אם לשניים הסכימה בלחץ בית הדין להתגרש מבעלה ללא תנאים מוקדמים, אך לאחר מתן הגט הגרוש דרש מהאישה והילדים להתפנות תוך 21 יום מהבית שאותו רכש לפני הנישואין.
הצדדים, הורים לשני ילדים קטנים, ניהלו הליך גירושין שכלל גם תביעות רכוש, מזונות, הסדרי שהות וכתובה. בתחילה נראה היה כי הדרך להסכם סלולה – בדיון שנערך בסוף השנה שעברה הסכימו הצדדים על מתווה להסכם גירושין שכלל, בין היתר, השארת האישה וילדיה בדירה עד סוף שנת הלימודים.
האישה סירבה להתגרש לפני שיובטח לה מקום מגורים לילדים ומזונות, וטענה כי הבעל מנסה להתחמק מההסכמות ולכפות עליה הסדרים לא הוגנים לאחר הגט. לבסוף הסכימה להתגרש בלי תנאים מתוך מחשבה שבעלה יעמוד בהסכמות שהיו בדיון, ושהיא שתוכל להישאר עם ילדיה בביתו עד לסיום שנת הלימודים.
לאחר מתן הגט, הבעל חזר בו מההסכמות, בטענה לשינוי נסיבות מהותי – אך לא הציג ראיה לכך.
בית הדין הרבני קיבל את טענות בא כוחה של האישה, הטוען הרבני אלעד אמסלם, לפיהן הגרוש התנהג שלא בתום לב, ניצל את דרישת בית הדין לגט כתנאי מוקדם כדי לחמוק מהסכמות קודמות, וקבע כי הדרישה מהאישה לעזוב את הדירה מבלי שנמצא לה ולילדים דיור חלופי "חושפת אותה להשמטת הקרקע מתחת לרגליה".