יממה בלבד לאחר שגדי איזנקוט פרש ברעש גדול מהמחנה הממלכתי, עשה מתן כהנא את אותו המהלך, אמר יפה שלום לבני גנץ ויצא אל המדבר. מי שנחשב לסמל הציונות הדתית האליטיסטית, עזב את הכנסת כדי לשוב ולהסתער על חיבור פוליטי עתידי בין איזנקוט לנפתלי בנט, חברו הקרוב מתקופת סיירת מטכ"ל. לא חלפו שבועיים, וגם השרה לשעבר אורית פרקש הכהן הודיעה על פרישה מהמחנה הממלכתי, עזבה והותירה את המפלגה רזה מתמיד, מתפלשת בשאריותיה.

הרבה תלוי עתה בשאלה אם הפורשים יחברו לנפתלי בנט. בשיחת הפרידה של כהנא מגנץ הונח התפוד הרותח הזה על השולחן ללא כחל וסרק. "אמרתי לבני, לפני ארבע שנים, כשהצטרפתי למפלגה שלך, עשיתי את זה עם כל הלב והנשמה. לא ראיתי במחנה הממלכתי איזו תחנת מעבר, ולכן היה לי ברור שאם בנט ירצה לחזור יום אחד לפוליטיקה, אתאמץ לצרף אותו אליך. וגם לעצמי הבטחתי שאם בנט ירצה לחזור לזירה, אשכנע אותו להצטרף למחנה הממלכתי".

רצה הגורל ופעלת לגמרי ההפך.
"לא פעלתי ההפך. העזיבה של גדי ושלי לא הייתה קשורה בכלל לבנט. עד הפרישה לא היו שום חיבורים או תיאומים בין גדי לבנט. גדי ממש התעקש שכל זמן שהוא במחנה הממלכתי לא יהיו שום דיבורים על בנט".

בוא, בנט הוא הראשון שמרוויח מהמהלך שלכם, שמחליש את המחנה הממלכתי ומחזק אותו.
"עזבנו את המחנה הממלכתי משיקולים אחרים לגמרי, ועכשיו בסיטואציה שנוצרה אני פועל לחבר את בני וגדי. גם אם היינו נשארים במחנה הממלכתי, הייתי פועל לחיבור כזה. נפתלי ואני חברים מאוד טובים כבר 35 שנה בלי קשר לאיזנקוט, מאז שהיינו יחד בצוות של סיירת מטכ"ל. זו חברות שנשענת על חוויות מאוד מגבשות ומשמעותיות".

מה בנט אמר לך על ההתפטרות?
"הוא הבין את ההחלטה שלי ושל גדי איזנקוט לפרוש מהכנסת. הוא מסתכל קדימה. אסור לשכוח שגדי היה זה שהביא אותי למפלגה של בני גנץ. לכל אורך הקדנציה עבדנו יחד ברמת אמון מאוד גבוהה. יהיה נכון להגיד שבתוך המחנה הממלכתי הייתי איש של גדי. לכן מבחינתי היה ברור שכשגדי יעשה מהלך אני אהיה חלק ממנו".

למה איזנקוט עשה את המהלך?
"גדי נכנס למחנה הממלכתי עם חזון לייצר מסגרת פוליטית שתהיה בית לממשיכי דרכם של ז'בוטינסקי ובן־גוריון. מבחינתו זה היה הדבר הכי חשוב ולכן גם כשהוא קיבל הצעות יותר טובות, למשל מיאיר לפיד, הוא הבין שאת החזון שלו הוא יוכל להגשים רק בתוך המחנה הממלכתי, מכיוון שיש שם אנשי מרכז כמו גנץ, אנשי שמאל כמו שוסטר ואנשי ימין כמו אלקין וסער. הכוונה שלו הייתה לפתוח את המפלגה לציבור ולהרים נושאת מטוסים במרכז ימין המפה הפוליטית".

ואז הוא התבדה?
"במעלה הדרך היה נראה שזה לא מתפתח בכיוון הזה. העזיבה של גדעון סער ביטאה את ההבנה שבקונסטלציה הנוכחית החזון הזה לא יתגשם. אז גדי חתר לפריימריז שבהם הוא תכנן לנצח ולהוביל את הקו הזה, אבל בדיאלוג די ממושך מול בני הוא הבין שאין כוונה לייצר תהליך דמוקרטי אמיתי ושבגלל הגוף הבוחר, לא באמת תהיה שם התמודדות במובן המלא של המילה. התחושה של גדי הייתה שיש פה מהלך שמהותו האמיתית היא אשרור המנהיגות של בני ולא באמת פתיחת המקום להתמודד לכולם. לכן, אחרי חודשים ארוכים של התלבטות, החלטנו שהדבר הנכון לעשות הוא לעזוב".

