אבל לאופוזיציה ממולו אין מנהיג. היא מפוצלת ומפולגת, ומנגנת באלפי קולות – ואף אחד לא מסנכרן את הכול לקול אחד חזק וברור אל מול הממשלה הלא מרוסנת שלו. וזאת אחת הסיבות – אם לא הסיבה – שהוא הצליח לשרוד פוליטית עד כה. יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה בתואר, הביע תמיכה בהדחה של עודה – על אף שכתוב עליה שהיא נתפרה בבית היוצר הלאומני-פשיסטי של הליכוד, ושסופה בעוד עימות עם בג"ץ שיזין את קמפיין הדיפ סטייט של נתניהו ומלחמת הרשויות. גם אחרי מופעי הצרחות הגזעניים לעבר הח"כים הערבים בוועדת הכנסת, גם אחרי שהוצגו בפניו נתונים שמראים שתהיה לכך השפעה שלילית על המוטיבציה להצבעה בציבור הערבי – ככה לא בונים חומה, או שותפות, שיכולה להבקיע או להכריע את הבחירות הבאות. אלא רק רוקדים לצלילי הקמפיין של נתניהו והחליל שלו.
כמה שעות אחרי האין-אופוזיציה בוועדת הכנסת, בעוד נתניהו מתכנן את הסימפוניה הבאה שלו בוושינגטון – מי שהיה בעבר המועמד המוביל להחליף אותו, ואפילו זכה לתואר המפוקפק "ראש הממשלה החליפי", ספג עוד מכת מנהיגות הישר לבטן. ההחלטה של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט להיפרד מבני גנץ ולצאת לדרך פוליטית חדשה היא אכן עם פוטנציאל של מפץ גדול, שיכול לייצר עבור המחנה שמתנגד לנתניהו בבחירות הבאות מנגינה – ומנהיגות – חדשה. אבל בטווח המיידי, בזמן שנתניהו נישא על גבי ההצלחות מאיראן ומרגיש חזק מאי פעם בגוש הימין – האופוזיציה מולו רק מתפרקת לעוד רסיסים.
מקורות במערכת הפוליטית מספרים שיו"ר ש"ס, אריה דרעי, כבר מגשש אצל נתניהו אם אפשר לנצל את המצוקה של גנץ אחרי הפרישה של איזנקוט – כדי לצרף אותו שוב לממשלה. הפעם, בשביל להעביר עסקת חטופים, הסכמי נורמליזציה, ואולי לסגור כבר פתרון למשבר חוק הפטור מגיוס ותאריך מוסכם לבחירות במסגרת עסקה סיבובית כוללת – בלי שהאיומים של בן גביר וסמוטריץ' מפרקים את החבילה. גנץ כבר הציל את נתניהו פעמיים, ובלי איזנקוט – אף אחד כנראה לא יעצור אותו בפעם השלישית. אם רק נתניהו ירצה.