נתניהו קיבל הזדמנות להפוך "לבן גוריון", אבל בחר להישאר ביבי

יש לי חדשות טובות בשבילכם: אין בישראל שמאלנים בוגדים. כלומר, יש בוגדים, שמאלנים וביביסטים גם יחד, ולהרחבה הינכם מוזמנים לעיין בפרסומים על סוכנים איראנים שנתפסו. זוהי דרכו של עולם – בצע כסף חוצה מחנות ומפלגות. כוונתי למערכת הפוליטית. מיאיר גולן ימינה, כל המפלגות תמכו במערכה נגד איראן. מקיר לקיר.

מיותר לציין כי בכל ערוץ טלוויזיה ובכל שיחת סלון נשאלת שאלת מיליון הדולר: ומהן ההשלכות הפוליטיות של המכה שהנחיתה ישראל על איראן? האם בנימין נתניהו הצליח לשנות באופן דרסטי את יחסי הכוחות על המפה הפוליטית? האם הבטיח לעצמו – אם לא ניצחון בבחירות לכשייערכו – אז לכל הפחות בלימת היריב כדי שלא יצליח להקים ממשלה? האם על רקע ההצלחה נתניהו יתפתה לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, משהשיג סוף־סוף תמונת ניצחון? מה יילד יום?

נכון לשעת כתיבת שורות אלה, יום רביעי, חיפוש ממושך כמעט לא סיפק תשובות לשאלה מה מבשרים סקרי דעת הקהל. הסקר היחיד שהעליתי בחכתי היה סקר המנדטים מתאריך 15 ביוני, שנערך כאמור על רקע המבצע המבריק שלנו באיראן. הפרומו הבטיח ״תמונת מצב פוליטית מסעירה המעידה על התחזקות דרמטית של גוש הימין״ (האתר ״בחדרי חרדים״). התוצאות, על קצה המזלג: גוש נתניהו מזנק ל־65 מנדטים, 63 עם כניסתו של נפתלי בנט לתמונה. הליכוד 35 (33 כשבנט רץ), ש״ס עם 11 מנדטים, יהדות התורה עם 8, איתמר בן גביר מקבל 6, בצלאל סמוטריץ' 5.

אל תמהרו לנחור בבוז: ״הם סתם מציירים תוצאות, את מי זה מעניין״. הסקר מרתק דווקא. וזאת משום שנערך בשעת השיא, על גלי האופוריה הלאומית, ונועד לבחון מגמות ושינויים. מה שחשוב, אם כן, הוא לא המספרים האבסולוטיים, אלא המגמה שנרשמה בסקר. כמה מנדטים נוספים גורף ראש הממשלה לפי הסקר של ערוץ 14 כתוצאה מהמבצע באיראן? 5 מנדטים, 6 מנדטים, הערכתי לעצמי, והופתעתי. תחזיקו חזק: על פי הסקר, נתניהו הרוויח מנדט אחד בלבד, במקרה הטוב שניים. בסקרי דעת הקהל שנערכו עבור הערוץ בחודשים אפריל ומאי, הליכוד זכתה ל־33־34 מנדטים, כלומר הסקר הנוכחי מצביע על עלייה בסדר גודל של טעות מדגם. הייתכן? ברור ש־33־34 המנדטים היו הגזמה פרועה, אבל אם כבר, בהתאם לפרופורציות, נתניהו היה אמור לקבל בסקר הערוץ השבוע 38־39 מנדטים.

התשובה, שתי אפשרויות. האחת, הסוקרים גילו מגמת עלייה משמעותית אך התקשו לתרגם אותה לתמונת המנדטים, וזאת בגלל התעקשותו של הערוץ להמשיך לצייר מנדטים עבור סמוטריץ'. אסתכן בהימור וארשה לעצמי להניח שבסקרי סוף השבוע סמוטריץ' ייחלש אף יותר, לאחר שחלק ממצביעיו הנותרים יברחו לליכוד.

האפשרות השנייה היא שהסקר מפריז במספר המנדטים אשר סוקרי הערוץ מעניקים למפלגת השלטון, אך מצביע נכונה על המגמה, ולפיה על אף המכה שהונחתה על איראן, לא נרשמה עלייה דרמטית לליכוד. הייתכן?

לכל איש יש סיפור

באופן פרדוקסלי, דווקא התמיכה הגורפת במלחמה באיראן מאפשרת לישראלים לשמור איש־איש על עמדותיו, גם בהתחשב בתזוזה במפת המנדטים. כל אחד יספר לעצמו סיפור על המלחמה באיראן.

מצביעי יאיר לפיד ובני גנץ יגידו – הקרדיט למוסד, לצה״ל, לטייסים המעולים שלנו, הטייסים שרדפו השרים והח״כים מהקואליציה. שלמה קרעי שלח אותם לעזאזל, שר נוסף שיתף סרטון ובו טייס מסרב להעניק גיבוי לחייל בחיל רגלי עד שהחייל לא יתחייב להתנגד לרפורמה המשפטית. הטייסים והמוסד הם האריה, לא הממשלה. גם מצביעי יאיר גולן ברובם יכולים לאמץ את הנרטיב. והוא די נכון.