למה לא עשיתם את זה ביחד?
"משיקולים תקשורתיים".

עד כה הציגו הפורשים מודל פרידה קצת אחר. בניגוד לרבים וטובים לפניהם, איזנקוט, כהנא ופרקש הכהן לא גמרו ברע עם מפלגת האם. "לכל אורך הדרך הקפדנו לשמר את יחסי החברות ארוכת השנים עם בני. אין השמצות ואין טענות או אישומים", מחדד כהנא. "להפך, יש לי רגשי תודה לגנץ, שהכניס אותי למפלגה שלו, אומנם באתי עם גדי והוא היה זה שהתעקש על צירופי למפלגה, אבל בסוף קיבלו אותי מאוד יפה ובני אפשר לי תקופת כהונה משמעותית. גם ברמה האישית היה לנו קשר אישי נעים, ואני באמת מחזיק ממנו כאדם שהלב שלו נמצא במקום הנכון".

גנץ אמר שהסיבה לפרישה היא פערים אידיאולוגיים.
"אנחנו לא מזהים פערים אידיאולוגיים עמוקים בין גנץ לאיזנקוט. דבר ראשון צריך להחליף את הממשלה הזאת, שפועלת בניגוד למה ש־80% מהעם רוצה ומבקש. רוב מוחלט בעם רוצה שחרור חטופים, עצירת המלחמה וועדת חקירה ממלכתית. הממשלה פועלת בניגוד לרצון העם, ולכן צריך להחליף אותה. ברור לי שבבחירות הבאות נתניהו ישוב וינסה לקחת את הכיוון של ימין נגד שמאל ויהודים נגד ישראלים וכל הסיסמאות המשסות. הוא הרי אלוף הפיצול והפילוג. לכן אנחנו צריכים לקחת את הכיוון של ברית המשרתים מול ברית המשתמטים ולפעול לקואליציה ציונית רחבה עם קווי יסוד ברוח מגילת העצמאות".

שמשמעה חיבור בין איזנקוט לבנט?
"זו ההתחלה. החיבור ביניהם זו בניית מפלגת שלטון שאליה יסונפו עוד ועוד מפלגות שיודעות לחיות עם קווי היסוד שהמפלגה תגדיר. כך נוכל להקים ממשלה ציונית רחבה בעזרת השם".

מי משניהם יוביל? הסקרים מחמיאים לאיזנקוט, שלא התפטר כדי להיות מספר שתיים של בנט. גם בנט, סביר להניח, לא יוותר על ראשות המפלגה.
"אני בטוח שהם יסתדרו ביניהם".

אולי רוטציה?
"אני לא רואה צורך ברוטציה. מי שיוחלט יוביל, והשני יתייצב מאחוריו בכל הכוח".

ואיפה אתה תמוקם?
"אין שום דיבור איתי על מיקומים. ברור שיש לי אמביציות אישיות, אבל הן משניות ביחס לטובת המדינה".

ואם לא תצליח לחבר בין השניים? איזנקוט כבר התבטא נגד בנט, כשאמר ש"צריך להחליט שראש המפלגה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה, לא לנסות לגנוב תפקיד עם 6 מנדטים".
"זו הייתה אמירה שהפרשנות שניתנה לה מובנת אבל לגמרי לא נכונה. איזנקוט לא התכוון לזה".

אז למה הוא התכוון?
"שבעתיד צריך להימנע מדברים כאלה. זו מוסכמה שרווחת אצל כולם. אני מעריך שבסוף בנט וגדי ירוצו ביחד".

זה מבוסס על דברים שאתה יודע?
"זה מבוסס על דברים שהם יותר ממשאלת לב".

פרישת פרקש הכהן סתמה את הגולל על מפלגת כחול לבן? מאז שעזבתם היא צוללת בסקרים.
"אני לא יודע מה המשמעות של פרישת אורית פרקש מבחינת כחול לבן, אבל מבחינת ההתארגנות של גדי היא חיזוק מאוד משמעותי. מדובר באחת מחברות הכנסת הכי רציניות במשכן, שהייתה שרה מעולה בשלושה משרדים. היא שחקנית מפתח בוועדת הכספים ואחת מחברות הכנסת הכי רציניות ומעמיקות שיצא לי להכיר".

למה היא לא עזבה גם את הכנסת כמוכם?
"כי עזיבה כזו הייתה עלולה לחזק את הקואליציה בחבר כנסת נוסף. היא השאירה לבני גנץ את ההחלטה אם ומתי להתפטר מהכנסת".

