אנחנו עם אחד, וככל שאנחנו הפוכים, אין לנו לאן לברוח זה מזה. והחלוקה שלנו למחנות איננה אלא מיתוג לכל היותר", מצהיר ניר פרידמן, שמככב בתוכנית "הפוכים" ברשת 13. "כשאתה נוגע בחיים עצמם, אתה רואה שלמעשה אין בינינו מחלוקות. בעצם כל מה שאתה רוצה זה לגדל משפחה בישראל ולחיות בשלום עם שכניך. המסקנה שלי היא שדי לדבר בסיסמאות של שמאל וימין. אם ה'הפוך' שלי בסדרה, זליג קרימקו־שמואלוביץ', מתנחל מאפרת, אוהב את המשיח, זה לא מונע מאיתנו להיות חברים. עובדה שאחרי הצילומים נשארנו בקשר".
מה הביא אותך ל"הפוכים"? "הרצון לנפץ סטיגמות וסטריאוטיפים. נוהגים להדביק לי סטיגמה של תל־אביבי ושמאלני, ואני לא יודע מה זה. מה אני אשם שנולדתי בעיר הזאת? בסופו של יום אני במיינסטרים, בניגוד לתדמית הפרועה של רוקנרול, חיי לילה והזיות שנדבקה אליי. כי ככה, עם הלהיטות להכניס למגירות, המוח עובד. אבל במציאות, את מי שהכי הפוך ממך אתה עשוי לפגוש למחרת כדוקטור שיציל את חייך".
בסדרה רואים את זליג, ה"הפוך" שלך, ממתין לך בכניסה למערת המכפלה. היית שם קודם? "מן הסתם הייתי שם בטיול בית ספר או בצבא. חבל שעושים עניין ממקום בעל פוטנציאל תיירותי מדהים, שבנסיבות אחרות היה יכול להכניס הרבה כסף לכולם לו היינו חיים בשלום ולא עם צבא בכל פינה".
תשומת לב מגן הילדים
פרידמן זכור מהסדרה המיתולוגית "פלורנטין", שם גילם את צמר, ומאוחר יותר מהשתתפותו בסדרה "מחוברים". על "הפוכים" העכשווית הוא אומר, "פתאום מצאתי את עצמי בדוקו־ריאליטי די קליל כזה, שבו כל אחד משנינו בא לביקור של יום אצל האחר. זה יופי של דבר. לא צריך ללמוד טקסטים בעל פה, וכל אחד נשאר מי שהוא".
לעומת חלק מהזוגות בסדרה, שנסחפו לוויכוחים קשים, המפגש שלך עם זליג מצטייר כנופת צופים. "אתה צודק. אמרתי לו אחרי חמש דקות שיחה שעוד רגע אנחנו הולכים להתחתן. במערת המכפלה, בפלורנטין, בכל מקום השכלנו לדבר בגובה העיניים. כן, גם על אותו מטורף שרצח במערה הזו לפני 31 שנה 29 מתפללים מוסלמים. שנינו הסכמנו שסטיגמות מוליכות לאירועים אלימים מאוד כפי שלמדנו במהלך ההיסטוריה".
מה תאמר על זליג? "בזמן שאנשים פה לקחו את המזוודות ועפו מתוך פחד הישרדותי כשפרצה המלחמה, הוא לא חיכה הרבה כדי לעלות בניו יורק על מטוס ולהגיע לישראל בעיצומה של המלחמה כדי לעזור במה שיוכל. זה מחמם את הלב ומדהים לראות עד כמה שהוא מחובר למה שקורה בארץ. זליג בא הנה בעקבות בתו, שעשתה עלייה שנתיים לפניו והיא רועת צאן באחת ההתנחלויות ולומדת באוניברסיטה".
ברם, לא מומלץ לחשוד בפרידמן, לנוכח הידידות שהוא רוקם עם בן זוגו הטלוויזיוני, שהוא עומד להצטרף אליו בשטחים. "זה עדיין שטח צבאי, ואנשים מתיישבים שם בלי לבקש רשות מאף אחד", הוא טוען. "כך אתה מרחיק את השלום ופוגע בשכנים שלך בלי לדעת לאן זה יגיע".
