מרד השבט: סדק ביסודות הרשות הפלסטינית או סימן לבאות?

המהלך המוצע על ידי קבוצת המנהיגים המקומיים מבקש להוביל למעשה לכינונה של אוטונומיה שלא בזיקה לרשות הפלסטינית. הרעיון מתכתב עם רעיון האמירויות של ד"ר מרדכי קידר, אך עומד גם בזכות עצמו. ספק רב אם יתממש בסופו של יום, אלא שגם אם לא יתממש, הוא בהחלט משמעותי ומשפיע. השפעתו היא בעצם הנירמול של רעיונות או פרדיגמות אלטרנטיביות לפרדיגמת שתי המדינות ברוח הסכמי אוסלו, שלמעשה כבר איבדה את תקפותה ומחייבת פרדיגמה חדשה תחתה. מרחב השיח בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתרחב. למול פרדיגמת שתי המדינות ברוח הסכמי אוסלו צצות ועולות פרדיגמות אלטרנטיביות כדוגמת תוכנית ההגירה מרצון של הנשיא טראמפ, פרדיגמת האוטונומיות האזוריות, תוכנית המאה של הנשיא טראמפ ורעיונות לטיפול בשאיפות הלאומיות הפלסטיניות במסגרת הארכיטקטורה האזורית החדשה ושמהותן אינה בהכרח מדינה פלסטינית ברוח השאיפות העכשוויות של ההנהגה הפלסטינית. כך למשל, פדרציה פלסטינית מוחלשת הבנויה משתי פרובינציות – עזה ושטחים בגדה המערבית, ללא קשר פיזי ביניהן ושיכולה בהמשך להפוך לחלק מקונפדרציה ירדנית-פלסטינית.

חשיבותה של היוזמה אינה בהכרח בסיכויי מימושה, שכנראה אינם גבוהים, אלא במנופים שהיא מייצרת למול הרשות הפלסטינית וההנהגה הפלסטינית. כשרעיונות מסוג זה, לצד רעיונות אחרים שהוזכרו, הופכים לחלק מהשיח, נחלשת והולכת התביעה הבלתי מתפשרת למדינה עצמאית, ברוח השאיפות הלאומיות של ההנהגה הפלסטינית, כאילו הייתה האפשרות היחידה, שגם הופכת, לכאורה, לסוג של מכשול בפני הרחבת הסכמי אברהם ותהליכי הנורמליזציה, בדגש לגבי זה עם ערב הסעודית. בהינתן אפשרויות נוספות, גדלים מרחב האפשרויות ומרחב התמרון של ישראל, מדינות האזור וארה"ב בגיבוש המענה לשאיפות הלאומיות הפלסטיניות. לחילופין, יוזמות מסוג זה יחייבו את הרשות הפלסטינית לשינוס מותניים משמעותי ומחייב יותר בכל הנוגע לתהליכי הרפורמה המצופים ממנה. ישראל הרשמית לא חייבת בהכרח להתייחס ליוזמה הזו והיא יכולה להסתפק באישור עובדת קיומה. האישור כשלעצמו עשוי לייצר לישראל מנוף נוסף בהתנהלות למול הרשות הפלסטינית.

מעבר לכל אלו, חשוב להדגיש את שנאמר בנוגע למחוז חברון כאחד ממוקדי הכוח המשמעותיים והמסוכנים של חמאס באיו"ש. העובדה שמנהיגים מקומיים המייצגים רוב גדול של תושבי המחוז מובילים יוזמה כזו היא בחזקת התרסה גם נגד חמאס ויש בה כדי להחליש את חמאס ואת יכולתו של הארגון להרחיב את שורותיו במחוז.

גם אם יהיו מי שיאמרו שמדובר ב"אוויר חם" וביוזמה חסרת כל משמעות, חשוב להבין את היוזמה בהקשר של הזמן, המרחב והשינויים הגיאו-אסטרטגיים שחלו בו מאז ה-7 באוקטובר ולאחר מבצע "עם כלביא" באיראן ועם הסיכוי הגובר להעמקת השינוי של הארכיטקטורה האזורית והעמקתו כישראל, בגיבוי הממשל האמריקאי, מבססת את מעמדה כציר מרכזי בארכיטקטורה זו. לא מן הנמנע שהיוזמה המדוברת הפציעה בעיתוי הזה דווקא בשל התנאים שהשתנו והיא בחזקת סוג של סנונית המבשרת אביב חדש שמפציע במרחב.

הכותב הוא עמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ו-INSS