איך ההרגשה להיות בחוץ אחרי הרבה מאוד זמן בפנים?
"אני מקווה שזו תהיה פאוזה רגעית. בינתיים אני בהתחלה, ועדיין יש הרבה מאוד אנשים שאני רוצה לפגוש ושרוצים לפגוש אותי. אנחנו יושבים בצוות של איזנקוט ועושים חשיבה ופעילויות וסיורים. הלו"ז שלי עדיין מאוד מלא".

מה בכל זאת השתנה?
"התחושה. להיות חבר כנסת באופוזיציה במציאות הפוליטית העכשווית במדינת ישראל זה לא נעים. הקואליציה מאוד חזקה, עם מעט מאוד נכונות לשיתופי פעולה, ולכן מידת ההשפעה שלנו נמוכה. לא באתי לפוליטיקה כדי לחוקק חוק יום זיכרון לאישיות כזו או אחרת מההיסטוריה של מדינת ישראל. ולכן לא רוויתי נחת מהישיבה כחבר כנסת על הספסלים, ולא הרגשתי שאני מביא את היכולות שלי לידי ביטוי באופן המיטבי. מאז שפרשתי אני מרגיש סוג של הקלה. לפחות אני לא במקום שבו אני מרגיש חסר תועלת".

גם אם לא אמר זאת במפורש, כהנא מכוון בעיקר לחוק הגיוס, שמסב לו תרעומת וכאב במיוחד בעת הזאת. "הניסיונות להעביר את החוק המביש הזה הם ליקוי מאורות ערכי", הוא אומר בצער. "מהחרדים אין לי ציפיות. הם תינוקות שנשבו. הם לא גדלו כמוני על מכתבי יוני, על יהודה קן־דרור במִתלה, ובהמשך על רועי קליין ועמנואל מורנו. אי אפשר לצפות שבן לילה הם יהפכו לציונים והלב שלהם ירטוט לשמיעת 'התקווה' ולמראה דגל ישראל".

אז מי אשם?
"הכשל החמור הוא אצל הפוליטיקאים הציונים, שפועלים תוך כדי מלחמה לאפשר פטור גורף והזדמנות להשתמט מהמצווה והזכות להגן על המדינה. לא יכול להיות שהמשפחות של המילואימניקים מתפרקות, העסקים קורסים, שנות הלימודים יורדות לטמיון ואנשי הסדיר מאריכים את השירות בשנה נוספת, כשהממשלה ששולחת אותם לקרב היא זאת שפועלת בכל הכוח להשיג לחרדים חוק השתמטות.

"לא יכול להיות שבאותו יום שקציני המודיעין של צה"ל עושים את דרכם להחריב שלושה בתים בישראל עם בשורת איוב, באותו זמן ממש הקואליציה מדיחה את יולי אדלשטיין מראשות ועדת החוץ והביטחון ועושה כל מה שהיא יכולה כדי להעביר חוק השתמטות. זה בלתי נתפס. זה כשל ערכי. מסמוטריץ', שהתחמק משירות צבאי ובמקום לשרת שירות משמעותי למד משפטים ואפילו לא תורה, אין לי ציפיות. אבל מחברי הכנסת הציונים ששירתו שירות ציוני כמו משה סלומון, יואב קיש, אבי דיכטר ומשה סעדה אני מצפה שיתקוממו. אני לא מבין איך הם נותנים לחוק כזה לקרום עור וגידים".

הם מייצגים את האמירה שאי אפשר להכניס את החרדים לצבא ברגע אחד, שמדובר בתהליך שצריך להיעשות בהידברות.
"הם צודקים. כל מי שאומר שזה לא יקרה ביום אחד צודק. אבל בדרך שבה הממשלה מובילה את חוק הגיוס זה לא יקרה אף פעם. רואים בבירור שהחוק שהממשלה מנסה להעביר זה חוק שכל תפקידו לקנות זמן. העיקרון הכי בסיסי בגיוס החרדים, שלא הרבה אנשים מבינים אותו לעומקו, הוא סיפור היעדים. הממשלה מתייחסת אל החרדים כאל מכלול, ואל כל שאר המשרתים כיחידים. כשנער חרדי מתייצב בבקו"ם ומקבל דיחוי, הוא עולה על טייס אוטומטי עד גיל 26 שהוא גיל הפטור, ואין לו יותר שום ממשק עם הצבא.

"לגודל האבסורד, הממשלה ממשיכה לדבר על יעדי גיוס, מטילה אותם על הצבא, וכשאין מספיק יעדים מבין החרדים המשתמטים, היא באה בטענות לא אל החרדים אלא אל צה"ל. היא באה לראש אכ"א ואומרת לו, נכשלת. והוא, כדי לעמוד ביעדים, הולך לחפש את החרדים הנושרים בכיכר החתולות. מצד שני הממשלה מתקצבת ישיבות נושרים, שכל מהותן למשוך את הנושרים אליהן כדי שלא יתגייסו. ואיפה ראשי הישיבות המתוקצבות מחפשים את הנושרים הללו? גם בכיכר החתולות. יד אחת מממנת את אי־העמידה ביעדים, ויד שנייה באה בטענות לצה"ל".

