי שמתיימר לדווח ללא הטיה".
אתה מרגיש שלדוח על ה־BBC הייתה השפעה?
"לאחרונה, כשהתפוצץ הסיפור עם הסרט הדוקומנטרי ב־BBC שמבוסס על בן של בכיר בחמאס, הבנתי שיש לדוח חיים ארוכים, כי אנשים פונים אליו כדי לתקף את מה שהם רואים ומרגישים – כולל חברי פרלמנט. עדיין פונים אלינו, מבקשים תדריכים, התייחסויות. הדוח אפשר לאנשים לקבל אִשרור, אפילו את עצם ההבנה שהם לא משוגעים, שבאמת יש פה משהו דפוק ולא רק נדמה להם.
"אחת הקרקעות הבטוחות שאדם רוצה לעמוד עליהן היא האמת, אבל היום אין לנו אמת. במצב כזה, כשהשכנים שלך אומרים ׳ישראל היא כמו גרמניה הנאצית׳, אתה כבר לא יודע אם אתה משוגע או שפוי. כדי לפעול נכון, אנחנו פשוט צריכים את הכלי הזה".
״משלם המיסים הבריטי מממן אנטישמיות שרווחת בחלק ממדינות ערב״
החוקר חאלד חאסן, מצרי־בריטי היום הוא מומחה לסכנות דיגיטליות, להקצנה, לדיסאינפורמציה, וגם לאנטישמיות בעולם הערבי. חאסן התגייר ומשמש כיום כאחד מהתורמים העיקריים למחקר של שני־נרקיס וחבריו.
״אני חוקר תמיכת טרור ואיומים דיגיטליים באנגליה באופן קבוע״, הוא אומר, ״אז כשחבר הציג לי את עוה״ד טרבור אסרסון, ודרכו את הרן, החיבור היה טבעי״.
חאסן התחיל לעקוב אחרי ערוץ ה־BBC בערבית עוד ב־2019, אחרי שידור סרט דוקומנטרי בשם ״יום בעזה״ שבו התייחס אחד המצולמים למוזיקה מסוימת ש"גורמת לך לרצות לשסף גרון של יהודי", ובתרגום הופיעה המילה "ישראלי" במקום "יהודי". ״BBC בערבית זה בעצם אל־ג׳זירה בריטי״, מסביר חסאן במבטא בריטי מאופק. ״מדובר בערוץ תומך טרור שהוא אנטי־ישראלי״.
חאסן מאוד מודאג מהערוץ, שעל פי הדוח 96% מהתוכן שפורסם בו היה מוטה לטובת נרטיבים פלסטיניים. ״לערוץ יש היקף צפייה גדול והשפעה עצומה. הוא מצוטט כמקור אמין על ידי חוקרים ואנשי תקשורת במדינות ערב, ובעצם בכל העולם. כתבתי למנכ״ל הערוץ כשגיליתי את התרגום המטעה, והם התעקשו לא לתקן וטענו שהתרגום מתייחס לכוונה של המצולם ולא לתרגום המילולי. זו דוגמה אחת קטנה".
"הבעיה היא שבמצטבר זה משפיע על מדיניות. פוליטיקאים ערבים עושים דמוניזציה לישראל על בסיס מה שמתפרסם בערוץ BBC Arabic, בעוד התדמית היא של כלי תקשורת מתון ושקול – וזה מה שכל כך מסוכן״.
המטרה של חאסן היא להגיע למצב שבו המפלגה השמרנית שהוא מייעץ לה תחזור לשלטון בעוד ארבע שנים ותפסיק את המימון הציבורי לערוץ בערבית. ״לא ייתכן שמשלם המיסים הבריטי יממן עמדות אנטישמיות שקיימות במדינות כמו מצרים או ירדן. דיווח כזה גם משמר התנגדות לנורמליזציה. בסעודיה ובאמירויות, למשל, כלי התקשורת יותר מאוזנים ומנסים לא לדבר על ישראל בדרך שבה BBC בערבית מציג את הדברים״.
You may like
דעות
בגלל התנהלות הממשלה: הפלסטינים מקבלים פרס על ה-7 באוקטובר
Published
9 חודשים agoon
אוגוסט 1, 2025
כאשר משה ירד מהר סיני, אוחז בלוחות הברית, הוא הבחין כי בני עמו, ישראל, חוגגים סביב עגל הזהב. הו לא, הוא אמר וניפץ את לוחות הברית. העם לא ראוי לקבל אותם, אמר לעצמו.