היית מוכן לגור תקופה בחברון? "לא, בוודאי לא כל עוד העניינים לא רגועים שם. אבל אם יזמינו אותי להופעות, אבוא בחפץ לב. אני לא מהמחרימים".
ניר פרידמן בהפוכים (צילום: צילום מסך רשת 13)
פרידמן, 54, גדל "בשכנות לכל מיני מפורסמים" בנווה אביבים שבצפון תל אביב, כבנם של זוג רוקחים, ש"הודות להם, עם החינוך הטוב והערכי שקיבלתי, הייתה לי ילדות נהדרת".
מתי הסתמן השחקן שבך? "תמיד הייתי שובב, ותשומת לב דרשתי כבר בגן הילדים. כילד, הייתי ספורטאי מצטיין, בעיקר באתלטיקה קלה ובטניס. שיחקתי כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב. אם חשבתי שזה יהיה הכיוון שלי בחיים, זה השתנה בגיל 14, כשהגיע אלינו, לתיכון אליאנס, המורה לדרמה משה בן־סימון. התשואות שקיבלתי שם על תפקיד פרופ' היגנס כשהצגנו את ‘גברתי הנאווה' סימנו לי את הדרך, וישר התקבלתי ללהקת ‘צעירי תל אביב'. עם ‘צעירי' וכל ההיסטריה סביב הלהקה, השתתפתי בפינות ב'זהו זה!', ודי מהר נהייתי נער כוכב.
"ההשתתפות שלי שם היא חוויה שאני נושא איתי כל החיים, מאז שתפסתי שם איזה כוח יש למדיום של הטלוויזיה. עד היום אני מברך על כך שבניגוד לאי אלה אחרים, התהילה לרגע לא בלבלה אותי. זה היה בסיס נהדר לקריירה, בעיקר כשבעונה הרביעית שלי בלהקה קיבלנו את ‘החופש האחרון', סדרה משלנו. בעוד שאורי פסטר ביים אותנו, אולי תופתע לשמוע שיאיר לפיד, ראש הממשלה לעתיד, כתב לנו את החומר. מי יודע, אולי אספר פעם לנכדים שראש הממשלה כתב טקסטים לסבא שלהם".
מה אתה זוכר ממנו? "יום אחד הגיע אלינו חתיך כזה, עם ג'ל בשיער וג'ינס שחור צמוד, מלא בעצמו וסופר־מוכשר. התחברנו מאוד איתו ועם הפוזה המגניבה שלו. הבנות התאהבו בו".
העלית בדעתך שהוא יגיע לראשות הממשלה? "אם היית אומר לי את זה אז, הייתי צוחק. זה מה שיפה בחיים, שהם מזמנים לנו הפתעות. זה אומר שאפילו יכולתי להיות אסטרונאוט, לו רק רציתי".
ומה הזיכרון מההשתתפות ב"פלורנטין"? "השנים היפות בחיי, עם כל גילויי ההערצה. היו שתפסו אותי ברחוב ורצו, לשווא, לדעת ממני מה יהיה בפרק הבא. אגלה לך סוד, שאז גרתי בשינקין, ולא בפלורנטין, שנעשיתי מזוהה איתה".
את שירותו הצבאי עשה פרידמן בלהקת פיקוד הצפון, בין השאר לצד סער בדישי. כשהשתחרר, הקים את להקת "השוונג של הפיתה", שזכתה בתחרות להקות במועדון "רוקסן". הזכייה שינתה את תוכניותיו. "תכננתי לנסוע ללוס אנג'לס וכאילו לשחק אותה באמריקה", הוא מספר. "אבל ה'שוונג' השאיר אותי בארץ, ושאמריקה תחכה. במקומה הגעתי לסדרה ‘פלורנטין', שביים איתן פוקס, ושאני מאוד גאה בה".
סדרת טלויזיה פלורנטין (צילום: שני צלמים סוכנות צילום)
לגולן ובחזרה
בקולו הרדיופוני, פרידמן פעיל מאוד בזירת הדיבובים, כולל סדנאות שהוא מעביר. פרידמן גם מקריין בפרסומות ובקלטות לילדים תחת הכותרת "ניר פרידמן מספר". "כנראה יש משהו בקול שלי שנוסך רוגע ומעודד ילדים להקשיב לי", הוא מעריך. אחת ההצלחות הגדולות שלו הייתה ההפקה המוזיקלית של "פרפרים", האלבום של אורי בנאי, חברו מאז "צעירי תל אביב" ו"פלורנטין".
