לפני שנתחיל, אזהרה: לפנינו סיפור מרתק, משתק, מדהים, אבל גם כזה שמעלה את מיצי הקיבה – אפילו ביחס לסיפורים אחרים מהמערכת הפוליטית הישראלית, שבה חשבנו שראינו כבר הכל.

מאיפה נתחיל? אולי מאיש הקש שעמד כפסאדה בחזית הסיפור. בעולם הפשע קוראים לאדם שכזה “קוף", אבל אנחנו לא במדור הפלילים, חלילה, אלא בכנסת ישראל (אף שלפעמים קצת קשה להבדיל), לכן נקרא לו בתוארו הרשמי: חבר הכנסת אביחי בוארון. לחבר הכנסת בוארון היה רעיון ליזום רפורמה שבמרכזה מנגנון אוטומטי לעדכון שכר בכירים במגזר הציבורי: נשיא בית המשפט העליון, נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל – וכך הלאה: שופטים, דיינים, חברי כנסת ושרים.

ייאמר מיד: במדינה מתוקנת אפשר שמדובר היה ביופי של רעיון (היו אחרים שהציעו זאת במרוצת השנים האחרונות): סוף כל סוף לא חברי הכנסת יחליטו על גובה שכרם, לא יעודכן שכר בכירים על פי המלצות כל מיני ועדות מטעם, אלא ייבנה מנגנון ידוע מראש שיקבע אוטומטית את שכרם של הנבחרים, ביחד עם שורה של מכהנים במשרות בכירות. נשמע הגיוני, נכון?

זהו, שיש קאץ': הן כתבנו “במדינה מתוקנת" – וישראל היא כבר מזמן לא כזאת.

מוסר כפול

אז מה ומי עמדו מאחורי הצעת החוק של ח"כ בוארון? נתחיל במה, במשפט אחד: רצון להגדיל את שכרו של ראש הממשלה. נתניהו הוא איש אמיד, אפילו מאוד, אבל הוא גם קצת חמדן: אוהב מתנות (כך על פי הצהרתו הרשמית והסברו מעל דוכן הכנסת שלפיו זה אפילו מותר), אוהב שמישהו אחר משלם את החשבונות: מאגודת ידידי הליכוד (כשם גנרי לכל מיני ארגונים ועמותות) – כל אותם גופים ששילמו את שכר היועצים, כלומר, לפני שנכנסו הקטארים לתמונה (לכאורה), דרך בקשות להכרה בשיפוצים במעונו הפרטי, המשך בבקשת שכר והחזר הוצאות ושכר לרעייתו – ועד ההלוואה שביקש לקבל מבן משפחה לצורך מימון הגנתו בבית המשפט. אז מה רע בעוד תוספת נחמדה של כמה אלפים לחודש?

הנהנים הבאים בתור היו השרים, שגם שכרם היה אמור לגדול בכמה אלפי שקלים, וגם חברי הכנסת היו אמורים לצאת נשכרים. מה שאולי מסביר לא רק את מה שעומד מאחורי הצעת החוק, אלא גם מי: המפלגה שיש לה גם הכי הרבה ח"כים, גם הכי הרבה שרים – ואפילו ראש ממשלה אחד.

כלומר, מתגנב ללב חשש שמא בוארון נשלח למשימה על ידי הבכירים שבבכירים – כי ככה זה במפלגה שפעם הייתה של בגין ושמיר: כדי להיות שר ביום מן הימים, צריך לעשות את העבודה המלוכלכת כחבר כנסת זוטר.

העלאת שכר לנבחרי ציבור היא תמיד אקט בעייתי, אבל כשהיא מתבצעת במקביל לקיצוץ רוחבי, גזירות על הציבור, הפחתת שכר לעובדי מדינה, מה שנראה כמו גל שביתות ועלייה פראית ביוקר המחיה, הרי שהיא כמעט התאבדות פוליטית, אפילו מול ה"בייס" המפורסם. מי “התנדב" להיות הצדיק, הילד ההולנדי הקטן עם האצבע בסכר? ניחשתם נכון, האיש שעומד בראש משרד האוצר: בצלאל סמוטריץ'. בתמימות של כיפה אדומה, שבסך הכל הלכה לבקר את הגרנדמייזר שלה, זעק הלה בקול גדול: “לא במשמרת שלי!".

אכן עמדה מוסרית עילאית, שכל שר אוצר שפוי צריך להביע לפני שהוא שודד את קופת המדינה למימון במיליארדים של משתמטים לומדי תורה, לפני שהוא הופך את משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של השרה אורית סטרוק לצינור שמזרים מאות מיליוני שקלים היישר אל הבייס, ולפני שהוא עושק אזרחים תמימים שעובדים לפרנסתם ומשרתים במילואים.

תם ולא נשלם

אז מה יש בו, דווקא בחוק הזה, שגרם לסמוטריץ' להכריז: “לא יהיה שדרוג אלא שנמוך", כלומר – עדכון כלפי מטה?

ובכן, הנה מה שמשותף הן למציע החוק והן לשר האוצר: יצר הנקמה. כי במקרה של הצמדת שכר שתפסח על הדרג הפוליטי (ראש ממשלה, השרים והח"כים), ובמקרה של עדכון כלפי מטה, כפי שהציע סמוטריץ', מי שהיו אמורים לשלם את המחיר הם בכירי השופטים, ששכרם הגבוה היה מקוצץ בעשרות אחוזים. יפה, נכון? גם יוצאים צדיקים שמוותרים על התוספת וגם פוגעים עוד קצת במערכת המשפט.

הכל עבד לפי התוכנית: בוארון יזם, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את החוק להצבעה בקריאה טרומית במליאה, סמוטריץ' יעני התנגד, ואף בוארון עצמו הבהיר ששכר נבחרי הציבור לא יעלה – ובסופו של דבר, ביום רביעי השבוע, היום שבו הייתה אמורה מליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית, משכה יד נעלמה את ההצעה מעל סדר יומה. פוף.

תם הטקס? אולי, אבל אולי כדאי להוסיף: תם ולא נשלם. כבר למדנו שהצעות חוק הזויות שמופיעות במערכה הראשונה הופכות לסלע קיומנו במערכה השלישית – ולכנסת יש הרי עוד זמן רב עד לסוף מושב הקיץ. אז איכשהו עולה איזו תחושה משונה שאפשר שמישהו ימצא תירוץ ללמה מוכרחים דווקא עכשיו, שיגידו שאין ברירה אלא להפסיק את חגיגת השכר במערכת המשפט, שישנו עמדה מקצה אל קצה: קצת כמו במקרה של ועדת החקירה הממלכתית, שבימים הראשונים היה קונצנזוס מוחלט שתוקם – ואילו השבוע הוחלט שלא בקרוב, כי הממשלה החליטה להעצים את הלחימה.

לפיכך, נסכם: גם אם לא ייחקק החוק בכנסת הנוכחית, יש פה דוגמה נהדרת למה שמעניין באמת את חברי הקואליציה – במה הם עוסקים בזמן שהמדינה נשרפת מבפנים, מה חשוב להם בעת שחטופים מתים, חיילים נופלים, המורים שובתים, הקטל בדרכים שובר שיאים ומילואימניקים ששבים הביתה אחרי חודשים ארוכים מוצאים עסקים שנחרבים, קידום שנבלם או יחסים משפחתיים מעורערים.

זה מה שמעניין אותם: לחמוד עוד מעט, לחמוס עוד קצת, להכניס עוד סטיפה לכיסים. ואולי אפשר להבין אותם: על פי כל סקר, רובם יהיו בקרוב מובטלים.