לנתניהו אין כבר הרבה מה לשבור. השבוע נפלה גם ההסברה. האמת, סוג של עגל זהב שישראלים החלו לפתע לסגוד לו, מטפחים איזו אמונה מוטעית כי הוא יביא לחייהם, לחיינו, מזור ותקווה. אז לא, האמת היא בלוחות הברית, האמת היא המדיניות שנקטה ישראל ונוקטת – ואת המדיניות הזאת עגל הזהב אכן לא יכול להציל.
אני מאמין גדול בהסברה, או בהגדרה היותר נכונה – ״דיפלומטיה ציבורית״. מדוע יותר נכונה? כי היא משייכת אותה לעולם הדיפלומטיה, ומבליטה היבט יחסית חדש ושונה של העולם הזה: ניהול ענייני הדיפלומטיה בגלוי, בשקיפות וכלפי קהלים גדולים, עמים שלמים או קבוצות וקהילות, שלפעמים אפילו חוצות גבולות גיאוגרפיים ולאומיים. כך פועלות הרשתות החברתיות בימינו.
האמריקאים היו הראשונים להפוך את הדיפלומטיה הציבורית למכשיר במדיניות החוץ שלהם, כאשר הם מחזקים אותה הן בכלים ובמכשירים להשפעה ולשכנוע, והן במחקרי עומק, שתפקידם לבחון את ההשפעה, לתעד אותה ולייעל אותה.
הדיפלומטיה הציבורית זינקה קדימה לבמה הראשית אחרי מלחמת העולם השנייה בקרב שהתחולל בין שתי מעצמות־העל ארה״ב ורוסיה על ההשפעה בעולם שלאחר המלחמה. היא שקעה מיד לאחר נפילת חומת ברלין בסוף שנות ה־80, במה שנטו לכנות בטעות ״סוף ההיסטוריה״, אבל חזרה ובגדול כאשר מגדלי התאומים קרסו ב־11 בספטמבר והעולם נכנס לסחרור, למלחמת הציוויליזציות, ושוב נזקק לדיפלומטיה הציבורית, לשכנע ולהשפיע.
ההיסטוריה הישראלית שזורה אף היא בדיפלומטיה ציבורית. בראשית ימי המדינה ובפרקים אחרים, כמו אחרי 67' ובמידת מה אחרי 73', נהנינו מדעת קהל חיובית ומאהדה גדולה, אבל צריך להודות כי בהדרגה איבדנו את האשראי הבינלאומי שלנו. השליטה הממושכת ב״שטחים״, הסרבנות הקבועה לכל הסדר מדיני, ולבסוף המאבק הפומבי והציבורי על הדמוקרטיה הישראלית – שחקו את מעמדנו בקהילה הבינלאומית והקשו עלינו.
ואז הגיע 7 באוקטובר, זה היה רגע איום בהיסטוריה של ישראל, של העם היהודי – והעולם נדהם. ישראל יצאה למערכה גדולה, מוצדקת ולגיטימית, והכתה באויביה מכל עבר. המערכה הזאת התקבלה היטב, וישראל נהנתה מתמיכה ומגיבוי, אבל אחרי 20 חודשי לחימה היא קרסה לחלוטין. מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, בימים האחרונים, הוא מפולת במעמדה הבינלאומי של ישראל, של מוסדותיה, וכפי שראינו – גם של אזרחיה, אלה החיים בה ואלה הנושאים את שמה ברחבי העולם.
במשך שנים הצליחה ישראל להדוף את קמפיין ה־BDS. הפלסטינים ניסו לשווא להדביק לנו את החטוטרת של גזענות, של נישול ושל טיהור אתני, ויכולנו להם. לא לבד אומנם. מדינות, ארגונים בינלאומיים, ידידי ישראל וכמובן קהילות יהודיות חברו יחד כדי להסיר מישראל כתמים אלה ולהרחיק ממנה את האיומים השונים – עכשיו הם מתממשים לנגד עינינו.
רק בכוח?
בצר להם, פנו הישראלים להסברה, לדיפלומטיה הציבורית הישראלית. אם, הם אומרים, אם רק ההסברה הייתה פעילה, אם היו לנו מסבירים טובים ותקציב ראוי, הכל היה אחרת. אני מאמין גדול בהסברה, עסקתי בכך, כתבתי וחקרתי. אבל המקרה שלפנינו כבר גדול על הדיפלומטיה הציבורית.
