וחזרה לפיזור הפיתות ליד ביתה של סילמן: מי שרצה להנות מהמעשה, אין ספק שנהנה. גם הצילומים בטח שימחו אותו, בוודאי השיתופים הרבים ברשתות. אבל גם את בנימין נתניהו המעשה הזה שימח. גם את מקורביו ותומכיו. הנה, כמו שהטיף בזמנו נתן אשל, אפשר לאחד את המחנה בשנאה בריאה. שנאה לשמאל, שנאה ל"שונאי היהדות", שנאה ל"שונאי המסורת". והכי חשוב להחזיר את כולם הביתה. וזה בכלל לא חשוב שנתניהו הוא אתאיסט מוחלט, מחלל שבת ואוכל שרצים בהנאה גדולה.
אני מעולם לא אכלתי חמץ בפסח. ואני מכיר לא מעט ליכודניקים, מסורתיים, חלק מהם רוצים מאד בהחלפת נתניהו, שהמעשה הבוקר העציב אותם, עלול אפילו לגרום לחלק מהם למחשבות לשוב לליכוד, למרות כישלונות נתניהו הגדולים והמהדהדים. כי בסוף הצבעה זה גם בטן, שייכות, שבטיות. והם לא רוצים להשתייך למחנה שמבחינתם מחלל את פסח, שכל כך חשוב להם.
ולכן, אם אתם רוצים לשמח את נתניהו כמו ששמח אחרי נאומו של יאיר גרבוז על מנשקי הקמעות, תמשיכו במעשים האלה. אני מניח שתהנו, זה גם מצטלם יפה. אבל אם אתם רוצים לנצח, לגרום לכמה מנדטים שהצביעו ליכוד, לא לחזור לנתניהו לעולם, תתאפקו, ואז תנצחו. בדיוק כמו שאנשי שרון הטיפו בזמנו לאריק ז"ל.