מתווה חוק הגיוס החדש: כניעה פוליטית במסווה של רפורמה

למה שהפעם זה יצליח? בגלל הסנקציות? הסנקציות המדוברות הן אחיזת עיניים.

הן שוב לא פוגשות את הפרט החרדי. אין שום אדם שיעמוד מול המראה וישאל את עצמו: האם כדאי לי להמשיך להשתמט ולשלם את המחיר? במקום לקבוע שמי שמחליט להשתמט לא יקבל סיוע בדיור, לא יוכל לקבל סיוע במעונות, לא יהיה זכאי להטבות שונות, דוגמת הנחות מפליגות בארנונה – שוב הולכים על מסלול של יעדים קהילתיים וסנקציות מוסדיות – שלילת אחוזים מתקציב הישיבה או מהתקציב הכולל של סבסוד המעונות.

לא נוגעים לאיש בכיס. ואם לא נוגעים לך בכיס – למה שתצא מהבית? ואם יהיו מעטים שיבואו, האם צה"ל יקבל לוחמים חדשים? האם יהיו אלה צעירים לוחמים בני 18-20, או שאולי אבות צעירים בני 26, שצה"ל ייאלץ גם לשלם להם תשלומי משפחה גבוהים ולשחרר אותם לחופשות בכל שבוע?

ולאן הם יתגייסו? כדי להקל על חיילי המילואים עכשיו, צה"ל צריך לוחמים ביחידות השדה. חרדים שישתלבו בעוד 3 שנים בשירות אזרחי במד"א או בזק"א זה חשוב, זה לא יעזור לחיילי המילואים ששוכבים עכשיו בעזה או בגבול סוריה.

המתווה הזה הוא כניעה לדרישות החרדים, והוא מסיג אותנו לאחור בשתי המטרות שאמורות להנחות את כל מי שרואה עצמו נושא באחריות לעתיד מדינת ישראל. המטרה הראשונה והדחופה היא סיוע מיידי לצה"ל לעמוד במשימתו.

המטרה השנייה נוגעת לעתידנו המשותף. היחסים בין מדינת ישראל לחברה החרדית חייבים להשתנות. אם אנו חפצי חיים, אנו מוכרחים לצעוד בכיוון של הפסקת תמיכה מדינתית במי שאינו תורם לביטחון ולכלכלה.

מנסחי המתווה הסתכלו ללוחמים בעיניים בעת דיוני הוועדה וכעת דוחפים להתעלם מהם ולהותיר אותם בצד הדרך. אם יחוקק חוק כזה, המחיר לביטחון ולכלכלה הלאומית עלול להיות בלתי נסבל ובלתי הפיך.