חדשות
ניתוח של חולשתה הנוכחית של איראן וכיצד על ישראל לפעול הלאה
"איראן נמצאת במצב של חולשה שלא הייתה דומה לה מאז הימים הראשונים של מלחמת עיראק-איראן בספטמבר 1980" – כך אומר בראיון למעריב, פרופ' אמציה ברעם, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, את הערכתו לגבי המצב הנוכחי. אך לצד האופטימיות, הוא מזהיר מפני תחושת ביטחון עצמי מוקדמת ומתווה אסטרטגיה מורכבת להתמודדות עם איראן במלחמה הזו.
"המכה על איראן היא אמנם גדולה מאוד", מסביר ברעם, אולם הוא ממהר להוסיף כי "צריך לזכור שאיראן זאת מדינה שגודל האוכלוסיה שלה הוא פי עשרה משלנו, קרוב למאה מיליון תושבים, והשטח שלה גדול מזה של מדינת ישראל פי שמונים." המסר ברור: "אתה לא מוריד על הברכיים בשבועיים או בשלושה שבועות מעצמה כזאת".
המומחה מדגיש כי למרות ההצלחות הישראליות, "לכל קצין יש מחליף. לכל אושיית משטר יש מחליף כזה", ולכן "הם יתחילו להתאושש". מכאן נובעת המסקנה המרכזית שלו: "צריך לחשוב איך לסגור – אולי תוך שבועיים, את המהלך הזה". ברעם מציג הצעה משולשת שיש להציג בפני ארצות הברית כדי שתלך איתה למועצת הביטחון של האו"ם.
החלק הראשון: "איראן לא יכולה להעשיר אורניום, או לזקק פלוטוניום". השני מתמקד בפירוק מה שהוא מכנה ציר ההתנגדות: "על איראן להתחייב לנטרל את מה שהם מכנים, 'ציר התנגדות' ואנו מכנים זאת 'טבעת האש'". החלק השלישי: "איראן צריכה לחתום עם ישראל על הסכם של שביתת נשק".
אולם ברעם מודע היטב לקושי במהלך כזה ולסיכונים בתגובה האיראנית. סביר שהם יסרבו לדרישות, וידרשו הפסקת-אש בלי תנאים. במצב זה הם יוכלו להתאושש ולהתחזק שוב בלי שום התחייבות מצידם, עד לעימות הבא. "האיראנים אף מאיימים שאם מצבם יחמיר "הם יכולים להשתגע".
הוא מתאר בפירוט את ארבעת האיומים האיראניים: "תקיפת כוחות אמריקאים באזור, תקיפת תעשיות הנפט של האמירויות וסעודיה, סגירת מיצרי הורמוז, ואם תרגיזו אותנו מאוד, אנחנו נרוץ לפצצה". במקביל, ברעם מציע אמצעי לחץ ישראליים פוטנציאליים ובעיקר איום "להחריב את הכלכלה האיראנית". הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא "ריסוק 90% מייצוא הנפט של איראן ע"י החרבת האי ח'ארג, שהוא מרכז הייצוא.
הבעיה: העם האיראני יסבול מכך מאד, ואנו דווקא רוצים בידידותו. מחוץ לאיראן, הדבר יקפיץ את מחירי הנפט בעולם. מי שייפגע הם העולם השלישי ואירופה, אך בעיקר סין, וישראל תשלם על כך במטבע פוליטי. בנוסף לכך, אם האי ח'ארג יעלה באש איראן עלולה להדחף להודיע שכיוון שאיננה יכולה לייצא נפט גם ערביי המפרץ לא יוכלו, והיא תסגור את המיצרים.
יש גם אפשרות לפגוע בכלכלה האיראנית דרך פגיעה בנמל בנדר עבאס, שתעצור 80 אחוז מהייבוא והיצוא האיראני שלא קשור לנפט. זה כשלעצמו לא יעלה את מחירי הנפט, אבל הם מאיימים לתקוף את תעשיות הנפט באמירויות ובסעודיה כתגובה, והם כבר עשו זאת בעברץ זה בוודאות יקפיץ את מחירי הנפט". ברעם רואה אם כן כעין מאזן איומים. "שני הצדדים הלוחמים מחזיקים חרב דמוקלס זה מעל לראשו של זה. ארצות הברית יכולה ליצור את ההבדל, והיא חייבת זאת לנו".
