ניגון העשבים של נתניהו: מי כאן העשב השוטה? (והמשטה)

"דע לך שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו, דע לך שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו", כך במילותיו היפות של רבי נחמן מברסלב, שהולחנו לשיר קסום על ידי נעמי שמר. אז מי כאן העשב השוטה? (והמשטה). נראה שאם יש כזה, זהו ניגון העשבים של נתניהו. לעומתו, ניגונו של רוב העם – הדורש להפסיק את המלחמה תמורת החזרה מיידית של כל 59 חטופינו, הוא השירה היפה, ואליה נראה שנתניהו אטום, כנראה בגלל ייצר ההישרדות האישית שלו.

זה מרגיש שאין לו גבולות, לנתניהו, לא אמת תמידית ולא חמלה אמיתית, למעט על עצמו. אין גם מי שיציב לו גבולות. בציניות וברוע הוא מוליך את כולנו לתהום כי הוא כנראה כועס מאוד, על המדינה, על מוסדותיה, על מפגיניה, על פקידיה, על מי ממגיניה.

"משירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק", ממשיך השיר, אך מול השבר הגדול אליו הובילנו נתניהו, מתמלא הלב רק מרוחו וחוזקו של העם, שלבסוף ינצח את דרכו הנפסדת של נתניהו, שמפחד מוועדת חקירה ממלכתית מחויבת המציאות, והוא יודע למה. "כשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל, אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו". את האור הזה הפך נתניהו לאפלה שחורה של סחטנות והשתמטות חרדית, של מימון חמאס ושל חשכה משיחית.