מאז ומעולם ילדים שנאו ללמוד ולשנן והעדיפו לשחק ולהשתולל. בינינו, אם לא היה צריך להתפרנס, סביר להניח שגם אנחנו היינו מעדיפים את האופציה הזאת. אלא מה, לילדים בניגוד אלינו, אין תמריץ כספי שיגרום להם לקום כל בוקר ולזנק על הספרים, ולא אחת אנו נדרשים להיות יצירתיים ולהציע להם תגמול.
הראשון שאימץ את שיטת השוחד הקולינרי היה נזיר איטלקי שהמציא מאפה פריך מבחוץ ורך מבפנים (פרטיולה) אותו נתן כפרס לתלמידים ששיננו היטב את התפילות. לימים, התגלגל המאפה האיטלקי המודרני (ברציולה) אל השכנות באירופה, ועם השנים הפך למומחיות גרמנית (פרעצל) לצד פרשנות יהודית (בייגל).
עם גלי ההגירה הגדולים בתחילת המאה הקודמת מאירופה לארצות הברית, הגיע גם הפרעצל. אם תחשבו על זה לעומק, ללא כל אותם מהגרים שהגיעו לאורך השנים, העיר ניו יורק לא הייתה הטעימה והמשמינה בעולם.