עם של כלבי תקיפה
המומחה רואה בנשיא טראמפ גורם מרכזי במשוואה: "ראש הממשלה הגדיר אותנו כאריות. אין ספק שחיל האויר והמוסד לוחמים באיראן כאריות. בעצם, הרבה יותר מכך: הארי בטבע הוא חיה די פחדנית. לוחמינו לעומת זאת באמת אמיצי לב ומקצועיים באופן מעורר הערצה. אבל 'ריאליטי צ'ק' מראה שבעצם ישראל כרגע משמשת לא כאריה, אלא ככלב-התקיפה של ארצות הברית וטראמפ. זה אמנם גם אינטרס שלנו, אבל הצלנו את הנשיא מהשפלה".
ברעם מסביר: "לפני חדשיים הגיש טראמפ לאיראן אולטימטום שעד אמצע יוני עליהם להסכים לפרק את תעשיית הגרעין שלהם או שיקרה להם משהו לא טוב. החדשיים חלפו, והאיראנים מסרבים. טראמפ איננו רוצה לערב את ארצות הברית בלחימה ישירות. כדי שלא יהפוך לחוכא ואיטלולא, נוח היה לו לכן שישראל תתקוף, והיא עושה זאת בהצלחה מעוררת השתאות. אבל אנו איננו מסוגלים להרוס את תעשיית הגרעין האיראנית, רק לגרום לה נזק. גם הפלת המשטר מוטלת בספק גדול מפני שאכזריות הדיכוי מרתיעה את ההמונים מלצאת לרחובות."
ישראל צריכה לכן לדרוש מממשל טראמפ לחלץ אותה עם השגים שיצדיקו את הסיכון העצום שביציאה למלחמה נגד אוייב גדול כל-כך. ברעם מדגיש: "על האמריקאים לפעול להחלטת מועצת-הביטחון שתכלול 1. הפסקת-אש שתותנה בכך שאיראן תחתום ישירות עם ישראל על שביתת נשק. 2. על איראן להתחייב לפרק את תעשיית הגרעין שלה. 3. על איראן להתחייב לפרוק את הנשק מ"חזית ההתנגדות", מחמאס וחיזבאללה ועד עיראק והחות'ים".
ברעם מעריך שיש סבירות גבוהה שרוסיה וסין לא תתנגדנה "מפני שהצעדים האלו יבטיחו יציבות אזורית. עליהן גם לחשוש שארצות הברית עלולה להתערב ישירות במלחמה. טראמפ בעצמו זקוק להשגים הללו באו"ם." המסקנה המרכזית של ברעם היא כי "יש אינטרס לקהילה הבינלאומית" למנוע הסלמה, במיוחד מצד סין ש"זקוקה מאוד לנפט האיראני" ותהיה "הראשונה לסבול" ממשבר נפט. לכן, לדבריו, "יש סיכוי סביר שהמעצמות, תפעלנה לחץ פוליטי על האיראנים לקבל לפחות את עיקר התנאים הישראליים-אמריקאיים".
לגבי החזית הדרומית, ברעם סבור כי "אנו נמצאים במלחמת התשה בעזה. יש לסיים אותה. הפסקת-אש ונסיגה מעזה כרוכות כמובן בסיכון שחמאס יכריז על ניצחון. אבל עם איראן וחיזבאללה מוחלשות מאד וגם חמאס עצמו מוכה כפי שהוא, ועם תמיכת הערבים הפרגמטיים וארה"ב בפרוק הנשק של חמאס, אפשר וצריך להסתכן, בתמורה להחזרת החטופים" .
לבסוף, "מול חמאס ישראל צריכה להשיג מטראמפ מכתב בדומה לזה שקיבלה מממשל ביידן. למרות הפסקת האש בצפון, המכתב של ביידן מאפשר לנו להגיב באש על כל הפרה מצד חיזבאללה. הסידור הזה מוכיח את עצמו. יש הבדלים בין שתי הזירות, אך כעקרון צריך לשכפלו מול חמאס".