נאס"א מציגה את השמש מקרוב כפי שלא ראינו מעולם

הגשושית קרויה על שמו של הפיזיקאי יוג'ין פארקר, שהגה לראשונה את רעיון הרוח הסולארית כבר ב-1958. במשך עשורים הצליחו משימות שונות לחקור את הרוח הסולארית מרחוק בלבד, אך רק כעת – בזכות התקרבות חסרת תקדים – ניתן לבחון את מקורותיה מקרוב. אחת התגליות הבולטות במסע של פארקר היא האבחנה בין שני סוגים של רוח סולארית איטית: סוג אחד כולל שינויים מגנטיים קטנים המכונים סוויצ'בקים (Alfvénic), ואילו השני אינו כולל אותם (non-Alfvénic). התצפיות מצביעות על כך שלסוגים השונים יש גם מקורות שונים – האחד ככל הנראה נובע מחורי קורונה (אזורים קרים וחשוכים בעטרה), והאחר מלולאות מגנטיות גדולות הקרויות "קסדות".

בנוסף, הגשושית הצליחה לזהות אזורים על פני השמש שבהם נוצרים הסוויצ'בקים – מה שיכול להסביר את המקור לרוח הסולארית המהירה. המדענים מעריכים כי חלק גדול מהאנרגיה שדוחפת את הרוח הזו מגיע מאזורים ממוגנטים בצפיפות גבוהה, שבהם נוצרים "משפכים מגנטיים".

המעבר הבא של הגשושית מתוכנן ל-15 בספטמבר 2025, אז היא תחזור לעטרה במסלול הדוק וקרוב במיוחד, ותמשיך לאסוף מידע חיוני שיאפשר לחוקרים להבין כיצד הרוח הסולארית מצליחה להימלט מכבידת השמש – ומה קובע את אופייה.

"אנחנו עדיין לא מסכימים על תשובה סופית, אבל יש לנו כמות עצומה של נתונים מרתקים", סיכם אדם סאבו, מדען במשימת פארקר במרכז גודארד של נאס"א. "הגשושית מקרבת אותנו מאוד לפתרון אחת החידות הגדולות של הפיזיקה השמשית".