מה אתה מציע?
"לשנות את כל התפיסה. להגיד לחרדים, בואו נתחיל עם לומדי תורה. תגידו כמה לומדי תורה יש ותקבלו ואוצ'ר עבורם. כל החרדים יתגייסו לצבא, אלא אם הם שייכים למכסת הלומדים".

אבל החרדים לא מסכימים גם לזה.
"ברור שהם לא מסכימים. לא מזמן נפגשתי עם אישיות חרדית חשובה. הוא אמר לי, הסיפור של בחורי הישיבות זה בכלל לא האירוע. אנחנו לא מפחדים על אלו שלומדים ברצינות בישיבה, הרי להם לא יקרה נזק רוחני גם אם יתגייסו. הם מספיק חזקים. אנחנו הכי מפחדים על אלו שלא בישיבות, כי רמת הרוחניות שלהם נמוכה והצבא יאפשר להם לצאת מהמסגרת לגמרי. זו התרמית הגדולה. ולכן הרב יצחק יוסף אמר במילים מאוד ברורות, גם אם מישהו לא לומד בישיבה, אוי ואבוי אם הוא יתגייס לצבא".

הבעיה מתחילה כבר עם הנחת היסוד, למה לומדי תורה זכאים לשחרור ולומדי אוניברסיטאות חייבים להתגייס? ולמה לימוד התורה סותר גיוס צבאי?
"מי כמונו בציבור הדתי־לאומי יכולים להגיד שיש מודל אחר שבו האנשים גם משרתים בצבא וגם לומדים תורה ברמות הכי גבוהות. בציונות הדתית, הציבור כמובן, לא המפלגה, אנחנו מוכיחים שיש שילוב כזה. יונתן לובר וסעדיה דרעי הי"ד למשל, היו מוצאים דף יומי ולומדים בין הסתערות להסתערות. זה מודל של קידוש השם לעומת חילול השם הנורא שעושים אחינו החרדים. אני חושב שכולם צריכים להתגייס לצבא, ואם יש חבורה של עילויי העילויים שייקחו את עולם התורה על הגב שלהם ויהיו הרבנים הראשיים הבאים, להם ניתן פטור, עם זה אפשר לחיות, לא עם חברה שלמה שבשם לימוד תורה משתמטת משירות צבאי".

אז מה הפתרון?
"לשנות את השפה. מיעדי גיוס, שמתייחסים לחרדים כקולקטיב, לעבור למכסות לומדים, שמתייחסות לחרדים כפרטים. ברירת המחדל היא שכל חרדי שלא מקבל פטור – מתגייס. זה צריך לבוא עם סנקציות אחרות לגמרי, כי הסנקציות של היום על איסור הוצאת רישיון נהיגה ויציאה מהארץ הן החלום של משגיחי הישיבות. הרי התקנות שלהם כוללות איסור יציאה לחו"ל והוצאת רישיון נהיגה. זו עבודה בעיניים. התחייבות לסנקציות כלכליות רק בעוד חצי שנה אם לא נעמוד ביעדים היא עוד דחייה ועוד דחייה, כשהחרדים דורשים להחזיר מראש ומיד את כל התקציבים של הישיבות והמעונות עוד לפני שחרדי אחד התגייס. זה מראה שהם לא תמי לב".

החרדים אומרים בפירוש, נמות ולא נתגייס.
"בשנת 2003 היה פה שר אוצר לא רע, נתניהו, שהוכיח שגם אחינו החרדים מאוד־מאוד מושפעים מתמריצים כלכליים בדגש על סנקציות. ברגע שקיצצו את הקצבאות, הם התחילו לעבוד והילודה ירדה, כי הם הבינו שהם לא יכולים להחזיק את העסק בעצמם במספרים הקודמים. גם עכשיו צריכים לפעול באופן הזה".

בשבוע שעבר נעצרו מספר חרדים עריקים, והרחוב החרדי התגייס מיד למענם והחל בהפגנות ובאיומים כלכליים על הממשלה והציבור.
"הסיפור הפלילי שרודף חרדים ומכניס אותם לכלא מיותר. החוק צריך להיות שוויוני. מעכשיו, כל מי שלא קיבל פטור לא יקבל שום הטבה, לא הנחה במעונות ובארנונה, לא אישור לעבוד בשירות הציבורי, לא דרכון ולא רישיון".

