סוף הברית? החרדים שוקלים לפרוש מהמדינה

צעד כזה, אם יתממש, אכן טומן בחובו השלכות מעשיות כבדות משקל – כפי שמציינים פרשנים רבים – אך אין ודאות שדברים אלו ירתיעו את ההנהגה החרדית. אריה דרעי, לדוגמה, עשוי להעדיף שימור ממשלת ימין, אך ספק אם עמדתו זו תכריע את דעתם של רבנים כמו הרב דב לנדו, הרב הירש או האדמו"ר מגור. מבחינתם, ההבחנה בין ימין לשמאל היא שולית: שני הצדדים מייצגים אידיאולוגיות זרות אשר נטשו את דרך התורה.

גם הפגיעה הצפויה בתקציבים לא בהכרח תהווה שיקול מכריע. החברה החרדית, ביסודה, נוסדה כאליטה לומדת, קבוצה מצומצמת של יחידים המקדישים את חייהם לתורה מתוך מסירות נפש ותוך קיום חיי דוחק. אמנם בעשורים האחרונים התרחבה האוכלוסייה החרדית, גברה השפעתה הפוליטית וגדלו המשאבים שהוזרמו אליה, אך ייתכן שכעת מוכנה ההנהגה לחזור אל הדפוס הקודם – עלייה באיכות, גם במחיר ירידה בכמות. ייתכן ואפילו יעדיפו זאת.

ההנהגה אינה חוששת, ככל הנראה, מפני ירידה ברמת החיים או מזניחת מאפייני "החרדיות המודרנית" – בתי קפה במוצאי שבת או נופשים בחו"ל. אין גם ראיה לכך שיציאתם של החרדים המודרניים מן המחנה תעורר צער מיוחד. מה שחשוב הוא שתישאר אותה "שארית הפליטה" – שלומי אמוני ישראל, הדבקים בדרכה של תורה וישראל סבא.

הכותב הוא סוציולוג, עמית בכיר ב-JPPI, המכון למדיניות העם היהודי