פרופ' סטפני ויסל מאוניברסיטת פן סטייט, שהייתה בין החוקרות הראשיות בניסוי, הסבירה שהגלים שנקלטו היו אמורים להיבלע בסלע ולא להופיע כלל בנתוני המדידה. כדי להגיע לנקודה שבה זוהו, הם היו צריכים לחדור אלפי קילומטרים של קרום כדור הארץ ולהישאר בעוצמה מספקת- תרחיש שסותר את חוקי הפיזיקה המוכרים לנו.
"זו מעין חרב פיפיות", אמרה ויסל. "אם הצלחנו לזהות ניטרינו, זה אומר שהוא שרד מסע בלתי נתפס דרך היקום, אולי אפילו הגיע מקצה היקום הנצפה, בלי להתנגש בשום דבר בדרך".
הבעיה? החוקרים לא הצליחו לשחזר את הממצאים בשני ניסויים עצמאיים שבוצעו לאחר מכן. מה שמעלה אפשרות מטרידה: ייתכן שהגלים שקלטו כלל לא היו ניטרינו, אלא משהו אחר לגמרי.
היו מי שהציעו שמה שקלטו החוקרים הוא "חומר אפל", הרכיב המסתורי, חמקמק וההיפותטי שאינו פולט אור, לא נמדד ישירות, לא ניתן לצפות בו ישירות, אך מניחים את קיומו כדי להסביר תופעות כבידתיות ביקום והוא מהווה את רוב החומר ביקום. אבל בשלב הזה זו רק תיאוריה, בלי כל ביסוס מדעי ממשי, והתעלומה בעינה עומדת.
ויסל עצמה נותרת ספקנית: "יכול להיות שאנחנו נתקלים באפקטים לא מוכרים של התפשטות גלי רדיו בסביבה קפואה, או בתופעות שקשורות לקו האופק, גם כאלה שאנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף", הודתה. "בדקנו כמה תרחישים כאלה ועדיין לא מצאנו תשובה משכנעת למה שגילינו".
עד אז, הגלים שבקעו ממעמקי הקרח באנטארקטיקה ממשיכים לבלבל את הקהילה המדעית ולגרום גם לפיזיקאים הכי ציניים להרים גבה.