נכון, אילו היינו מממשים מעט מהמלצות של מבקר המדינה, של ועדות החקירה השונות, של צוותים וועדות מקצועיים, היה לנו קל יותר. אבל, חברים וחברות, לא היינו יכולים בעזרתה להדוף את המתקפה הזו. הכישלון הזה אינו של הדיפלומטיה הציבורית אלא של הממשלה.
ההסברה יכולה להסביר את המדיניות, היא אפילו יכולה להשפיע עליה, אבל מרגע שהמדיניות הנוכחית של כוח ורק כוח יצאה לדרך, אפשר היה לצפות ל״מפץ הגדול״. אפס התחשבות בדעת הקהל, בידידינו השונים, להוציא, כמובן, את ארה״ב, והתעלמות מאזהרות מוקדמות – הובילו אותנו לקטסטרופה.
מי היה מאמין כי אחרי 7 באוקטובר צרפת, בריטניה ומדינות אחרות יכירו, או ישקלו להכיר, במדינה פלסטינית? מה זה, העולם השתגע, הפלסטינים מקבלים עכשיו פרס על מעשי רצח ואונס והתעללות, וכמובן – על החזקת החטופים שלנו? למקום הזה הביאו אותנו הממשלה, שריה וחברי הכנסת שלה, בהצהרות חסרות אחריות ובמעשים שהתעלמו מהדין הבינלאומי, מהביקורת ומהאזהרות המוקדמות.
הרעב שהתפשט בעזה הוא על מצפוננו. נכון לרגע זה, ישראל מנסה לחפות על מחדלי העת האחרונה ו״מציפה״ את עזה במזון. אינני יודע אם זה כך, ואפילו אם כן, איש אינו יכול למחות בבת אחת את הנזק המצטבר, ואיש אינו יכול להפוך את המגמות המסתמנות בעולם כלפי ישראל.
מעט מדי ומאוחר מדי
אז אתם שואלים, האם נצא מזה? וכיצד נצא מזה? ראשית, אינני בטוח בכלל שנצא. אבל אולי הדרך היחידה היא לא עוד מסיבת עיתונאים, הצהרה או מינוי של דובר למערך ההסברה הכושׁל, אלא מדיניות שמביאה בחשבון כי מעבר לגבול שלנו יש גם אנשים – נשים, זקנים, ילדים, ואפילו גברים – שאינם אנשי חמאס ואינם פעיליו. הם משלמים את המחיר.
נכון, חמאס עושה את שלו, אבל הטענות מופנות אלינו, כי אנחנו הכוח השולט ברצועה – 75% מהשטח, יש להזכיר. כי אנחנו מדינה, והם ארגון טרור בזוי. ולבסוף, לא לשכוח, אנחנו יהודים, ולנו מוסר משלנו, ואנחנו לא נוותר על הערכים שלנו, גם לא לצורך המשך הלחימה בעזה. המלחמה שם תסתיים ביום מן הימים, ואת נזקיה מבית ומחוץ אנחנו עלולים עוד לשאת הרבה שנים.
הכותב שימש בעבר כשר התפוצות ודובר צה״ל, חבר ״מפקדים למען ביטחון ישראל״, וספרו ״מלחמדיה״ עוסק במלחמה על התודעה
[email protected]
דעות
ההכרה במדינה פלסטינית תקרה כי העולם ויתר על נימוס מול נתניהו | דן פרי
Published
9 חודשים agoon
אוגוסט 1, 2025
ישראלים רבים משוכנעים שבמהלך השבוע האחרון חמאס ניצח עם איזה "נרטיב הרעבה", ושזו הסיבה לכך שמדינות כמו צרפת ובריטניה מאיימות כעת להכיר במדינת פלסטין בעצרת הכללית של האו״ם בספטמבר. יש בכך גרעין של אמת, אבל זה מחמיץ את התמונה הגדולה.
למה יש בזה אמת? כי חמאס אכן שקרן. הוא מביים ראיות, משתמש באמבולנסים, מסתתר בבתי ספר, ורבים בעולם נופלים בפח. גם חלק מעובדי סוכנויות האו״ם משתפים פעולה. התמונה שהשפיעה כנראה יותר מכל על דעת הקהל העולמית בשבועות האחרונים הייתה של ילד כביכול גווע ברעב, והתברר לאחר מכן שהוא סבל ממצב רפואי קשה. מיליונים ראו את התמונה; אלפים נחשפו לתיקון. כן, זו רשלנות עיתונאית, בתור יו"ר לשעבר של הכתבים הזרים בארץ אני מבין זאת היטב. וזה מאוד לא הוגן.
