אחרי שהביא להפלת משטר אסד, המהפך הושלם. אבו מחמוד אל- ג'ולאני הפך לאחמד א־שרא. גבר־גבר באריזה נוצצת. נשיא שראוי לאהבה, תקווה והייפ. ב־14 במאי 2025, הגיעה הרגל המסיימת. א־שרא לחץ את ידו של דונלד טראמפ בטקס מלכותי בסעודיה כנשיא סוריה הלגיטימי. שטיחים אדומים, פלאשים, סיקור אוהד, פרשנים עם ניצוץ בעיניים, העולם התאהב בו סופית.
אלא שמדי פעם קופץ לא-שרא האל-ג'ולני. כשהמיעוט העלווי התקומם נגדו, הצבא הסורי לא הצליח להתאפק וטבח בהם. הנשיא הביע זעזוע, כמובן, אמר שלוקח זמן לחנך את הפקודים שלו מחדש, והרחיק את עצמו מהאירוע. הרי מדובר במנהיג דגול ולא בטרוריסט אכזר. גם כשחייליו אנסו, רצחו, עינו וחטפו דרוזים, א-שרא שלנו גלגל עיניים בתמהון והכריז שיטפל בפורעים. כשזה לא קרה, ישראל הפציצה מהאוויר מטרות בסוריה כדי לגרום לזה לקרות.
א־שרע ומשפחתו נמלטו מדמשק והעולם יצא מדעתו. לא בגלל מראות הזוועה של אונס ילדה בת חמש מול אמא שלה, אלא בגלל דבר אחר לגמרי. איך ישראל מעזה להשבית שמחות ולהרוס את האגדה ההוליוודית, על הבחור הצעיר והפוחז, שעשה כמה מעשי שטות בנעוריו ואפילו ישב בגללם בכלא, אבל יום אחד תפס את עצמו, חזר בתשובה והפך למנהיג לגיטימי שסוחף אחריו את ההמון.
איפה אנטוניו גוטרש, מזכ"ל האו"ם הרגיש, שיודע לגנות רצח פלסטינים עוד לפני שהוא קורה? לאן נעלמה יוניסף, שאמורה לדאוג לילדה שנאנסה? אמנסטי? איפה התובעים המסורים של בית הדין הפלילי בהאג, שגררו לשם את ישראל וגילגלו אותה בזפת, נוצות וצווי מעצר? הם לא יגעו בד"ר ג'ולאני ומיסטר א-שרע הייד הסלב. לא יקראו אפילו לחקור מה קרה שם, כי הוא בוודאות לא אשם. יכול להיות שידו לא היתה במעל, אבל לפחות להזדעק בכאילו.