הצבא בכלל מסוגל לקלוט מסה של חרדים?
"זה חייב לבוא בד בבד עם התאמה של הצבא לאורח החיים החרדי. אי אפשר לבוא בדרישות לאחינו החרדים להתגייס כל עוד לא בנינו להם מסגרות עם שמירה על אורח חיים חרדי לעילא ולעילא, כדי שייצאו מהצבא בדיוק כפי שנכנסו. גם זה קשה לאנשים מסוימים. כשהייתי בוועדת החוץ והביטחון והתקיים על זה דיון, מרב מיכאלי אמרה, אין כזה דבר יחידה צבאית שאין בה נשים, אמרתי לה, חברתי מיכאלי, את בעצם אומרת שאת לא רוצה לגייס חרדים".

המודל הוא היחידות החרדיות הקיימות, כמו למשל חטיבת החשמונאים?
"כן. היא מותאמת, יש חרדים שאפילו לא רוצים להגיע אליה, כי אסור בה סמארטפון ומי שלא קם לתפילה זורקים אותו. עד כדי כך הדרישות החרדיות שם חמורות".

ליברמן אמר שמי שלא יתגייס לצבא לא יוכל לממש את זכות ההצבעה.
"אני חושב שזה קיצוני מדי. הסנקציות שדיברתי עליהן יעשו את העבודה. במדינה דמוקרטית צריך להיזהר עם הזכות הכי בסיסית לבחור ולהיבחר. כשמתחילים לגעת בזה, אי אפשר לדעת איפה זה ייגמר".

מה דעתך על עבודתו של יולי אדלשטיין עד להדחתו?
"יולי הצליח לשמור על עמוד השדרה שלו. בסוף, החוק שדובר עליו הוא חוק שכל מי שמבין טיפה בנושא הזה יודע שהוא חוק שנועד למשוך זמן. לשמחתי אדלשטיין הבין את הדחיפות והצורך של הצבא באנשים וידע שאין לנו זמן למשחקים. הוא החזיק מעמד מול הלחצים הקשים שהופעלו עליו עד להדחתו".

אתה מייצג את הציבור הדתי־לאומי שתרומתו, חלליו ונפגעיו במלחמה הזאת עולים בהרבה על שיעור התרומה בכלל החברה הישראלית.
"בשנים האחרונות המגמה מוכיחה שהאחוזים של הציבור הדתי־לאומי ביחידות הלוחמות הולכים ועולים. בעיניי זו מגמה עצובה. בכל פעם שהיה מסתיים קורס קצינים והיה כתוב ש־50% הם חובשי כיפות סרוגות, אז היו כאלה אצלנו במגזר שהפכו את הנתונים לחגיגה. אבל אני אמרתי לעצמי שזה מראה על תהליכים לא טובים בחברה, כי הרי אין אצלנו איכויות שאין בציבורים אחרים. זה רק עניין של החלטה כמה אתה מוכן להשקיע ולהיות חלק בזכות להגן על המדינה. מצב חברתי מתוקן הוא כזה שבו על מגרש המסדרים בסיום קורס קצינים ניצבת אותה הנציגות של אותה החלוקה בחברה הישראלית. בפועל זה לא קורה, לא כי אנחנו הכי טובים אלא כי האחרים ויתרו".

כהנא היה בעברו טייס קרב, וככזה, הוא מתבונן גם על מכתב הטייסים באקט שהיו שתפסו אותו כסרבנות והיו שראו בו אמצעי מחאה לגיטימי, וגם על הפעילות המזהירה באיראן של הטייסים שחבר הכנסת קרעי שלח בשעתו לעזאזל. "מאז ומתמיד חשבתי שאלה שמערבים את הצבא בעניינים פוליטיים עושים שגיאה", הוא אומר. "חשבתי שהקריאות להפסקת ההתנדבות אינן נכונות, כי כל מה שקשור לביטחון המדינה חייב להישאר מחוץ לדיון הפוליטי. אבל באותה נשימה ידעתי שכאשר תישמע האזעקה הראשונה, לא יהיה אחד שיישאר בבית וכולם ירוצו לטייסת לקום ולהילחם כאריות. אומנם הייתי מודאג מהיכולת של חיל האוויר להמשיך לשמור על הכשירות אם המחאה הייתה מתארכת עוד ועוד, אבל אז הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים של כל הצדדים".

לאחרונה גוברים הקולות הסבורים שהמלחמה בעזה מדשדשת, גם אתה סבור כמוהם?
"בוודאי שכן. אפילו הרמטכ"ל אומר שיעדי המלחמה הושלמו ושספק אם התוכנית לכיבוש עזה נכונה. הניסיון מצד אחד לשחרר את החטופים ומצד שני להשמיד את חמאס באיזו מלחמת הכרעה לא הולך ביחד. אתה לא יכול ביד אחת לדרוש ניצחון מוחלט וביד השנייה להכניס מאות משאיות אספקה לחמאס שיחזקו אותו. ביררתי ממקורות יודעי דבר, ומתברר שמחצית מהאספקה מגיעה לידי חמאס".