אבל שום דבר מזה לא משנה את המציאות הבסיסית: אי אפשר לנצח את הוויכוח הסמנטי על האם מדובר ברעב פשוט, מחסור, תת-תזונה, או גסיסה מרעב. מה שמעבר לכל ויכוח הוא שהאוכלוסייה סובלת, לא רק מרעב אלא גם מחוסר בגישה לתרופות, למחסה, ולתשתיות מתפקדות. עזה, שחלקים עצומים ממנה נהרסו, איננה עצמאית תפקודית.
בינתיים, ישראל מקדמת נרטיב משלה, והוא בהחלט לא פחות מעוות משום הגזמה של ממדי רעב. רבים בישראל טוענים שלא יעלה על הדעת לשלוח סיוע לאויב. אבל מדובר במלחמה כמעט חסרת תקדים: שטח אויב, חסום מכל עבר, הנשלט על ידי ארגון טרור שניזון מהסבל של אוכלוסייתו שלו. וכאשר שרים בכירים בישראל, כולל איתמר בן גביר ממש בסוף השבוע האחרון, קוראים בגלוי לעצור לחלוטין את הסיוע, קשה להכחיש שהענישה הקולקטיבית הפכה למשהו נורמטיבי. הקריאה הזו תיתפס בעולם הרחב כפשע מלחמה לפי אמנת ז'נבה הרביעית.
עזה נתונה במצור מוחלט, גם מצד ישראל וגם מצד מצרים. אזרחים אינם יכולים לצאת, לא לישראל ולא למצרים. זה לא כמו באוקראינה, שם מיליונים ברחו לפולין. בעזה, מיליוני חפים מפשע לכודים. ובמציאות המטורפת הזו, ישראל מזיזה את האוכלוסייה כמו צאן ממקום למקום כבר 21 חודשים, ויש כעת דיבורים על "עיר הומניטרית" שתהיה למעשה מחנה אוהלים למיליון איש. אנשים מדברים ברצינות על פינוי כלל תושבי עזה. אבל אף מדינה לא הסכימה לקלוט אותם, ואף אדם רציני לא יטען שמדובר ביציאה "מרצון" של אוכלוסייה ממרחב שהושמד כמעט לגמרי. כל זה יתפרש כאירוע של טיהור אתני בקנה מידה עצום. ובינתיים, ח"כים מופקרים לא מפסיקים ללהג על התנחלויות ישראליות בעזה – עוד עבירה על החוק הבינלאומי שנורמלה.
כמה ישראלים היו תומכים, גם אחרי 7 באוקטובר, במלחמה שתימשך שנתיים, תהרוג עשרות אלפי חפים מפשע ומאות חיילים, ולא תתעדף את השבת החטופים? מעט מאוד. וכמה מוכנים באמת למורכבויות המשפטיות שעוד יגיעו, על אזרחים ישראלים מן השורה בנמלי תעופה באירופה?
בארץ זה נורמל לא כי הציבור באמת תומך במהלכים, אלא בגלל שטיפת המוח התקשורתית הבלתי פוסקת. מחוץ לישראל, למדינה עדיין יש תומכים, כי הטענות שלה נגד חמאס נכונות, אבל מעטים בלבד מסכימים עם מדיניות המלחמה. וזה כולל יהודים וציונים שאינם קונים לשנייה את תעמולת חמאס.
בארץ לנרמול של הטירוף הזה יש שלוש רגליים מרכזיות.
ראשית, הנרטיב של "אין חפים מפשע בעזה". כנראה נכון שרוב העזתים שונאים את ישראל. אבל הרעיון שזה הופך אותם למעורבים, כולל ילדים קטנים (ואני עצמי נאלצתי להתווכח על כך מול אנשים נורמטיביים לכאורה בטלוויזיה), הוא גרוטסקי. אף אחד מחוץ לישראל לא קונה את זה, וזה בדיוק סוג השיח שמזין את האישומים בג׳נוסייד. תומכי ישראל נאלצים לטעון שעמדה זו היא נחלת קיצונים, אבל אין זה כך, לאסוננו.
