משבר בין רוסיה לאזרבייג'ן בעקבות מות אחים אזרים במעצר

אזרבייג'ן הייתה רפובליקה סובייטית בתקופת ברית המועצות, והפכה לעצמאית עם קריסתה ב-1991. היא החלה להתקרב למערב בפיתוח משאבי הנפט והגז העצומים שלה, ומוסקבה תמכה בבדלנים הארמנים במלחמת נגורנו-קרבאך הראשונה שנמשכה מ-1992 עד 1994, ושבה אזרבייג'ן הובסה. אך כשאילהם אלייב ירש את השלטון מאביו ב-2003, השליט הצעיר, שחונך במוסקבה, הצליח למצוא שפה משותפת עם פוטין.

ב-2020, רוסיה עמדה מנגד כשאזרבייג'ן השתלטה מחדש על שטחים נרחבים מנגורנו-קרבאך ולא סייעה לבעלת בריתה ארמניה. ניצחון זה שינה את מאזן הכוחות בדרום הקווקז, ואלייב החל לראות את עצמו כשחקן אזורי גם מבחינה צבאית כשהוא נהנה מסיוע בנשק מתקדם מישראל וטורקיה.

פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022 המשיכה להחליש את השפעתה של מוסקבה באזור, עם איבוד תשומת הלב שלה לטובת הבוץ האוקראיני. שנה לאחר מכן, השלימו האזרים את כיבושו מחדש של חבל נגורנו-קרבאך, והנחילו תבוסה קשה לארמניה, שהתרחקה אף היא ממוסקבה.

למרות חילוקי הדעות, מוסקבה שמרה על קשרים הדוקים עם באקו, בין היתר בשל תפקידה של אזרבייג'ן בנתיבי אנרגיה ותחבורה מרכזיים, כולל מסדרון המקשר את רוסיה לשווקים אסייתיים.

זאור שירייב, חוקר ממרכז קרנגי לרוסיה ואירואסיה, אמר לרשת BBC שאזרבייג'ן חוששת מהשפעה מחודשת של רוסיה על גיאורגיה, המונהגת על ידי ממשלה סמכותנית הידידותית לקרמלין. בנוסף לכך, הוא אמר שבבאקו מתנגדים להתחזקותם של פלגים פרו-רוסיים בארמניה, במיוחד אלו המתנגדים למאמצי הפיוס ההיסטוריים בין המדינות.

לדבריו, חילופי ההאשמות הפומביות של אזרבייג'ן עם רוסיה "נועדה ככל הנראה לשלוח מסר שהיא כבר אינה מוכנה לקבל את פעולות רוסיה באדישות, במיוחד כשאינטרסים שלה עצמה מושפעים".