אם יעדי המלחמה הושגו, מה האינטרס להמשיך אותה?
"אני נותן את הקרדיט למי שרוצה ניצחון מוחלט שהוא אכן מצפה לזה, אבל במציאות הנוכחית זו משימה בלתי אפשרית. ואת זה לא אני אומר, אומרים הרמטכ"ל הקודם – מילא הוא, שחשבתם שהוא תבוסתן ולא רוצה לנצח ומיניתם תחתיו מישהו אחר והחלפתם את כל צמרת הפיקוד – אבל גם הם והרמטכ"ל החדש אומרים את הדברים בקולם וטוענים שאולי הסיפור הזה של עיר הומניטרית זה רעיון אווילי. גם העולם כבר לא יכול לשאת יותר את מה שקורה בעזה, גם בתוך ישראל יש התמרמרות גדולה בציבור ו־80% ממנו רוצה לעצור את המלחמה כדי לעשות עסקת חטופים".

אפשר להכניע את חמאס ולשחרר את החטופים? זה לא מטרות סותרות?
"לא. כדי להכריע את האויב צריך לפגוע בו בנקודות שבהן יש עכשיו חטופים. אי אפשר להילחם שם בלי לסכן את החטופים. ולכן אי אפשר להגיע לניצחון מוחלט כל עוד חמאס מחזיק בחטופים, אלא אם המשמעות של מי שמפנטז על הניצחון המוחלט היא הרג החטופים. אני לא מכיר טייס או מפקד שיגידו לו לירות פגז לבית שיש בו חטופים והוא יסכים לזה".

הממשלה לא שומעת את הדברים הללו מהדרג הצבאי?
"כמו יהודי טוב אני רוצה לענות לך בשאלה. כבר לפני שנה עמדה עסקה על הפרק שהייתה עוצרת את המלחמה ומחזירה את כל החטופים ומצילה על הדרך כמה שנהרגו בינתיים. כל הקבינט, כאיש אחד, הצביע בעד העסקה. איזנקוט וגנץ הפצירו בנתניהו להביא אותה להצבעה בממשלה, בידיעה שגם בממשלה יהיה לעסקה רוב מוחלט. אבל נתניהו לא עשה את זה, כי הוא הבין את ההשלכות למעשה כזה. נתניהו הבין שאם הוא הולך לעסקה, הממשלה שלו תיפול. ואת זה לא אני אומר לך אלא סמוטריץ' ובן גביר אמרו בקולם, כל אחד בנפרד. הם הודיעו לנתניהו שאם הוא הולך לעסקה הזו אין לו ממשלה".

למה אם כך הצבא לא ממליץ לעצור את המלחמה?
"הסיבה הערכית היחידה בעיניי שמצדיקה יציאה למלחמה וסיכון חיים היא העובדה שממשלה נבחרת וחוקית שלחה אותך לעשות את זה. אם כל אחד יחליט בעצמו מהן הסיבות שבגינן הוא לא מוכן או כן מוכן לסכן את חייו במלחמה, אז אין לנו שום סיכוי לקיים פה מדינה. כך בדיוק יצאו קיבוצי השמאל למלחמת לבנון הראשונה וסיכנו את חייהם במלחמה שהם הכי לא האמינו בה, וכמו שבני הציונות הדתית ביצעו את ההתנתקות בשליחות הממשלה. אתה לא יכול לבחור את המשימות שלך. אתה יוצא למלחמה גם אם אתה הכי לא מסכים לה בעולם כדי שנוכל להמשיך לקיים את המדינה".

אז איפה עובר הגבול?
"עד שהרמטכ"ל לא מרים דגל שחור או מתפטר, אני סומך עליו לגמרי. לצערי הרב יש פה ממשלה שכרגע נשלטת בידי בן גביר וסמוטריץ', אבל זו הממשלה שנבחרה, וכל אחד מהאנשים המשרתים בצבא בסדיר ובמילואים צריך לצאת ולבצע את הפקודות שלה כל עוד הן לא פקודות בלתי חוקיות בעליל. המלחמה הזו צריכה לעצור, וכרגע יש ממשלת מיעוט שנשענת על מיעוט שרוצה להמשיך במלחמה בניגוד לרצון העם שמשתקף בכל הסקרים. אז אין לי ציפיות מסמוטריץ' ובן גביר, יש לי טענות כלפי ראש הממשלה, שיודע שיש לו רוב שרוצה משהו אחר ועדיין ממשיך לפעול על פי רצונותיהם".

