מצדה 2.0: ממשלה קופצת לתהום, עם מדינה שלמה על גבה

הביטו סביב, האזינו למהדורות החדשות ברחבי העולם, קראו את הפוסטים והציוצים, תקשיבו לקולות. הרעש הזה שאתם שומעים? זו המדינה שלנו, שהחליטה להתאבד. לא פחות. וכל העולם עומד המום סביבנו, ורואה מול עיניו מפלצת.

אנחנו אולי תקועים בבועה הקטנה והחמימה שלנו, לא רואים או לא מבינים מה קורה סביבנו, אבל אנשים בניו יורק, באמסטרדם, בסידני, בלונדון, בברצלונה, בפריז – מתעוררים בכל בוקר לתמונות ולסיפורי הזוועה בעזה, והנרטיב חד-משמעי: ישראל מרעיבה את רצועת עזה. בכוונה.

והאמת היא שאין להם שום סיבה לחשוב אחרת: ראש הממשלה בצלאל סמוטריץ' והבובה שלו במשרד בנימין נתניהו, אמרו בעצמם ש"זו נקודת המפנה" במלחמה. מהי אותה נקודת המפנה? ההחלטה המופקרת שלהם, בניגוד לכל האזהרות, לתפוס בעלות על חלוקת המזון בעזה כדי ליצור לחץ על חמאס.
התוצאה לפניכם וההשלכות כבר כאן, מול עינינו: ביוון הותקף ישראלי ואוזנו נכרתה, וקבוצה גדולה אחרת של ישראלים בקרוז לא הצליחו לרדת מהאוניה ונאלצו להמשיך ליעד הבא; בספרד הורידו מהמטוס ילדים שדיברו עברית; בלוס אנג'לס זרקו ישראלים מבית קפה; בבלגיה נעצרו ישראלים על לא עוול בכפם; במלבורן אלפי מפגינים קראו "מוות לישראל", ובית כנסת הותקף; בקפריסין (!) – השכנה שתלויה בנו לא מעט לפרנסתה – יש כבר קולות שקוראים לגרש את הישראלים; בהולנד, בגרמניה, בצרפת, באיטליה. בכל העולם, ישראלים מרגישים את השנאה של העולם כלפינו: שנאה ברשתות, שנאה בארמונות המלוכה ובפרלמנטים, שנאה ברחובות.

וזה לא מסתכם בביטויים פומביים: אקדמאים ישראלים מוצאים את עצמם מודרים מכנסים; אמנים ישראלים נתקלים בדלתות סגורות; שיתופי פעולה מתבטלים. האמנים והספורטאים הגדולים בעולם יוצאים עלינו במאה קמ"ש. לא רחוק היום שגם הספורט העולמי יקיא אותנו. מדינת ישראל הופכת למצורעת – דיפלומטית, תרבותית, מוסרית. ועוד לא הגענו למשפטי האג, שבוא יבואו.