נתניהו היה מוכן לכל תרחיש, חוץ מאשר פירוק הממשלה מבפנים

הממשלה מתפרקת מבפנים: זה לא בגלל החטופים, זה לא בגלל חוסר ההצלחה, בלשון המעטה, במלחמה שמתקרבת כבר לסיום שנתה השנייה.

זה לא בגלל אי הקמת ועדת חקירה, כדרישתם של מיליוני אזרחים ואלפי הורים שכולים, זה לא בגלל הניסיון לנצל את ערפל הקרב כדי להמשיך בניסיונות ההפיכה המשטרית, באופן ביזארי – זה אפילו לא על חוק הגיוס לכשעצמו, כלומר על סעיף כזה או אחר, אלא בגלל החלטות של רבנים, חלקם אפילו לא מוכרים לציבור הרחב, שמאסו בנתניהו והבטחות הסרק שלו.

תנו לזה רגע לחלחל: ממשלה שאין לה תמיכה מהציבור, כך על פי כל סקר אפשרי, ממשלת מיעוט שהדגל של מדיניותה "ניצחון מוחלט" מנוגד להבנה של קרוב ל-80% מהעם, שמבין שמדובר בעבודה בעיניים ומעדיף לראות את החטופים בבית בתמורה להפסקת המלחמה.

ממשלה שכמעט כל משרדיה אינם מתפקדים, שחלק מהתיקים הבכירים בה (פנים, בריאות ועוד) "מוחזקים בנאמנות" על ידי מי שעסקנותו-אומנותו, שמשרדים אחרים בה גורמים להרג של ישראלים על בסיס יום יומי – כמו למשל משרד התחבורה שעסוק בחלוקת רמזורים לראשי רשויות שהם פוקדים גדולים לליכוד, בעוד מספר המתים בכבישים מאמיר.

ממשלה שתיק ביטחון הפנים שלה, ששמו שונה ל"ביטחון לאומי", היה לביטחון לאומני והפך את המשטרה מגוף חצי- מתפקד לשמירה על החוק ליחידה לפיזור הפגנות והטרדת פעילים פוליטיים.

ממשלה שראשי המשק נלחמים, בינתיים בהצלחה מסוימת, להציל את הכלכלה מידיה, שגומלת להייטק הישראלי שמחזיק את נחירי כולנו מעל למים, בחיסול ההשכלה הגבוהה, ייבוש מערכת החינוך ועידוד מערכות שמצמיחות בורים ועמי ארצות.

ועל כל אלה היא אפילו לא מתנדנדת. על מה כן? על עלבון של רב כזה שאמר משהו, לצרכי בחירות, על הפלג האחר, שהשיב לו ככה – עד שהוויכוח עבר לפסים פנימיים כל כך עד שאפילו ראש ממשלה, רב-מג פוליטי, שכל מעייניו בשימור שלטונו, לא מצליח לגשר על הפערים.