סמוטריץ' ובן גביר יהודים חובשי כיפה, המפלגה של סמוטריץ' מתיימרת לייצג אותך, איך ייתכן שאין לך טענות כלפיהם?
"סמוטריץ' מתיימר לייצג את הציונות הדתית שתמיד דגלה בשילוש הקדוש של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. אבל כדי להשיג הישגים ביהודה ושומרון, סמוטריץ' מוותר על שתי הצלעות, תורת ישראל ועם ישראל. על התורה, כשהוא מוותר לחרדים ונותן להם שליטה מוחלטת על דת ומדינה; ועל העם, כשהוא מוביל מדיניות שמנוגדת לרצון 80% מהעם. אני חושב הפוך ממנו ומבן גביר, וכך גם רוב הציונות הדתית, אבל הם מייצגים אידיאולוגיה שנשענת על פסקי הלכה של רבנים שאני חולק על עמדתם. הבעיה שלי היא עם נתניהו, שנכנע לדרישותיהם".

מה דעתך על האמירה של ליברמן שחיילים מתים על מזבח שימור הקואליציה?
"אני חושב שהמלחמה הזו נכפתה עלינו, והחיילים עושים בה משימות בעלות משמעות. גם כשהמלחמה תיעצר יהיה צורך לנקות את הפרימטר כדי שנוכל להגן על יישובי העוטף".

והאמירה של יאיר גולן שמדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב? ומכתב האומנים?
"מהניסיון שלי, צה"ל עושה כל מאמץ להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. אלו שעושים שימוש ציני בנשים ובילדים הם מחבלי חמאס, שמכירים את הרגישות הישראלית לחיי אדם ומנסים להתחבא מאחורי נשותיהם וילדיהם. אנחנו רואים שאפילו המפקדות ממוקמות מתחת לבתי חולים, והגיע הזמן שהילדים, הנשים והחולים של האויב יהיו חשובים לו יותר מאשר לנו. ועדיין אנחנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים תוך שאנחנו נלחמים במלחמה הצודקת בתולדותינו".

כהנא סבור שההגדרה "עסקה בכל מחיר" ריקה מתוכן בדיוק כמו הניצחון המוחלט. "צריך ללכת לעסקה כוללת במחירים כבדים מאוד למדינת ישראל בשל המחויבות שלנו לחטופים ומתוך הבנה שלא נוכל להכריע את חמאס עד שהם יחזרו הביתה", הוא נחרץ. "הפקרה של החטופים, חס ושלום, תגרום לפצע חברתי שנתקשה להתאושש ממנו. הסרטונים שחמאס פרסם לפני שבועיים שוברי לב ומראים לכל הציבור והעולם את מה שידענו על המצב הקשה של החטופים. החזרה שלהם תוכל להתבצע רק בעסקה, ולכן על מדינת ישראל ללכת לעסקה גם במחירים כבדים".

המתנגדים טוענים שאם נשחרר אלפי מחבלים תמורת חטופים בודדים, בהמשך הם ירצחו מאות.
"בעיניי זה הטיעון הכי חזק שיש למתנגדי העסקה. מחבלים שחוזרים לסורם היא טענה כבדת משקל, אבל אפילו בהלכה יש בריא ושמא, בריא עדיף. האמביציה של המרצחים להרוג בנו לא תשתנה, ונצטרך לעשות הכל כדי להתמודד מולה מתוך הפקת לקחי 7 באוקטובר. אנחנו לא במצב אידיאלי. יש לנו חטופים שצריך להחזיר הביתה. חיילי צה"ל מסכנים את חייהם בשביל המשימה הנעלה זו. כשהייתי חייל בסיירת מטכ"ל, התאמנתי מדי יום לחלץ בני ערובה וידעתי שאסכן את חיי כדי לחלץ אזרחים וחיילים.

"זה ניהול סיכונים, יש מכלול רחב של אתגרים ומולם עומדת מציאות אחת: יש חטופים שצריך להחזיר הביתה. הבן של גדי איזנקוט הלך להביא גופות של חטופים ונהרג. זו משימה שמצדיקה את עצמה? אני אומר לך שגדי אומר שכן, שזו הייתה משימה מוצדקת, כי העם היהודי לא משאיר את חיילינו חיים או מתים באדמת אויב. אז כן, זו משימה מסוכנת שלפעמים משלמים עליה, אבל אל מול המשימה הערכית, הקדושה, של החזרת החטופים אנחנו לוקחים סיכונים".