מצביעי ישראל ביתנו יגידו – טוב מאוחר מאשר אף פעם, עובדה שליברמן דרש להכות בראש הנחש שבטהרן תחת כל עץ רענן, בכל ריאיון, בכל הזדמנות. גם זה נכון. תומכי בנט יגידו, לו היה ראש הממשלה – היה מנחית את המכה על איראן מוקדם יותר. עובדה שממשלה בראשותו טיפלה בסוגיות הביטחון באופן מוצלח בהרבה מזו הנוכחית. הרישא הוא במסגרת ההנחות, הסיפא אכן נכון.

מצביעי בן גביר יגידו – המתקפה התאפשרה בגלל השפעתו של יו״ר עוצמה היהודית. עובדה שהיא לא התרחשה כל עוד בן גביר לא כיהן בממשלה. עובדתית זה נכון, אם כי לאו דווקא מסתמן קשר סיבתי.

את הסיפור שמספרים מעריצי נתניהו כל אחד מכיר בעל פה: הוא התריע על הסכנה כבר לפני 40 שנה, הוא התווה את התוכנית, הוא היחיד שאזר אומץ ונתן את ההנחיה, אין מלבדו. למה התמהמה 40 שנה? כי כולם הפריעו: השותפים הקואליציוניים, הצבא, ברק אובמה שכבש את הבית הלבן לפני שנים ולא עזב עד שהגיע השנה דונלד טראמפ – וכמובן שופטי בג״ץ והיועמ״שית. אל תמהרו לגחך: ישנה אמת גם בסיפור שמספרים תומכי נתניהו. אי אפשר להחזיק חבל בשני קצוות. אם ראש ממשלה מתוקף תפקידו נושא באחריות על מחדלים שמתרחשים בזמן כהונתו, יש לו קרדיט גם על ניצחונות. באשר למצביעי סמוטריץ', ספק אם יש להם סיפור משלהם, כי עם בוא הקיץ מפלגתם הולכת ונמסה בשמש.

חוזרים לחלוקה השבטית

המערכה באיראן סיפקה לנתניהו הזדמנות פוליטית יקרה מפז: לעבור ממשבצת של מנהיג במחלוקת למשבצת של בן־גוריון, או לחלופין למשבצת שהוא עצמו התמקם בה: משבצת של פוליטיקאי ומדינאי ממלכתי, שקול ומאוזן, שנרתע מקיצונים ומצרף לקואליציות שהוא מקים מפלגות שונות בכל פעם. הוא היה יכול להתראיין בערוצי 11 ו־12 כשהילת הניצחון המסתמן משמשת לו כשכפ״ץ, ולאפשר למראיין לשאול גם שאלות נוקבות.

הוא היה יכול לשנות את הרכב הקואליציה כדי להימנע מקבלת חוק ההשתמטות, גם אם המהלך היה כרוך בקביעת תאריך מוסכם לבחירות. הוא היה יכול ללכת לבחירות כשהוא מציג תמונת ניצחון, וכן, גם מסיים את המלחמה בעזה ומחזיר את החטופים הביתה. הוא היה יכול לנצל את ההזדמנות ולהחזיר לליכוד את המצביעים שעזבו את המפלגה כי הם נרתעים מהליכוד של שלמה קרעי, טלי גוטליב ואביחי בוארון. מה לא היה נותן באפריל 2019 בשביל לחזור למצב הזה, למציאות של 2009, 2013 ו־2015.

אבל נתניהו בחר שלא לנצל את ההזדמנות כי הוא מחזיק בבלוק שהקים כמו בקרנות המזבח, וכדי לשמר את הבלוק, על ראש הממשלה להמשיך ולדבוק בשיח המפלג. בימי המתקפה באיראן הממשלה המשיכה כאילו אין מלחמה. כשמיליוני ישראלים רצים מדי לילה למקלטים, נתניהו דחף לקידום הדחת היועמ״שית ולמינוי דוד זיני לראש השב״כ. ולא שבעת מלחמה קיים צורך דחוף במינויו של ראש שב״כ שאינו מכיר כלל וכלל את המערכת, מ״מ ראש השב״כ הקודם עושה את העבודה. ומזכיר הממשלה יוסי פוקס הודיע כי בכוונת הממשלה לקבל עד סוף יולי את חוק ההשתמטות.

נתניהו חזר אל מסכי הטלוויזיה אבל לא פנה לאומה כולה. הוא התראיין בערוץ הבית שלו והמשיך לדבר אך ורק אל הבייס. הוא בחר לשמר את השיח המפלג, כאשר ישראלים שלא נמנים עם תומכיה המובהקים של הקואליציה נחשבים כאוויר. הוא לא ניסה ליזום פיוס לאומי ולחבק מתלבטים. הוא בחר להפגין יהירות.

וכשהשיח חוזר ל־12 ביוני (ערב המתקפה) החברה הישראלית חוזרת לחלוקה שבטית. הבלוק שהקים נתניהו הוא בלוק של מגזרים. אין מחלוקת לגבי המלחמה באיראן, ומאידך אין הנהגה פוליטית שפונה לכל הציבור, ולו מן הפה ולחוץ, אז הציבור חוזר לשיח זהויות. נתניהו חיזק את החלוקה לשבטים שהחזירה אותו לשלטון ב־2022, אך החלוקה השבטית היא שתמנע ממנו בטווח ארוך רווח אלקטורלי מהמערכה באיראן. רובם ככולם תומכים במערכה, כל שבט יספר את סיפורה בגרסה משלו.