הפיקוד העליון של צה״ל פועל בכבדות, בקיבעון מחשבתי, בחוסר תחכום, בחוסר יצירתיות ובאי יכולת ליצר מהלכים חדים להבאת ההכרעה. מה כן הוא עושה? מנסה לשרוד, תוך הליכה על קצות האצבעות כדי לא להרגיז אף אחד: לא את האמריקאים, לא את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שרואה מולו רק כמה עזתים עם קאלצ'ינקוב וכפכפים, ואפשר מבחינתו להמשיך להילחם עד הניצחון המוחלט (כנראה כשנכבוש את מפעל הכפכפים של החמאס בעזה).

גם לא את שר הביטחון ישראל כ"ץ, שלא ברור עדין מה חלקו במערכה ומה האסטרטגיה שהוא מוביל כשר הביטחון של מדינת ישראל. לא את שרי הימין הקיצוני שחולמים רק על כיבוש ויישוב עזה, סיני, ואם אפשר גם את דמשק וביירות. ביום חמישי במהלך סיור בחאן יונס סיפרו מפקדים ולוחמים מחטיבה 7 של השריון על מהלך ההפקעה של אוגדה 98 בחאן יונס. 

מפקד גדוד 77 סא״ל ד׳ סיפר על האתגרים בשבועות האחרונים גדוד 77 פרץ את הדרך בהתקפה החטיבתית וכבש שטחים משמעותיים צפונית לחאן יונס. הגדוד פרץ מסדרון שאפשר לכוחות נוספים להיכנס ולכבוש שטחים חשובים כדי לאפשר את ההתקפה שלנו לעומק ולעמוד ביעדים שלנו לקחת מחמאס נכסים משמעותיים מעל ומתחת לקרקע. אנחנו מבססים את השליטה המבצעית שלנו בצורה חזקה ואנחנו לוקחים לחמאס נכסים בצורה שיטתית, דברים שלא תמיד ידענו לעשות. באנו עכשיו מאוד מפוקסים ומאוד חדים ואנחנו מביאים הישגים גדולים בזמן קצר.

העובדה שצה"ל תמרן מספר פעמים קודם אפשרה לנו להיכנס בצורה יותר חלקה וטובה פנימה הפעם. חמאס כמובן התכונן לזה שנגיע, רוב מה שחמאס עושה זה למלכד צירים ובתים, כולל בתים של אזרחים ומוסדות אזרחיים. הוא מנסה למלכד כמעט כל בית בדרך. הם מנסים לבצע מארבי חבלה ולסגת לאחור, מתוך הבנה שהם לא ממש מסוגלים להתמודד עם כוחות צה"ל שמתמרנים מולו.

לאור זה שחמאס יותר חלש מבעבר נתקלנו הפעם פחות בקרבות פנים מול פנים. חמאס עדיין קיים, הוא עוד נלחם, אבל הוא יותר חלש מבעבר. הוא קיים בעיקר במארבי חבלה ובניסיונות לייצר הצלחות טקטיות כמו ירי RPG נקודתי. "חמאס כארגון שמנסה לעצור את ההתקפה הצה"לית כבר לא קיים״, את הדברים אמר מפקד הגדוד שעות בודדות לפני האסון שבו נפלו הלוחמים. צה״ל יודע שכל מבנה בעזה הוא או ממולכד, או מתחתיו פירי מנהרות, או שהוא עמדות צליפה ושטח התארגנות של חמאס. 

עם המידע הזה לא ברור איפה ההגיון הבריא לשלוח צוות לוחמים להיכנס ולטהר מבנה? מה ההגיון המבצעי? מה התכלית לכך חוץ, סליחה על ההקצנה, מלשחק ״רולטה רוסית״ בחיי הלוחמים. אין בהחלטה להיכנס ולטהר מבנה כל הגיון מבצעי. ושאף אחד בצבא לא יכול לומר זאת לאף אמא של חייל. צה״ל רוצה להתקדם ולכבוש שטח? זה בסדר. עמוד האש צריך להיות כזה שכל מבנה בין אם הוא בן קומה אחת, שלוש קומות או גורד שחקים בין 20 או 30 קומות דינו אחד: הקרסה!

זה חייב להיות עצות לחימה לפני התקדמות הכוחות. אפשר להקריב בירי פגזי תותחים, בהפצצות חיל האוויר, בירי טנקים, בירי טילים נגד טנקים, אגב, עכשיו שהספרדים ביטלו רכש של כמה אלפי טילים כאלה ניתן להעביר אותם להרחבת ההצטיידות עבור צה״ל בתמרון. צה״ל לא יכול להרשות לעצמו שבמרחב הפעילות שלו יעמדו מבנים ובתים. רוצים לחקור את התת קרקע מתחת למבנים? אין בעיה. ניתן לבצע אחרי שהמבנה הוקרס, ארבע, חמש או עשר קדיחות בקרקע. ולהתחבר למנהרה בצמוד להריסות של המבנה שהוקרס ולחקור אותה כמה שרוצים. 

אגב, העובדה שאין לצה״ל נפגעים רבים עוד יותר מקריסות בנינים היא רק נס השגחה משמיים. מפקדי צה״ל פועלים בחוסר הרצינות הנדרשת כאשר הם מאפשרים לכוחות לשהות במבנים אקראיים בשטחי הלחימה והופכים אותם למגננים עבור הכוחות והמפקדים. זאת מבלי שהמבנים עברו ההערכה של מהנדסים. מדובר במבנים שעברו פגיעות מפיצוצים וירי, שהקירות בחלק מהמקרים לא נאחזים בחוגרות ובעמודי הבטון.

האדמה מתחת לא תמיד יציבה ולא ברור אילו תוואי מנהרות מתחת למבנים כך שפיצוץ מנהרה תת קרקעית או מבנה סמוך עשויה לטלטל את המבנים המאכלסים את הלוחמים והמפקדים במגננים. במטה הכללי של צה״ל יש קיבעון. כמעט שנתיים צה״ל נלחם ברצועת עזה. הוא עושה כבר כמעט שנתיים את אותן פעולות, מגיע לאותם מקומות, נלחם באותה שיטה. צה״ל עומד במקום כבר כמעט שנתיים. הוא לא מצליח להביא את התוצאה הרצויה.