"לא היה חסר הרבה בשביל שהלהיט הזה לא היה", מעיר פרידמן. "בחזרה האחרונה לפני הקלטת האלבום אורי אמר ‘אני חייב להשמיע לך שיר שכתבתי אתמול'. ‘טוב, אז יאללה!', אמרתי בעצבים. אבל כשהשיר ‘פרפרים' היה מוכן, הבנו שיש לנו להיט ביד. הוא אכן נעשה השלאגר הכי גדול של אותה שנה".
יצא לכם עוד שיר, לא פחות מצליח, "הזמנה לחתונה". "אכן, השיר הזה נהיה הכי מבוקש לחתונות".
מי כתב אותו? "אנחנו".
ואתה עצמך חי עם בת הזוג, שחר, בלי חתונה. "אנחנו ככה 14 שנה ועדיין לא התחתנו. אני אומר ‘עדיין' כי מתישהו אני רוצה לאזור אומץ ולהציע לה נישואים".
במה שחר עוסקת? "שחר דוגמנית ושחקנית נהדרת. בשנים האחרונות היא מגדלת את הילדות שלנו, והיא האמא הכי טובה בעולם".
כמה ילדות? "שלוש. אריאל בת 13, אנה עוד מעט בת 11 ואולי בת 3 חצי".
לפני 11 שנה הפתיע פרידמן, שאכן נתפס כתל־אביבי מושבע, כשעבר עם משפחתו ליישוב הקהילתי חד נס בדרום הגולן. "כמה שנים קודם לכן התארחנו בצימר שם", הוא מספק את הרקע. "כשראיתי במקום אנשים חיים בטבע יפה, מול הכנרת, אמרתי שגם אני רוצה. בדרך כלל, כשאנחנו מבקרים במקומות שמרשימים אותנו, אנחנו מביעים בהתלהבות של רגע רצון לעבור אליהם, וכשחוזרים הביתה, שוכחים מזה. לא הפעם".
"שחר, זוגתי, היא בת היישוב קדמת צבי ברמת הגולן. אבל היא דווקא רצתה לחיות בעיר הגדולה, בעוד שאני, שאבות אבותיי חיו בצפת והרגשתי חיבור שורשי לצפון, החלטתי לממש את הפנטזיה. אחרי שעברנו ביימתי את חגיגות 20 השנה למושב כנף, הקמתי קבוצת תיאטרון בקצרין, ועשיתי גיחות עבודה לתל אביב. בקיצור, נהניתי מכל העולמות. אבל כעבור שלוש שנים חזרנו לעיר הגדולה. שחר רצתה חיים יותר תוססים, ואני רציתי לממש חלום ישן ולפתוח אולפן משלי. מאז הבית שלנו בחד נס מושכר. אולי בעתיד נהפוך אותו לבית הנופש שלנו".
איפה הסמל המסחרי שלך, הראסטות? "הראסטות נעלמו, אבל התלתלים של השיער הארוך נשארו".
אלבום חדש בדרך? "אני עובד בקצב שלי. מי שאוהב אותי, אוהב אותי, ומי ששומע אותי, שומע אותי. יש לי קהל לא גדול, וזה מתבטא במכירות האלבומים שלי. אם עדיין אני עושה ויוצר, זו ההצלחה שלי. אבל זאת עובדה שעוד לא מילאתי את קיסריה. למרות זאת, אני עדיין בהרגשה שאני הולך לכבוש את העולם".
זה יקרה? "אולי פעם".
עד אז, מ"הפוכים" אתה מרוצה? "בסך הכל יצא טוב, ומהתגובות שאני מקבל אני מבין שעשיתי עבודה נכונה, מה גם שדיברתי שם רגוע ולא מתלהם".
אפשר לעצבן אותך? "אפשר לעצבן אותי, גם אם אני נראה רגוע ושאנטי כזה. תלוי מה הסיטואציה".
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.