נתניהו וטראמפ נפגשים לסגור הסכם או כדי למכור לנו אותו?

הרמטכ"ל מכריז שצה"ל סיים את משימתו בעזה. הוא לא עושה זאת באופן פומבי, אבל בחדרי-החדרים של הקבינט, הוא משמיע דברים שיש מי שדואג שיהפכו לכותרות באולפני הטלוויזיה.

כמי שהשתחרר מצה"ל אחרי שלוש שנים בדרגת סמ"ר, קטונתי מללמד מלחמה את רב אלוף זמיר, אבל לפחות ממה שזכור לחפ"ש כמוני, הביצוע לא הושלם לפני שבוצעה סריקה לאחור, אם צריך באש, כדי לוודא הריגה של האויב. מי יודע, אולי השתנו דברים השנים הארוכות מאז שפשטתי את מדי הלוחם שלי ועד היום.

כמדומני – ושוב, אני מצהיר מראש שאיני משתווה בניסיוני לרמטכ"ל, לא זה המצב בעזה, עוד לפני שנדרשים לכיבוש של יעד כזה או אחר. רמטכ"ל שמכריז שעמד ביעדים כל עוד חמאס בחיים, נושא בעל כורחו מסר בעייתי מאוד.

רק שאי אפשר להפיל את כל התיק על צה"ל בכלל ועל אייל זמיר בפרט. מלכתחילה היה מדובר במשימה בלתי אפשרית. למה? כי ב-8 באוקטובר היו למדינת ישראל שתי אפשרויות: הומנית או מלחמתית.

כלומר: שחרור של כל החטופים תמורת מתן פרס לחמאס בדמות שחרור אסירים וחקיקת 7 באוקטובר בלוח השנה הפלסטיני כיום הניצחון על ישראל.

זהו מחזה קשה לעיכול אבל גם כזה שהיה מאפשר חזרת יוותר מ-250 חטופים בתוך זמן קצר. זאת ועוד: הוא היה מאפשר לצה"ל להתכונן למהלך צבאי נרחב נגד חמאס, בטענה (או בתואנה) שהוא מתכונן לבצע "עוד 7 באוקטובר". מיותר לציין שהאפשרות הזאת כלל לא עלתה על השולחן.

אפשרות אחרת הייתה מעמידה במרכז את האתגר הצבאי ומנהלת את המלחמה כאילו החטופים כבר אינם. זה בעייתי, יש שיגידו אף אסוני מבחינה מוסרית, אבל זה היה מאפשר לצה"ל לשטוף את עזה כאילו לא מוחזקים במנהרותיה ישראלים.

חלק מהם אולי היו ניצלים, הרוב היו נספים בקרב. האם הקרב היה מסתיים בניצחון מוחלט עד החמאסניק האחרון? קשה לדעת, אבל מרחב התמרון של צה"ל היה משתפר פלאים.