מנכ"ל פניציה על הביקוש לזכוכית בעקבות המלחמה: "אין מספיק עובדים"

מאז סגירת מפעל פניציה בשנת 2020, ישראל הפכה תלויה לחלוטין בייבוא זכוכית. לנוכח נזקי המלחמה הנרחבים שנגרמו למבנים בצפון ובמרכז הארץ, הענף חווה גל חסר תקדים של ביקושים, אך גם חששות כבדים מיכולת מענה מוגבלת – לא בגלל מחסור בזכוכית, אלא בשל מחסור חמור בעובדים בתחום עיבוד והתקנת החלונות.

״בחודש האחרון הכפלנו את רמות המלאי לרמות שלא ידענו כבר שנים”, סיפר מנכ”ל פניציה, מאיר פרץ. “אנחנו נמצאים על סף 8,000 טון זכוכית, כולל אונייה שהגיעה מרוסיה עם 2,800 טון. יש לנו מענה מלא לגל השיפוצים הראשון, אבל החסם הגדול צפוי להיות בכוח האדם".

מה קרה לפניציה?
״פניציה, שהייתה היצרנית היחידה בארץ לזכוכית שטוחה, סגרה את קו הייצור ב-2020 בשל משבר הקורונה, חוסר תמיכה ממשלתית ומחסור בעובדים. מאז הפכה לחברת ייבוא בלבד, מרבית הסחורה מגיעה מסין, רוסיה ואירופה. הסגירה הייתה זו בכייה לדורות. עלות פתיחה של מפעל כזה בארץ נושקת ל-500 מיליון דולר ואף אחד לא ייקח את הסיכון. אם היינו מחזיקים עוד קצת, היינו מרוויחים בגדול. מאז הסגירה מחירי הזכוכית עלו ב-50%, ובימי שיא אפילו ב-100%”, אמר פרץ.

מתקפת הטילים מאיראן הציפה צורך מיידי בשיפוץ מאות בניינים שנפגעו, בנוסף לגל שיפוצים מתמשך מהמלחמה בדרום ובצפון. פניציה מדווחת על קפיצה חדה בהזמנות, גם מצד לקוחות קטנים שמצטיידים בכמויות חריגות, וגם מצד חברות גדולות שמשריינות מלאי מראש. ״כל יום נכנסות עוד מכולות. קנינו זכוכית מכל הסוגים והגדלים. הגל הראשון של הבניינים שנפגעו קל יקבל מענה מיידי. הבניינים שנפגעו קשה יעברו קודם תהליך שיפוץ, ורק אחר כך יגיע שלב הזכוכית והאלומיניום".

למרות המלאים, פרץ הזהיר שהאיום המרכזי הוא מחסור חריף בעובדים בענף עיבוד הזכוכית. רוב העובדים מגיעים מהרשות הפלסטינית וכניסתם מושפעת ישירות מהמצב הביטחוני. ״אנחנו בשרשרת התחתונה, מספקים פלטות זכוכית. משם זה הולך לעיבוד, ליטוש, חיתוך והרכבה. בלי כוח אדם הכול נתקע. כבר עכשיו יש לחץ על מעבדים שלא מצליחים לגייס עובדים מיומנים. זו מיומנות שקשה מאוד ללמד".

בשלב הזה אין עלייה במחיר חומרי הגלם עצמם, אבל פרץ הזהיר שהצרכן הסופי ישלם יותר, “בגלל ניצול המצב מצד בעלי מקצוע. אנחנו שומעים על עליות של עשרות אחוזים מצד מתקיני אלומיניום. זו הזדמנות למדינה להתערב ולפקח".

מצד אחד, המדינה ביטלה את המכסים על זכוכית, מה שסייע להוזיל מחירים וליצור תחרות. מצד שני, פרץ טען שזה בא על חשבון המעבדים המקומיים. ״נכנסות לארץ זכוכיות מעובדות מוכנות, בעיקר מטורקיה וסין, שנמכרות בזול ומוחקות את התעשייה המקומית. היבואנים נהנים ממרווח רווח עצום, אבל הצרכן הסופי לא רואה מזה כלום. המדינה חייבת להגן על היצרן המקומי, לא רק לפטור ממכס".

ומה אם יהיה מצור ימי?
"אם חלילה נמל חיפה יושבת אנחנו נהיה בבעיה חמורה. הכמויות שניתן להביא דרך מצרים מוגבלות מאוד. ישראל היא כיום מדינת אי מבחינת זכוכית. אנחנו תלויים בייבוא. רק פניציה מביאה אוניות עם זכוכית בתפזורת. אין ייצור מקומי בכלל״.