בתקופה האחרונה הולך ותופס מקום בשיח האזורי מונח שמעורר לא מעט סימני שאלה – "מעבר דוד". אף שמדובר ברעיון שלא הוכרז רשמית על ידי ישראל, הוא זוכה לתהודה רחבה בתקשורת הערבית והאסלאמית, וכן בקרב פרשנים בזירה המזרח־תיכונית, אשר מתארים אותו כתכנית גיאו־אסטרטגית שמטרתה ליצור מסדרון יבשתי מצפון ישראל, דרך דרום סוריה, ועד לאזורי השליטה הכורדיים בצפון־מזרח עיראק.
במספר פרסומים בכלי תקשורת לבנוניים ואיראניים, מוצג הרעיון כחלק מניסיון ישראלי להרחיב את השפעתה האזורית באמצעות שיתופי פעולה עם קהילות מיעוטים לא־ערביים, ובהם הכורדים והדרוזים. לטענת מקורות אלה, מדובר בפרויקט רחב היקף המבוסס על גישה היסטורית של בניית בריתות פריפריאליות, שנועדה לעקוף את הסביבה הערבית העוינת לישראל.
גורמים בעולם הערבי מתארים את המסדרון כנתיב יבשתי אסטרטגי שמתחיל ברמת הגולן, עובר דרך מחוזות דרעא, סווידאא והתנף, אזור שבו פועלת אחת מהבסיסים האמריקאיים המרכזיים בסוריה, וממשיך מזרחה עד מעבר בוקמאל ונקודת המפגש עם נהר הפרת בגבול העיראקי. על פי אותם פרסומים, אם יש בסיס לרעיון, הוא עשוי לשרת אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ודיפלומטיים עבור ישראל – מהחלשת השפעתה של איראן בסוריה, דרך ניתוק הציר טהראן־דמשק־ביירות, ועד חיבור ישיר למקורות אנרגיה ומשאבים במזרח סוריה.
כוחות הצבא בסווידא, סוריה (צילום: REUTERS/Karam al-Masri)
ד"ר ליילה נקולא, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת לבנון, רואה ברעיון ביטוי לשאיפה לייסוד סדר אזורי חדש, הנשען על חלוקה אתנית של מדינות ערב ועל שיתופי פעולה עם קבוצות מיעוטים. לדבריה, מדובר ברעיון שמקורו בחזון גיאו־פוליטי ואידיאולוגי רחב יותר. ד"ר טלאלעטריסי מוסיף כי למרות העיסוק התקשורתי בנושא, מדובר ביוזמה תיאורטית שעלולה להיתקל במכשולים משמעותיים – בראשם נוכחותם של שחקנים אזוריים חזקים כמו "אל־חשד א־שעבי" העיראקי, אשר עשויים להוות מכשול ממשי בפני כל ניסיון להקמת ציר ישראלי־כורדי יבשתי.
להערכת פרשנים התומכים ברעיון כתסריט אפשרי, התפתחויות שונות בזירה הסורית עשויות להוות כר נוח לקידום מיזם מסוג זה – בהן חילופי שלטון בסוריה, התחזקות הכוח הכורדי בתמיכת ארצות הברית בצפון־מזרח המדינה, וסיכומים מול הנהגה דרוזית בדרום. על פי תפיסה זו, מדובר בתהליך שמוביל לפירוקה ההדרגתי של המדינה הסורית ליחידות אוטונומיות דה־פקטו – תרחיש שעשוי לשרת אינטרסים גיאו־פוליטיים של ישראל.
עם זאת, יש לציין כי מדובר בשילוב של הערכות, פרשנויות ותסריטים תיאורטיים, ולא במהלך רשמי או מדיניות מוצהרת. עד כה, אף גורם ישראלי – מדיני, ביטחוני או ציבורי – לא אישר את קיומה של תכנית בשם זה, והיעדר כל אזכור ל"מעבר דוד" בשיח הפוליטי או התקשורתי בישראל עשוי להעיד על כך שמדובר ברעיון ספקולטיבי בלבד.
חברי מיליציה פרו איראנית בעיראק (צילום: רויטרס)
למרות זאת, בעיני פרשנים ואנליסטים רבים באזור, עצם האפשרות לקיומו של מהלך כזה – גם אם אינו מגובה בעובדות – נתפסת כאיום פוטנציאלי. החשש גובר על רקע המשבר המתמשך בסוריה, חוסר היציבות בעיראק והאתגרים שמציבים מבנים מדינתיים רופפים ברחבי המזרח התיכון. בעיני מבקרי ישראל, דווקא השקט התקשורתי בנושא נתפס כעדות לכך שמדובר במהלך אסטרטגי רגיש, שנבנה הרחק מעיני הציבור.
כך או כך, "מעבר דוד" משקף את עומק החשדנות כלפי כוונותיה של ישראל, לצד חוסר הוודאות השורר במזרח התיכון כולו. בין אם מדובר באיום ממשי, רעיון אזוטרי או תוצר של חרדה אזורית, עצם הנוכחות שלו בשיח מצביעה על מתיחות גוברת סביב שאלות הגבול, הזהות והשליטה במרחב שלא חדל להשתנות.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".