מעבר להישגים בשמי איראן: העת להכרעות בזירה הפנימית

אין טעם להתווכח עם מי שבטוח שסיפוח הוא רצונו של הבורא, אך רצוי שהיתר ישאלו את עצמם מה יקרה אם נמשיך במסלול הנוכחי. האם הפלסטינים יתפנו מרצונם? יאמצו בחדווה את הרחבת ההתיישבות היהודית? יתגיירו? אלא אם כך יקרה, ברור שישראל צועדת בעיניים פקוחות לתוך תסבוכת שאין ממנה מוצא.

מאידך, ניסיון כן להתמודד עם הבעיה הפלסטינית יקל על הבידוד הבינלאומי הגובר (בעיקר אך לא רק בשל התמונות הקשות מעזה), יסייע להרחיב את הסכמי אברהם וכך לבסס את בטחונה של ישראל, ויתרום לשיתוף פעולה אזורי לרווחת כל תושבי המזרח התיכון. לכן עלינו לשאול, האם ישראל בוחנת כיאות דרכי פעולה שאינן מבוססות בעיקר על הפעלת כוח (כמובן תוך שימורו), בתקווה שבבוא העת, אלו יבשילו ויוכלו להחליף מלחמת נצח מתישה.

לאחר שהוכחנו לכל העולם, גם לעצמנו, את עליונותנו בזירה רחוקה, חשוב שנתפנה גם לחשוב על האתגר הקרוב אלינו, ממש כאן. לא באמצעות חלומות חד-צדדיים על סיפוח ללא מחיר בצדו, אלא בעזרת הכלים הרציונליים שהוכיחו את עצמם שם, בשמי פרס – איסוף נתונים וניתוחם, הערכת סיכונים וסיכויים, והסקת מסקנות מציאותיות לגבי מה אפשר ומה בלתי אפשרי. הבחירה בידינו.

הכותבת הייתה שגרירה, בין היתר בדרום אפריקה