אתה בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית?
"אני די משוכנע שההחלטה הראשונה של הממשלה הבאה שתיבחר היא להקים ועדת חקירה ממלכתית. השופט סולברג, שהציע להיות חלק משמעותי בהקמתה כבר היום, היה צריך להניח את דעתם של אלה שמתנגדים לכל מה שקורה במערכת המשפט ותולים את התנגדותם לוועדת החקירה בזה. צריך להקים ועדת חקירה. כל הבריחה הזו מאחריות של נתניהו היא כשל ערכי בלתי נתפס. זו פעם ראשונה שאני רואה מנהיג או מפקד שעסוק בכל כוחו בלקיחת קרדיט על כל הצלחה קטנה כגדולה ובבריחה מכל כישלון קטן או גדול.

"הכשל הערכי הזה מחלחל מטה. כי אם ראש ממשלה מתנהג ככה, אז למה שהשרים, חברי הכנסת, המפקדים, החיילים או הציבור לא ינהגו כמוהו. זו התנהגות עלובה של ראש הממשלה ואות קין על כל מה שהוא מייצג. אנשים אומרים, תראו איזה יופי, איך הוא קיבל החלטות נהדרות שהביאו לתקיפה באיראן. ואני אומר, מנהיג ראוי לקרדיט על דברים טובים אם הוא לוקח קרדיט גם על כישלונות. אבל אם הוא בורח מאחריות לכשלים, הוא לא יכול לדרוש קרדיט על הצלחות".

חנוך מילביצקי?
"לח"כ מילביצקי קיימת חזקת החפות, אבל כאשר מדובר במינוי לתפקיד כל כך משמעותי בכנסת ישראל, היה נכון להמתין עם המינוי".

איימן עודה?
"הייתי בין אלו שחתמו על יציאת ההליך לדרך, כי חשבתי שאיימן עודה חצה את הגבול באמירותיו. מגיע רגע שאי אפשר להסכין עם העובדה שחבר פרלמנט לוקח את הצד של האויב ומזדהה איתו. יש גבול לכל תעלול. אבל האלימות שנהגו בו היא לא הדרך. זו בושה. אלימות היא מחוץ לתחום".

הנשיא טראמפ?
"ידיד גדול של מדינת ישראל וצריך להודות לו על כל הדברים שעשה ופעל למענה. אבל באותה נשימה צריך לדרוש ממנו שלא יתערב בענייניה הפנימיים. יש לנו דמוקרטיה שהיא עדיין חזקה ויציבה, יש לנו בית משפט שהוא עדיין עצמאי, ואנחנו צריכים לעמוד על כך שהוא לא יתערב בזה, יחד עם הכרת הטוב על התמיכה, שאגב עולה בקנה אחד עם האינטרסים של ארצות הברית".

הדחת היועמ"שית?
"כל מי שעוסק בנושא הזה של הדחת היועמ"שית, יש לו רק מטרה אחת מול העיניים והיא לפלג ולשסות את העם בישראל. זו אותה ההתנהגות שכל כך אופיינית לנתניהו, שהוא כל כך מומחה בה. הרי כל תינוק מבין שהיועמ"שית לא תודח, שהאירוע ייעצר בבית המשפט, אז למה לעסוק בזה וללבות את אש המחלוקת, מה, נגמרה המלחמה? החטופים כבר חזרו הביתה? הייתה כבר ועדת חקירה? תושבי הצפון והדרום חזרו לביתם? זהו, אין לנו מה לעשות חוץ מללבות את האש, להשפיל, לבזות, להסית?

"המקום הייחודי שלי בפוליטיקה הישראלית הוא שאני רגל פה רגל שם. עד גיל 18 גדלתי בציונות הדתית, מושב דתי, חניך ומדריך בבני עקיבא, ישיבה תיכונית, ומגיל 18 עברתי לאזור הכי שמאל־ליברלי: סיירת מטכ"ל וטייסות חיל האוויר שברבות מהן הייתי הדוס הראשון שהטייסים ראו בחייהם. בכל שבת אני קורא גם את העיתון 'מקור ראשון' וגם את 'הארץ'. וכשאני קורא את עיתון 'הארץ' אני מבין בכל רמ"ח איבריי מה מרגיש הקורא הממוצע כשהוא שומע על הפגיעה ביועמ"שית. אני מסביר לחברים שלי בבית הכנסת שמבחינת קוראי 'הארץ' ומבחינת החברים שלי בטייסת, הניסיונות לפטר את היועצת המשפטית דומים למצב שבו מחר בבוקר תקום ממשלה שתחליט לפטר את הרב הראשי לישראל כי הוא פוגע בדמוקרטיה. בעיניי כל העיסוק הזה בהדחת היועמ"שית מיותר בדיוק כמו העיסוק בנבצרות של נתניהו. זה וגם זה לא יקרה".