שנית, התקשורת הישראלית כמעט לא מציגה את גודל האסון בעזה. העורכים יודעים מה הקהל שלהם רוצה, ומעדיפים לא לזעזע אותו. רבים בציבור הישראלי איבדו סבלנות לתמונות של סבל פלסטיני, בין אם בגלל נרטיב "אין חפים מפשע", ובין אם בגלל הטראומה. כך שרוב האנשים אולי יודעים מה קורה, אבל הם לא מרגישים את זה.
שלישית, האמונה העמוקה שהכל באשמת חמאס. זה סיפור שעובד כי יש בו אמת: חמאס פתח במלחמה, וחמאס יכול לסיים אותה אם ייכנע. אבל חמאס הוא ארגון טרור שלא אכפת לו מחיי אדם, וישראל מדינה ריבונית שרואה את עצמה כאור לגויים. היה מצופה ממנה להיות המבוגר האחראי. למצוא דרך טובה יותר, או לפחות לסיים מהר.
במקום זאת, בנימין נתניהו ייצר במכוון מלחמה ארוכה. כל מוצא נשלל. כל דיון על "היום שאחרי" נחסם. הרשות הפלסטינית – האלטרנטיבה היחידה לחמאס – הודרה, הושפלה והושחרה, אפילו כשהיא ממשיכה בשיתוף פעולה ביטחוני יומיומי עם צה"ל בגדה. למה? כי הקיצונים ששולטים בקואליציה אינם רוצים אלטרנטיבה. הם רוצים לכבוש את עזה, להתיישב בה, ולדחוק את האוכלוסייה החוצה.
נתניהו גם התעקש שהחקירה והחשבון על 7 באוקטובר לא יתחילו עד שתסתיים המלחמה, ובכך תיגמל פוליטית ממלחמה אינסופית. האסטרטגיה הייתה לערפל, לבלבל, ולהטביע את הציבור בתעמולה ואזורי מוסר אפורים, עד שהנרטיב שלו יהפוך לברירת מחדל. ולצערנו, זה עבד. לכן אין מיליונים ברחובות.
התקשורת הזרה, אגב, לא קיבלה גישה חופשית לרצועה מאז תחילת המלחמה, רק מספר מוגבל של כניסות בהשגחת צה"ל. זה חסר תקדים. התוצאה היא שהעולם נשען על דיווחים של עיתונאים פלסטינים, ואז ישראל מתלוננת שהם מוטים. ישראל טוענת בצדק מסוים שעיתונאים זרים עלולים להיפגע, ואם ייהרגו, האשמה תיפול עליה. גם זה נכון.
אפשר להשתגע מלעקוב אחרי כל המורכבויות או להבין דבר פשוט: כל זה היה צריך להיות מהיר ואלגנטי. לא מלחמה נצחית.
אגב, אני חושב שזו טעות להכיר בפלסטין עכשיו. זה יתפרש כהענקת פרס לחמאס על טרור, ויחזק את מעמדו דווקא כשיש לחץ מהעולם הערבי עליו להתפרק מנשקו. אם חמאס יישאר בתמונה, ישראל לא תסכים, ובצדק, לשום מידה של שליטה פלסטינית בגדה. אולי דונלד טראמפ יוכל לעצור את המהלך.
אבל לדעתי ההכרה תקרה, כי העולם ברובו ויתר על הנימוס מול נתניהו. הוא חושב שהמערכת צריכה שוק חשמלי כדי להתעורר. ובכך הוא לא טועה. וזה מגיע לא רק מטיפשים, פרוגרסיבים או אנטישמים – ממש לא. אבל במקום לחזק את חמאס דרוש משהו אחר: סיום המלחמה, השבת החטופים, שיקום שיותנה בפירוק חמאס מנשקו ובחירות חדשות בישראל.
הכותב הוא העורך הראשי לשעבר של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, יו"ר לשעבר של אגודת העיתונאים הזרים בירושלים
לפני שנים אחדות נדהמתי לשמוע מפיו של דני דנון, במהלך ריאיון שערכתי איתו, שלמשרד שגריר ישראל באו”ם לא היה תקציב להסברה, אפילו לא לפלקט שביקשו להציב בעצרת הכללית, ושאנשי המשרד נאלצו לשלם על כך מכיסם.
דנון אמר עוד שאנחנו נמצאים ב”דיליי” בחזית ההסברה, ושעם כל הכבוד ל־15F ולמרכבה, צריך להשקיע מיליונים גם בהסברה. היא חשובה לא פחות מהביטחון, משום שהיא מאפשרת לנו גיבוי מהקהילה הבינלאומית.
