אחד מסימני השאלה הגדולים שאיתם הגעתי למופע היה היכולת של קירל להחזיק אותו מבחינה ווקאלית. אודה ואתוודה שלא נכחתי בירקונים הקודמים שלה, ובאף הופעה שלה באופן כללי. הביקורות (המקצועיות וברשתות החברתיות) אוהבות מאוד לקטול את קירל על יכולות השירה שלה, כשעל יכולות הריקוד אין באמת ויכוח. אחרי אתמול, גם על היכולות הווקאליות של קירל אין עוררין.

בשעתיים של מופע, כמעט ללא הפסקה, היא הייתה מדויקת ושילבה סיבולת לב-ריאה שלא תבייש גם את טייט מקריי, מקבילתה הקנדית. נדמה שדווקא כשקירל פותחת על הבמה, בלי מעצורים, היא מביאה ביצועים הרבה יותר טובים מאלה שהיא מעלה לטיקטוק ולאינסטגרם – וסותמת את הפה למבקרים.

צריך להתייחס גם לסוגייה הבינלאומית – השירים של קירל באנגלית. אין מה לעשות, משהו שם לא מתרומם. טכנית מדובר בשירים טובים וקליטים עם ביט טוב, אבל הקהל הישראלי פחות תפס את זה. למרות זאת, כשקירל שרה "שיר אחד לפה, שיר אחד לחו"ל" ב"יהלומים", נראה שהיא עדיין מאמינה שזה אפשרי, ושהיא לא מתכננת לוותר בקרוב על הלועזית.