ניצחון מוחלט, יש דבר כזה, האם אתם מוכנים לשלם את המחיר?

השלושה כמובן שלובים זה בזה, אבל ננסה לפרק אותם לגורמים. עליונות החייל לא נבעה ממנה גנטי שונה מזה של אויבו, אלא ממבנה תודעתי.

עם רקע של תודעת שואה ועם יכולת פיקודית גם של חיילים פשוטים בשדה הקרב (שמסוגלים לנהל אותו גם כשהמפקד נפגע), שני אלמנטים שהחינוך הצה"לי מחזק מאוד בקרב לוחמיו, הוא היה טוב יותר ממי שניצבו מולו. כלומר טוב יותר בלי קשר למהירות שבה הוא משתטח על הרצפה לפני שהוא משיב אש, יוצא ממחסה תוך כדי גלגול או מיישר קו להסתערות.

חלק מזה נשען לא רק על הכשרה צבאית אלא על מערכת חינוך שהצליחה להיות מגויסת ומצוינת בעת ובעונה אחת. היא הכשירה לא רק לוחמים בשדה הקרב, שזיכרון המסע לפולין חקוק בהם, אלא גם לוחמים בשדות הטכנולוגיה.

נאמר בזהירות שחלק גדול מהיתרון הזה נשחק משני טעמים עיקריים: ברמה המוסרית, בגלל דור לוחמים שבשוליו כבר ניכרות השפעות השליטה הנמשכת על עם אחר, כולל אמונה בהיותו אדם עליון רק על שום יהדותו. כן – אותו "כיבוש" מפורסם מצמיח לנו יתרונות מדומים על האויב, אבל מסכן את היתרון היחסי האמיתי שלנו.

גם היתרון הטכנולוגי שלנו הולך ונשחק. חלק מזה בגללנו: נסיגה מתמשכת בטיב החינוך בבתי הספר. לפעמים בגלל מערכת חינוך גרועה עד בינונית, לפעמים בגלל שחיקה בדרייב היהודי-גלותי שעודד מצוינות והצטיינות.

על חלק מהנסיגה הזאת פיצו, בשתי נקודות התורפה, העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שהם וילדיהם הזרימו דם חדש לחינוך הטכנולוגי. אלא שמתחילת הגל הזה חלפו כבר 35 שנים: השפעותיו המבורכות הולכות ודועכות.