השבוע שוחחתי עם המסבירן יוסף חדאד, ערבי־ישראלי ששירת בגולני. הוא קבל על אוזלת ידם של ממשלת ישראל, לשכת ראש הממשלה ומשרד החוץ בטיפול במשבר הרעב בעזה, ותהה מדוע אין משרד רציני שיתכלל את פעילות ההסברה. מאז ומעולם, ובמיוחד בעידן נתניהו, ההסברה הישראלית הייתה כושלת ולא עמדה באתגרים המינימליים כדי להציג ולקדם את המדיניות הישראלית, אם הייתה כזו בכלל.
אלא שאם בעבר היה הכשל נסבל איכשהו, כעת, במהלך המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, מלחמה שהתארכה לחינם בשל שיקולים פוליטיים, כישלון ההסברה הוא קטסטרופלי. זהו כישלון אסטרטגי ממש, שדרדר את מעמדנו הבינלאומי לעברי פי פחת ואף פגע פגיעה קשה בלגיטימיות של ישראל בכלל.
אחרי שנה ועשרה חודשים אפשר לקבוע בוודאות כי מלחמת 7 באוקטובר היא הכישלון המוחלט. והכישלון הזה רשום בעיקר על שמו של אחד, בנימין נתניהו, שעדיין בורח מאחריות ובכל יום שעובר רק מסבך את ישראל ואזרחיה בסכנות מיותרות.
זה החל במחדל הטבח הנורא, עבר דרך הניהול הכושל של המלחמה, שעל אף המכות הקשות שצה”ל הנחית בה על חמאס, הישגיה הצבאיים לא תורגמו להישגים מדיניים ולא הביאו להכרעת חמאס, והמשיך בגרירת הרגליים ובהפקרת החטופים, בואכה כישלון ההסברה והצונמי המדיני המסוכן.
כל יום שעובר בלי שנסיים בו את המלחמה רק מסבך אותנו יותר ושומט את יכולתנו לסיים את המערכה בתנאים סבירים. אם עד עתה, מפחד מבן גביר וסמוטריץ’ ומהחשש שסיום המלחמה יביא לסיום שלטונו ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית, נתניהו גרר את המשא ומתן על עסקת החטופים, עכשיו, גם אם ישראל מוכנה לפשרה כלשהי על רקע קמפיין הרעב השקרי, תיאבונו של חמאס הולך וגובר וישראל הגיעה למבוי סתום.
ההידרדרות החמורה במעמדה הבינלאומי של המדינה עלולה אף להביא את ישראל, בלחצן של אירופה וארצות הברית, לפשרה גרועה מבחינתה. למעשה, זה פחות או יותר מה שקורה כעת כשישראל פתחה לרווחה את מסדרונות הסיוע ההומניטרי בלי כל תמורה מצד חמאס ובלי השבתו של חטוף אחד.
כישלון ההסברה הישראלית ותוצאות האין־מדיניות של נתניהו אף עלולים להביא עלינו, בכפייה, את הקמתה של מדינה פלסטינית. מדינה שכזו, במיוחד בעת הזו, תהיה הסכנה הקיומית הגדולה ביותר לישראל.
תארו לעצמכם שלאחר 11/9 הייתה ארצות הברית מכריזה שהיא מכירה בזכותו של ארגון אל־קאעידה למדינה עצמאית. תארו לעצמכם שלאחר הרציחות הברוטליות של דאע"ש הייתה הקהילה הבינלאומית יוזמת את הקמתה של הח'ליפות האסלאמית.
אחרי 7 באוקטובר, הקמתה של מדינה פלסטינית היא הפרס הגדול ביותר שאפשר לתת לארגון הטרור הכי רצחני עלי אדמות. הפלסטינים, שמרביתם, הן בעזה והן ברשות הפלסטינית, תמכו בטבח, הוכיחו כי הם אינם ראויים ואינם מסוגלים להקים מדינה. לכן, לצד סיום המלחמה הבלתי נגמרת בעזה, עלינו לדחות על הסף את היוזמות המסוכנות של מקרון, סטארמר וחבריהם להקמתה של מדינה פלסטינית.
למרבה הצער, הכישלון הקולוסאלי של נתניהו וממשלתו בניהול מדינת ישראל ובניהול המלחמה עלול להביא עלינו אסון נוסף, אסון המדינה הפלסטינית.
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
שמלות צנועות לנשים, נעליים לנשים, נעליים לגברים, שמלות ערב – https://htofashion2.com/product-category/%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91/
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
